|ספוליר| 317
פרק מעולה אהבתי את המבנה של הפרק - את השילוב של שלבי ההתמודדות עם מוות (הכחשה ,כעס , התמקחות , דיכאון , השלמה ) אני לא זוכר אם כל השלבים היו אבל זה היה ממש יפה.. אהבתי איך כל דמות התמודדה עם עם המוות בדרך , בין אם זה הקרבה של נייתן והיילי , להאשמה עצמית של לוקאס והכעס על ג'מי , להאשמה של אחרים של קרן.. קרן ממש הכעיסה אותי בפרק הזה , אין ספק שאי אפשר לשפוט אדם בכאבו , אבל כשהבן שלך בא אליך ואומר לך שהוא יודע שק'ית מת בגללו והוא מצטער - "הצער שלך לא יחזיר אותו" זו לא התשובה לה ציפיתי... אהבתי את מאות' שניסה להזכיר לכולם שגם ג'ימי היה סוג של קורבן , אהבתי גם את זה שלוק הגיע להלוויה למרות שנראה לי יותר הגיוני שאחרי שמישהו רצח (או לפחות ככה נדמה לך) מישהו שאתה אוהב , הדרך היותר הגיונית להתמודדות היא לשנוא אותו כמו ההתחלה (אל תזכיר את השם שלו בבית שלי , בעיטה בפינת זיכרון וכו') ולא ללכת להלוויה שלו לא יודע למה יש לי גם חולשה לקטעי לוק-קרן בפרקים הקודמים לדוגמא שהיא צעקה עליו שילך להיבדק או שלא יעבור לגור עם דן , הפעם בשיחה כשהיא גילתה שהוא הציל את דן מהשריפה.. דבר אחרון מעניין זה שאף אחד בכלל לא חושד בדן , אם לא התוודות קשה לי לראות איך אנשים יגלו את האמת