2010 פרק 4 חלק א.
דומה שלאחר המלחמה האחרונה תנוח ישראל סוף סוף על זרי הדפנה. אזרחי ישראל חזרו שוב על הטעות של בחירת ראש ממשלה צעיר ופוטוגני. כמו בעידן ביבי נתניהו וברק, כן גם עתה, הכוחות הצעירים שכבשו את השלטון, סילבן שלום וכעת אברהם דורק, היו חסרי ניסיון והובלו ע``י הפוליטיקאים הותיקים הממולחים באף. מדינת ישראל צעדה ממשבר ממשלתי אלי משבר ממשלתי בעוד נרגנותה של האוכלוסייה החילונית, היוצרת, גאתה עת הפערים בין הסקטורים היצרניים במדינה לבין הסקטורים הטפיליים והמעמדות השונים בעם הקצינו. נטל המס לא קטן, חברות היי טק החלו מדירות רגליהם מהארץ במושכם לחו``ל עשרות אלפי אזרחים פעילים, רובם צעירים, התורמים והשותפים לקהילה. האוכלוסיות החלשות התרגלו לחיות על חשבון קופת הציבור, המפלגות הדתיות שהתחזקו מבחירות לבחירות עת נוספו להן כל פעם עוד מאות אלפי בוחרים שקצה נפשם להיות בצד המנוצל של המפה, נגסו עוד ועוד בתקציבי הממשלה. העלייה נעצרה כמעט כליל. העלמת המס הפכה לנורמה ואף לסמל סטטוס בחוגים מסוימים. במקביל, התרבו העובדים הזרים בארץ ומספרם כבר נשק למיליון. בד בבד נאסר על ישראלים להעסיק פלשתינאים ממדינת פלשתין שהיתה כלואה ברצועה ובגדה ללא מוצא. לכאורה, דומה היה שהמצב לאחר הניצחון במלחמה יביא לשינויים חיוביים בחברה הישראלית אולם למעשה העניינים רק הלכו והסתבכו. מלחמת המעמדות בחברה הישראלית הלכה ונעשתה מכוערת יותר ויותר, חסרת סבלנות ורחמים ורק סיבכה את המדינה. תחושת האזרחים החילוניים במדינה היתה שאי אפשר יותר לסבול את המצב. מפלגת מרץ טענה שיש לתת תקווה לפלשתינאים ולעזור להם ע``י שיתופם בכלכלת ישראל אולם הן הימין הישראלי והן המערך שללו זאת עקב ניסיון ההיסטוריה. ``לא נחזור`` כך אמר אברהם דורק ``לימים הקודרים שבהם אנו סיפקנו להם עבודה בבוקר ןהם אלה שפגעו בנו בערב``. על דברו זה ייסר אותו יוסף חריג מנהיג מרץ בשוטים ובעקרבים באומרו כי ``האיש הזה, אין לו אלוהים``.
דומה שלאחר המלחמה האחרונה תנוח ישראל סוף סוף על זרי הדפנה. אזרחי ישראל חזרו שוב על הטעות של בחירת ראש ממשלה צעיר ופוטוגני. כמו בעידן ביבי נתניהו וברק, כן גם עתה, הכוחות הצעירים שכבשו את השלטון, סילבן שלום וכעת אברהם דורק, היו חסרי ניסיון והובלו ע``י הפוליטיקאים הותיקים הממולחים באף. מדינת ישראל צעדה ממשבר ממשלתי אלי משבר ממשלתי בעוד נרגנותה של האוכלוסייה החילונית, היוצרת, גאתה עת הפערים בין הסקטורים היצרניים במדינה לבין הסקטורים הטפיליים והמעמדות השונים בעם הקצינו. נטל המס לא קטן, חברות היי טק החלו מדירות רגליהם מהארץ במושכם לחו``ל עשרות אלפי אזרחים פעילים, רובם צעירים, התורמים והשותפים לקהילה. האוכלוסיות החלשות התרגלו לחיות על חשבון קופת הציבור, המפלגות הדתיות שהתחזקו מבחירות לבחירות עת נוספו להן כל פעם עוד מאות אלפי בוחרים שקצה נפשם להיות בצד המנוצל של המפה, נגסו עוד ועוד בתקציבי הממשלה. העלייה נעצרה כמעט כליל. העלמת המס הפכה לנורמה ואף לסמל סטטוס בחוגים מסוימים. במקביל, התרבו העובדים הזרים בארץ ומספרם כבר נשק למיליון. בד בבד נאסר על ישראלים להעסיק פלשתינאים ממדינת פלשתין שהיתה כלואה ברצועה ובגדה ללא מוצא. לכאורה, דומה היה שהמצב לאחר הניצחון במלחמה יביא לשינויים חיוביים בחברה הישראלית אולם למעשה העניינים רק הלכו והסתבכו. מלחמת המעמדות בחברה הישראלית הלכה ונעשתה מכוערת יותר ויותר, חסרת סבלנות ורחמים ורק סיבכה את המדינה. תחושת האזרחים החילוניים במדינה היתה שאי אפשר יותר לסבול את המצב. מפלגת מרץ טענה שיש לתת תקווה לפלשתינאים ולעזור להם ע``י שיתופם בכלכלת ישראל אולם הן הימין הישראלי והן המערך שללו זאת עקב ניסיון ההיסטוריה. ``לא נחזור`` כך אמר אברהם דורק ``לימים הקודרים שבהם אנו סיפקנו להם עבודה בבוקר ןהם אלה שפגעו בנו בערב``. על דברו זה ייסר אותו יוסף חריג מנהיג מרץ בשוטים ובעקרבים באומרו כי ``האיש הזה, אין לו אלוהים``.