.....
לזכר חיוך תמים, שאל מול מוות גווע לזכר עיניים רכות, שכבו למראה הזוועה לזכר צמות עדינות, שגולחו ללא רחמים לזכר צוואר ענוג, שנכפף מאימת הדמים לזכר ידיים חיוורות, שלמדו לבקש מזון לזכר רגליים דקות, שקרסו תחתיהן מרזון לזכר הגוף הפעוט, בצומק וחלה ועונה לזכר הלב הקטן, שנחרד מעצמת השנאה לזכר הדם הצעיר, הדם שהפקר היה לזכר ילדה יהודיה דקת דומיה חנה ניר... השנה ליום השואה יש משעמות הרבה יותר גדולה מבחינתי... אחרי המסע לפולין... ועדיין לא מעכלים.... יהי זכרם ברוך...
לזכר חיוך תמים, שאל מול מוות גווע לזכר עיניים רכות, שכבו למראה הזוועה לזכר צמות עדינות, שגולחו ללא רחמים לזכר צוואר ענוג, שנכפף מאימת הדמים לזכר ידיים חיוורות, שלמדו לבקש מזון לזכר רגליים דקות, שקרסו תחתיהן מרזון לזכר הגוף הפעוט, בצומק וחלה ועונה לזכר הלב הקטן, שנחרד מעצמת השנאה לזכר הדם הצעיר, הדם שהפקר היה לזכר ילדה יהודיה דקת דומיה חנה ניר... השנה ליום השואה יש משעמות הרבה יותר גדולה מבחינתי... אחרי המסע לפולין... ועדיין לא מעכלים.... יהי זכרם ברוך...