...
אין לי ממש מושג מה אני הולך לכתוב ולמה אני כותב, כאן במיוחד. יותר מידי אנשים נכנסו לי לחיים בחודשים האחרונים והצליחו לפגוע בי בצורה מוצלחת למידי. הדבר העצוב הוא או אולי האירוני, שבאמת הגדרתי אותם כ"חברים". אז איך קבוצה של חברים (עם קשר ישיר אחד לשני) יכולה לבוא ולהגיד לך שרק אתה טועה ? האם הנוסחה של - "הרוב צודק" תמיד נכונה ? כנראה שלא. כי כנראה אף אחד מהם לא באמת מכיר אותי, ולא מבין אפילו דבר קטן מהתחושות ומהמעשים שלי והכוונות של המעשים שלי. למען האמת זה די בטוח. ועדין, זה כואב וצורח ובועט ובעיקר ומעל הכל - מאכזב. ומי שמכיר אותי יודע את הביטחון העצמי הנמוך שיש בי. ובכל זאת, אני אומר, בעיקר לעצמי. שאחרי כל המחשבה שהשקעתי באותו מצב - אני לא טועה. אני עומד מאחורי כל המעשים שלי. ואותם אנשים - "חברים, חלקם, מעוררי רחמים בעייני, פשוט כך. המילים שלהם, התגובות. החליאו אותי כמו שאף אדם לא הצליח לעשות זאת לפני. הרי הם באים עכשיו ואומרים "איכזבת" ובכן - האכזבה פה בהם מכם. אני נמצא בנקודה שטוב לי, באמת טוב לי. אני מכיר ומודה (אומנם רק לעצמי) שכן, אני שווה משהו, שכן יש בי דברים טובים. (וטובים פחות - כמו אצל כל אדם). אני מחייך, חיוך אמיתי. מרגיש חש נותן לעצמי לחוות מחדש דברים שלא עשיתי המון זמן. לא, לא הכל פורח כמו שאני רוצה, אבל הכל הולך בדרך הנכונה. אני נותן לעצמי להרגיש, להנות,להיות חופשי, בלי לחץ, בלי מגבלות. השקיעות העצמיות ברחמים ובדיכאון עדין מגיעות לפעמים, אבל בתדירות מאוד רחוקה. דברים באים והולכים ולפעמים, גם באים שוב. התקופות שלוקח לאותם אנשים. "חברים אמיתיים" - משתנה. בתקופה האחרונה חזרתי לקשר מצויין עם כמה חברים שלי אחרי נתק ארוך, של חצישנה - שנה. והכל - חזר להיות כמו פעם. (טוב) בזמן קצר מאוד. ועדין יש אנשים מסוימים שרחוקים ממני ואין ספק שעם חלקם הקשר יוחדש וחלק לא. (מן הסתם..) אלא תובנות שידעתי מאז ומתמיד, רק עכשיו מצאתי את הזמן לשבת ולכתוב אותם בשבילי (ובכוונה אני משתמש במינוח "זמן"). פוי, זהו להפעם.
אין לי ממש מושג מה אני הולך לכתוב ולמה אני כותב, כאן במיוחד. יותר מידי אנשים נכנסו לי לחיים בחודשים האחרונים והצליחו לפגוע בי בצורה מוצלחת למידי. הדבר העצוב הוא או אולי האירוני, שבאמת הגדרתי אותם כ"חברים". אז איך קבוצה של חברים (עם קשר ישיר אחד לשני) יכולה לבוא ולהגיד לך שרק אתה טועה ? האם הנוסחה של - "הרוב צודק" תמיד נכונה ? כנראה שלא. כי כנראה אף אחד מהם לא באמת מכיר אותי, ולא מבין אפילו דבר קטן מהתחושות ומהמעשים שלי והכוונות של המעשים שלי. למען האמת זה די בטוח. ועדין, זה כואב וצורח ובועט ובעיקר ומעל הכל - מאכזב. ומי שמכיר אותי יודע את הביטחון העצמי הנמוך שיש בי. ובכל זאת, אני אומר, בעיקר לעצמי. שאחרי כל המחשבה שהשקעתי באותו מצב - אני לא טועה. אני עומד מאחורי כל המעשים שלי. ואותם אנשים - "חברים, חלקם, מעוררי רחמים בעייני, פשוט כך. המילים שלהם, התגובות. החליאו אותי כמו שאף אדם לא הצליח לעשות זאת לפני. הרי הם באים עכשיו ואומרים "איכזבת" ובכן - האכזבה פה בהם מכם. אני נמצא בנקודה שטוב לי, באמת טוב לי. אני מכיר ומודה (אומנם רק לעצמי) שכן, אני שווה משהו, שכן יש בי דברים טובים. (וטובים פחות - כמו אצל כל אדם). אני מחייך, חיוך אמיתי. מרגיש חש נותן לעצמי לחוות מחדש דברים שלא עשיתי המון זמן. לא, לא הכל פורח כמו שאני רוצה, אבל הכל הולך בדרך הנכונה. אני נותן לעצמי להרגיש, להנות,להיות חופשי, בלי לחץ, בלי מגבלות. השקיעות העצמיות ברחמים ובדיכאון עדין מגיעות לפעמים, אבל בתדירות מאוד רחוקה. דברים באים והולכים ולפעמים, גם באים שוב. התקופות שלוקח לאותם אנשים. "חברים אמיתיים" - משתנה. בתקופה האחרונה חזרתי לקשר מצויין עם כמה חברים שלי אחרי נתק ארוך, של חצישנה - שנה. והכל - חזר להיות כמו פעם. (טוב) בזמן קצר מאוד. ועדין יש אנשים מסוימים שרחוקים ממני ואין ספק שעם חלקם הקשר יוחדש וחלק לא. (מן הסתם..) אלא תובנות שידעתי מאז ומתמיד, רק עכשיו מצאתי את הזמן לשבת ולכתוב אותם בשבילי (ובכוונה אני משתמש במינוח "זמן"). פוי, זהו להפעם.
