...

[t@gel]

...

בקצה הכאב שחפר בגופי ניצב לו בדד עוקץ ארסי כמו ממתין בדממה לבואו של שטן לנעוץ חודו בעמקי נשמתי לא תבין לעולם את עומקו של כאב כמו פורט בזדון על מיתרי יגוני מקלף בקלילות מעטפת מגן ולא יהסס עוד לשבור את רוחי כיביתי עיניי, מסומאות מיאוש כמו נכנעתי מראש בקרב החיים וחשתי העוקץ הננעץ בתוכי שמלתי הצחורה רוויה בדמים נותרתי אילמת בגסיסה איטית וחיוך נסתמן לו בקצה שפתי צועדת בחלומי אל עבר הלא כלום נפרדת עתה מכל כאבי 24/6/01

 

[אור הירח(בת)]

פשוט מדהים....

הכתיבה שלך כה כואבת,המילים, יש בי עדיין צמרמורת...

 

[the faceless]

אין לי מילים...

כאב בתיאור אמיתי וממשי כל כך... מאיפה כל כך הרבה כאב, שאפילו כשיר- הוא מורגש עד כדי דמעות?

 

[*קסנדרה]

תגל, כהרגלך שברת שיא

תגל יודעת עומקו של כאב חוויתי, אף אני אך כאבתי יותר את הדמים בשמלתך הצחורה תגל, אל תחסכי מאתנו את היופי הזה..... קסנדרה

 

[t@gel]

תודה לכולם....

וסליחה אם זה יותר מידי...