להילה ברבור - תודה על הפרגון !
ברבורה יקרה - תודה לך על הפרגון !!! חששתי תחילה שתגובתי תהיה אגרסיבית מדי לטעמך, ושמחתי לקבל את פרגונך, ולדעת שהבנת למה התכוונתי. קראתי את דבריך על קירבתו של "יום הדין", וחוסר האונים המשתמע בדבריך הנובע מחוסר המעש - פשוט זעק אליי. אם היית לידי - היית בטח שומעת את צעקתי: "קומי ועשי משהו !!!". ודבריי נכתבו בלהט אותה התחושה. ומתוך נסיון, אולי, למנוע ממך, לחיות אחר-כך, את חייך בתחושת פספוס וכשלון ו"חבל שלא עשיתי כלום אז..." - אני תמיד בעד לנסות. במקרה הכי גרוע - לא יילך עפ"י ציפיותנו ורצוננו, אז מה ?! - לפחות, ניסינו, ולא וויתרנו מההתחלה, רק מתוך תחושות פרימיטיביות של פחד, והתגוננות (ראי ההתכתבות עם ליידילי בנושא הזה...) בהתייחס לדברייך: אם את פונה אליו בבקשה לחזור - זה לא בהכרח אומר שאת מצדיקה אותו בדברים מסויימים. זה אומר שאת מוכנה לקבל אותו ולאהוב אותו גם בדברים שהוא אינו מסוגל או אינו רוצה להשתנות בהם. זה אומר שאת מסוגלת לקבל אותו כפי שהוא, בלי ביקורת אינסופית, וזה אומר שחשוב לך לומר לו את הרגשתך, ואת רצונך. אל תחזרי אליו, בשום פנים ואופן כשי לשנות אותו - זה שגוי, וזה מראש נדון לכשלון. וחבל. אני חושבת ששניכם טיפסתם על עץ גבוה מדי, ונכנסתם למבוך של ´משחקי כבוד´ מיותרים, בהם, אף אחד מכם לא מסוגל לעשות את הצעד הראשון והאמיץ, ולרדת מהעץ. למה לא תהיי את האמיצה ?! - רדי מהעץ. אם חשוב לך להיות איתו, ואם את מסוגלת לקבל אותו כפי שהוא, בלי לנסות לשנותו כל הזמן - אז דברי איתו. הסבירי לו כמה הקשר איתו חשוב לך, ומה את מוכנה לעשות למענו. נסי להקשיב לו, בלי ביקורת. ובקיצור - נסי ליצור מצב זה תקשורת פתוחה - נקיה מביקורת, מהאשמות, ומרצון לשנות....לא תוכלי לשנות אותו. תוכלי רק לשנות את גישתך ואת חשיבתך, ולהבין שכשאוהבים מישהו - לא מנסים לשנותו. מקבלים אותו כמו שהוא - על יתרונותיו ומגרעותיו, ומנסים רק ללמד אותו כמה הוא חשוב לנו, ויקר עבורנו, וכמה היינו רוצים לבלות איתו יותר....אבל - מכאן ואילך, זה ממש נתון להחלטתך. ולשיקולייך. ובכל אשר תלכי - תהיי שלמה עם בחירתך, ותדעי שאת, מבחינתך, עשית את המקסימום !!! שיהיה לך רק טוב. באמת !! זיו נ.ב. לשאלתך - אני לחלוטין לא מתחום הרוח. אבל - הרוח כנראה קיימת בכל אחד מאיתנו...
