25M - שוק הכרמל
אתמול הזדמנתי לראשונה, היו כמה שעות לשרוף בעיר ושוק הכרמל בחירה די טבעית.
אחרי שפילסתי דרכי פנימה בין מר קסטנבאום (בחור חביב לפי הרושם), אדון חרוב לבוש במצנפת סנטה די מטופשת וכמה ממכריו כנראה, שהסבו עם בעל המקום בשולחן הכניסה ודפקו פוזות של הרמות כוסית, מצאתי לי מקום בצד והעסק בהחלט היה נראה מבטיח.
המקום הפופולארי מנסה להתכתב עם כמה כיוונים - הפשטות וטריות של שוק, האווירה של טברנה וקמצוץ די גדול של היפסטריות תל אביבית (וסליחה שהפכנו המושג לנדוש בתחום תיאור המסעדות בעיר, אבל זה מה שיש). דיברנו הרבה בשנים האחרונות על סוג המסעדות ה"פשוט" שאופף את תל אביב, גם מקומות אחרים בארץ, שמנסה לשלב בין איכות גבוהה, ידיים טובות במטבח ומחירים מתונים שאינם מגלמים דקור, רב מלצרים וחליפות לסומלייה, משהו כזה.
אחרי ההקדמה, האוכל.. החלטתי להתפרע קצת כי בכל זאת לא יוצא להגיע לשם הרבה היום וזה מה שיצא :
שווארמה מעושנים (בקר וטלה לפי השמועות) על טחינה וסלטון ירקות חריף, עם עיטור הממרח שום או ממרח לימון כבוש המקומי. בצד הוגשה פיתה חמה טובה (אחרי שמר קסטנבאום החביב בא במיוחד לדרוש לשלומי ושלום הפיתה המבוששת), גם בהמשך היה הוא זה שהראה נחמדות גבוהה מהרגיל ביחס לשאר הצוות, הדי חביב בעצמו אגב, והביא גם אקסטרא צלוחית טחינה עם אותו סלטון וממרח ברגע שסיימתי את מנת השווארמה, שאפו לבחור, לא מכיר אותו אך זה הרגיש לגמרי אותנטי.
השווארמה הייתה טובה, אבל לא הרגשתי עישון יוצא דופן, היה נדמה שיש שם שפונדרה מפורקת לסיבים, קצת טלה וליה, תיבולים טובים עם הירקות, טחינה וממרח טעימים, אפילו מאוד. לא מנה הכי גדולה שאפשר לדמיין, מין צלוחית מרק גדושה. הסה"כ טוב וטעים, נהנתי אבל לא מעניין ומיוחד מספיק לטעמי, כדי לגבות 58 ש"ח.
מנות הרשומות על הקיר כמו עראייס, סלט או שניים ועוד כמה אופציות, מופיעות בצורה ברורה עם המחירים, האופציה הנוספת היא לקחת לפי משקל, נתחים או שיפודים מסויימים ועל זה הלכתי - המלצר המליץ לקחת צלע טלה ושיפוד פילה בקר, 33 ש"ח ל 100 גרם של כל אופציות הבשר לזיכרוני, 30 על שיפוד פילה, שבפועל היה 33 גם כן, קורה.
שתי צלעות טלה היו לבסוף כמעט 300 גרם ולא 200+ כפי שהעריך המלצר, הן היו מאיכות טובה, במקום כזה אין על מה לדבר, הבשר טוב (אבל לא בולט בצורה משמעוית מול אופציות איטליז לא מעטות אחרות). הבעיה שהייתה לי עם הצלעות - הן נצלו כנראה על גריל או פלנצ'ה לדרגת מדיום, אפילו טיפהלה פחות, אבל השומן לא מספיק להתמוסס ולהתבשל היטב לדרגה שבה גם הוא אכיל וטעים, חבל מאוד וקצת חובבני, לדעתי.
שיפוד הפילה היה שיפוד פילה, לא ממש גדול, ארבע קוביות די קטנות ולא משביעות במיוחד, פתרונים למקום אם היה שם באמת 100 גרם, בכל מקרה היה טעים אבל אין בשורה גדולה במיוחד, לא בשיפודי פילה ולא בצלעות טלה טובות.
כאן מגיע סיפורינו לשיאו - ז'אנר המסעדות ה"נחבאות אל הכלים" ילווה לרוב במחירים מעודנים ונעימים לעיכול. לטעמי זה ממש לא היה המצב ב 25M.
האוכל טעים, פשוט מאוד, "להבליט את חומרי הגלם", ניחא, אולי היו מנות מורכבות ומעניינות יותר.. מי שמצפה למשהו שמנצל את העובדה שמדובר באיטליז שמכין אוכל מהתוצרת ואולי המחירים יתקרבו למחירי איטליז, זה ממש לא קורה שם. הטריות גבוהה, הדברים הפשוטים האלו עשויים נכון מאוד וטעימים ללא ספק, חוץ מהצלעות שזייפו, אבל ה"כבודה" הזו, לא הייתה שווה לי 160 ש"ח לפני, בארוחת צהריים. מה שנשאר בסוף הארוחה המאוד זריזה הזו (כחצי שעה של ישיבה, כולל מים לא מוצלחים במיוחד מהברז, לפחות היה לימון), זו תחושת אכזבה, שלא בחרתי להשקיע סכום כזה, בעיסקית הרבה יותר יצירתית שבה גם ממש מבשלים כמו שצריך, לא רק חותכים או צולים.. אולי לערב זה סכום סביר, לדעתי אשר להתווכח, אבל לצהריים באמצע השבוע, למרות הטעים וכל זה וההוא, זו הייתה סה"כ אכזבה די גדולה ויקרה.
אתמול הזדמנתי לראשונה, היו כמה שעות לשרוף בעיר ושוק הכרמל בחירה די טבעית.
אחרי שפילסתי דרכי פנימה בין מר קסטנבאום (בחור חביב לפי הרושם), אדון חרוב לבוש במצנפת סנטה די מטופשת וכמה ממכריו כנראה, שהסבו עם בעל המקום בשולחן הכניסה ודפקו פוזות של הרמות כוסית, מצאתי לי מקום בצד והעסק בהחלט היה נראה מבטיח.
המקום הפופולארי מנסה להתכתב עם כמה כיוונים - הפשטות וטריות של שוק, האווירה של טברנה וקמצוץ די גדול של היפסטריות תל אביבית (וסליחה שהפכנו המושג לנדוש בתחום תיאור המסעדות בעיר, אבל זה מה שיש). דיברנו הרבה בשנים האחרונות על סוג המסעדות ה"פשוט" שאופף את תל אביב, גם מקומות אחרים בארץ, שמנסה לשלב בין איכות גבוהה, ידיים טובות במטבח ומחירים מתונים שאינם מגלמים דקור, רב מלצרים וחליפות לסומלייה, משהו כזה.
אחרי ההקדמה, האוכל.. החלטתי להתפרע קצת כי בכל זאת לא יוצא להגיע לשם הרבה היום וזה מה שיצא :
שווארמה מעושנים (בקר וטלה לפי השמועות) על טחינה וסלטון ירקות חריף, עם עיטור הממרח שום או ממרח לימון כבוש המקומי. בצד הוגשה פיתה חמה טובה (אחרי שמר קסטנבאום החביב בא במיוחד לדרוש לשלומי ושלום הפיתה המבוששת), גם בהמשך היה הוא זה שהראה נחמדות גבוהה מהרגיל ביחס לשאר הצוות, הדי חביב בעצמו אגב, והביא גם אקסטרא צלוחית טחינה עם אותו סלטון וממרח ברגע שסיימתי את מנת השווארמה, שאפו לבחור, לא מכיר אותו אך זה הרגיש לגמרי אותנטי.
השווארמה הייתה טובה, אבל לא הרגשתי עישון יוצא דופן, היה נדמה שיש שם שפונדרה מפורקת לסיבים, קצת טלה וליה, תיבולים טובים עם הירקות, טחינה וממרח טעימים, אפילו מאוד. לא מנה הכי גדולה שאפשר לדמיין, מין צלוחית מרק גדושה. הסה"כ טוב וטעים, נהנתי אבל לא מעניין ומיוחד מספיק לטעמי, כדי לגבות 58 ש"ח.
מנות הרשומות על הקיר כמו עראייס, סלט או שניים ועוד כמה אופציות, מופיעות בצורה ברורה עם המחירים, האופציה הנוספת היא לקחת לפי משקל, נתחים או שיפודים מסויימים ועל זה הלכתי - המלצר המליץ לקחת צלע טלה ושיפוד פילה בקר, 33 ש"ח ל 100 גרם של כל אופציות הבשר לזיכרוני, 30 על שיפוד פילה, שבפועל היה 33 גם כן, קורה.
שתי צלעות טלה היו לבסוף כמעט 300 גרם ולא 200+ כפי שהעריך המלצר, הן היו מאיכות טובה, במקום כזה אין על מה לדבר, הבשר טוב (אבל לא בולט בצורה משמעוית מול אופציות איטליז לא מעטות אחרות). הבעיה שהייתה לי עם הצלעות - הן נצלו כנראה על גריל או פלנצ'ה לדרגת מדיום, אפילו טיפהלה פחות, אבל השומן לא מספיק להתמוסס ולהתבשל היטב לדרגה שבה גם הוא אכיל וטעים, חבל מאוד וקצת חובבני, לדעתי.
שיפוד הפילה היה שיפוד פילה, לא ממש גדול, ארבע קוביות די קטנות ולא משביעות במיוחד, פתרונים למקום אם היה שם באמת 100 גרם, בכל מקרה היה טעים אבל אין בשורה גדולה במיוחד, לא בשיפודי פילה ולא בצלעות טלה טובות.
כאן מגיע סיפורינו לשיאו - ז'אנר המסעדות ה"נחבאות אל הכלים" ילווה לרוב במחירים מעודנים ונעימים לעיכול. לטעמי זה ממש לא היה המצב ב 25M.
האוכל טעים, פשוט מאוד, "להבליט את חומרי הגלם", ניחא, אולי היו מנות מורכבות ומעניינות יותר.. מי שמצפה למשהו שמנצל את העובדה שמדובר באיטליז שמכין אוכל מהתוצרת ואולי המחירים יתקרבו למחירי איטליז, זה ממש לא קורה שם. הטריות גבוהה, הדברים הפשוטים האלו עשויים נכון מאוד וטעימים ללא ספק, חוץ מהצלעות שזייפו, אבל ה"כבודה" הזו, לא הייתה שווה לי 160 ש"ח לפני, בארוחת צהריים. מה שנשאר בסוף הארוחה המאוד זריזה הזו (כחצי שעה של ישיבה, כולל מים לא מוצלחים במיוחד מהברז, לפחות היה לימון), זו תחושת אכזבה, שלא בחרתי להשקיע סכום כזה, בעיסקית הרבה יותר יצירתית שבה גם ממש מבשלים כמו שצריך, לא רק חותכים או צולים.. אולי לערב זה סכום סביר, לדעתי אשר להתווכח, אבל לצהריים באמצע השבוע, למרות הטעים וכל זה וההוא, זו הייתה סה"כ אכזבה די גדולה ויקרה.
