תקשורת נכונה
New member
3 שנים...
כמעט עברו וחלפו להן שלוש שנים, תמימות לכאורה.. שלוש שנים של תקווה לעתיד טוב יותר.. שלוש שנים של געגוע לבית, שנהרס ולא אחזור אליו יותר.. לילדות שנבנתה בין חולות זהובים, לתמימות שבעיני הילדים. לגן המשחקים שאותו היינו פוקדים בימים שטופי שמש, ללא כל פחד.. הולכים לבד.. ללא השגחה של ההורים. משאירים דלת לא נעולה גם בלילה, לא מפחדים מאף אחד. היו לנו"ערבים" מיוחדים רק לנו.. הפיגועים והשכול רק חישלו וחיזקו אותנו יותר, להמשיך ולהתיישב על האדמה, לא לוותר, בכל מחיר.. אך הגיע היום הנורא מכל, שבו החליט הקב"ה שעלינו להתפנות מבתינו, ללא כל סיבה ממשית הנראית לעין.. היינו אנשים מיחדים, ועדיין אנו, אך הקריעה שקרעו בנו גרמה להרבה שברים, לא רק בינינו המפונים.. אלא גם בתוך החברה המסועפת שלנו, שמימלא הייתה מסועפת ומפולגת, ולעיתים לא מבינה.. אני מסתכלת על מצבנו היום עוד לא בנינו את בתי הקבע, חלקנו לא מצאו עבודה, אוכלים את הפיצויים ... גרים בקופסת קרטון -"קראווילה". עכשיו חורף... הגשם טהברד מכים על הגגות והחלונות.. מאיימים ברעש מפחיד... נדמה שהתקרה מטה ליפול... זה לא המקום שחלמנו שאליו נגיע, כשהקמנו את בתינו בשנת 79'.. אני מאמינה שאף אחד לא חלם שזה יקרה.. אבל אני אופטימית.. מאחלת שהקב"ה יראה לנו רק טוב בהמשך הדרך, בבנייה וצמיחה מחודשת אכי"ר.
כמעט עברו וחלפו להן שלוש שנים, תמימות לכאורה.. שלוש שנים של תקווה לעתיד טוב יותר.. שלוש שנים של געגוע לבית, שנהרס ולא אחזור אליו יותר.. לילדות שנבנתה בין חולות זהובים, לתמימות שבעיני הילדים. לגן המשחקים שאותו היינו פוקדים בימים שטופי שמש, ללא כל פחד.. הולכים לבד.. ללא השגחה של ההורים. משאירים דלת לא נעולה גם בלילה, לא מפחדים מאף אחד. היו לנו"ערבים" מיוחדים רק לנו.. הפיגועים והשכול רק חישלו וחיזקו אותנו יותר, להמשיך ולהתיישב על האדמה, לא לוותר, בכל מחיר.. אך הגיע היום הנורא מכל, שבו החליט הקב"ה שעלינו להתפנות מבתינו, ללא כל סיבה ממשית הנראית לעין.. היינו אנשים מיחדים, ועדיין אנו, אך הקריעה שקרעו בנו גרמה להרבה שברים, לא רק בינינו המפונים.. אלא גם בתוך החברה המסועפת שלנו, שמימלא הייתה מסועפת ומפולגת, ולעיתים לא מבינה.. אני מסתכלת על מצבנו היום עוד לא בנינו את בתי הקבע, חלקנו לא מצאו עבודה, אוכלים את הפיצויים ... גרים בקופסת קרטון -"קראווילה". עכשיו חורף... הגשם טהברד מכים על הגגות והחלונות.. מאיימים ברעש מפחיד... נדמה שהתקרה מטה ליפול... זה לא המקום שחלמנו שאליו נגיע, כשהקמנו את בתינו בשנת 79'.. אני מאמינה שאף אחד לא חלם שזה יקרה.. אבל אני אופטימית.. מאחלת שהקב"ה יראה לנו רק טוב בהמשך הדרך, בבנייה וצמיחה מחודשת אכי"ר.