.....

[t@gel]

.....

בקצה הכאב שחפר בגופי ניצב לו בדד עוקץ ארסי כמו ממתין בדממה לבואו של שטן לנעוץ חודו בעמקי נשמתי לא תבין לעולם את עומקו של כאב כמו פורט בזדון על מיתרי יגוני מקלף בקלילות מעטפת מגן ולא יהסס עוד לשבור את רוחי כיביתי עיניי, מסומאות מיאוש כמו נכנעתי מראש בקרב החיים וחשתי העוקץ הננעץ בתוכי שמלתי הצחורה רוויה בדמים נותרתי אילמת בגסיסה איטית וחיוך נסתמן לו בקצה שפתי צועדת בחלומי אל עבר הלא כלום נפרדת עתה מכל כאבי 24/6/01

 

[הקוטלת]

למה שמתי לב לזה רק עכשיו?!

אין לי מושג... אבל אני שמחה שבסופו של דבר ראיתי את זה..... תגל- זה מ-ד-ה-י-ם!!!!! באמת. אוהבת, קוט

 

[פלג^ר]

יקירתי אל תוותרי לעצמך!כל כך הרבה

כאב.למה את מתרחקת?תאפשרי להתקרב אלייך.אוהבת

 

[ליפי{@]

תגלי,

יש בך כל כך הרבה אור שהוא לא יכול לך, איננו יכול הוא בן החושך וכזה מקומו וכשאליך יתוודע אז יוותר רק בשמו הוא ימות הוא יגווע כי אין לו קיום מול זוהר כמו שלך, כי אין הוא מאום, מול יופיך הניצח.