2010 פרק מס. 31
בשעה 4 אחה``צ הציצה נילי דרך חרכי התריסים שבמרפסת ביתה לשמע קולות רעש העולים מבחוץ. לתדהמתה ראתה שמול מרפסת ביתה מתקיימת לה הפגנה של עשרות גברים חרדים, הפגנה שמיועדת כל כולה כנגדה. עגבניות רקובות ואף אבנים נזרקו על תריסי מרפסתה. הקהל נשא שלטים ``מופקרת!`` ו ``זונה אמריקאית!``. נשים מעטות הסתובבו בקהל וסיפרו לקהל שהיה מעוניין בכך על נפתוליה של נילי, זמרת הבארים המושחתת, אשר רק יחסים בין-גזעיים מעניינים אותה. ``את משחיתה את הנוער!``, ``אלוהים מעניש אותנו בגלל שכמותך!`` אלה היו רק חלק מזעקות החמס שעלו מההמון המפגין. כשחזרה הביתה בשעת בוקר מוקדמת יום לאחר מכן, גילתה נילי שדלת ביתה נצבעה בצלבים שחורים ומתחת לכך נרשם ``זונה``. כל אותו זמן עמד מחמוד מאחורי הקהל הזועם וגיחך בליבו על ההצגה העלובה ועל הטפשות של היהודים. איש בקהל לא ידע את מעורבותו שלו בהבאת אוטובוס מלא באברכים חרדים ובמספר מבוגרים חרדיים כדי לעורר מהומות מתחת חלון ביתה של נילי. היה זה הוא שסיכם עם החרדי הצעיר באותה שכונה ירושלמית , על סכום כסף שישלשל לכיסיהם של הצעירים ``הזועמים`` הללו. האמת היא שהוא כבר השתמש בעבר בכישוריהם של אברכים צעירים אלה לצורך ביצוע פרובוקציות יזומות והשיטה עבדה. צוות טלוויזיה הגיע למרבה ההפתעה משום מקום והחל לצלם את המתרחש. ``בגלל פרוצות שכמוה אנו הגענו לאו שהגענו, אלוהים מעניש אותנו!`` זעקה מבוגרת דתיה בפה חסר שיניים לתוך המצלמות. ``לבער את החטא מתוכינו!`` זעק מבוגר אחר. אלי, שכנה הנכה של נילי, יצא מפתח הבית והתקרב למפגינים. ישוב על כסא הגלגלים קרא להם להפסיק מיד עם ההפגנה הזאת אך מיד הוקף בבריונים אשר הקיפו אותו. עיניו של אלי התמלאו פתאום בגרונות מצווחים, בזקנים ארוכים, חולצות לבנות וריח זיעה קטלני של סוף יום קיץ. אלי, טולטל אנה ואנה בכסאו על ידי ההמון עד שאשה דתיה מבוגרת שהשתתפה בהפגנה, צעקה על האברכים שהשתוללו והתעללו באלי. לפתע נפער פתח בקהל המפגינים הזועם שהקיף את אלי והוא נפלט על כסאו הצידה, שם נעזב לנפשו, בוכה בדמעות של זעם ותסכול.
בשעה 4 אחה``צ הציצה נילי דרך חרכי התריסים שבמרפסת ביתה לשמע קולות רעש העולים מבחוץ. לתדהמתה ראתה שמול מרפסת ביתה מתקיימת לה הפגנה של עשרות גברים חרדים, הפגנה שמיועדת כל כולה כנגדה. עגבניות רקובות ואף אבנים נזרקו על תריסי מרפסתה. הקהל נשא שלטים ``מופקרת!`` ו ``זונה אמריקאית!``. נשים מעטות הסתובבו בקהל וסיפרו לקהל שהיה מעוניין בכך על נפתוליה של נילי, זמרת הבארים המושחתת, אשר רק יחסים בין-גזעיים מעניינים אותה. ``את משחיתה את הנוער!``, ``אלוהים מעניש אותנו בגלל שכמותך!`` אלה היו רק חלק מזעקות החמס שעלו מההמון המפגין. כשחזרה הביתה בשעת בוקר מוקדמת יום לאחר מכן, גילתה נילי שדלת ביתה נצבעה בצלבים שחורים ומתחת לכך נרשם ``זונה``. כל אותו זמן עמד מחמוד מאחורי הקהל הזועם וגיחך בליבו על ההצגה העלובה ועל הטפשות של היהודים. איש בקהל לא ידע את מעורבותו שלו בהבאת אוטובוס מלא באברכים חרדים ובמספר מבוגרים חרדיים כדי לעורר מהומות מתחת חלון ביתה של נילי. היה זה הוא שסיכם עם החרדי הצעיר באותה שכונה ירושלמית , על סכום כסף שישלשל לכיסיהם של הצעירים ``הזועמים`` הללו. האמת היא שהוא כבר השתמש בעבר בכישוריהם של אברכים צעירים אלה לצורך ביצוע פרובוקציות יזומות והשיטה עבדה. צוות טלוויזיה הגיע למרבה ההפתעה משום מקום והחל לצלם את המתרחש. ``בגלל פרוצות שכמוה אנו הגענו לאו שהגענו, אלוהים מעניש אותנו!`` זעקה מבוגרת דתיה בפה חסר שיניים לתוך המצלמות. ``לבער את החטא מתוכינו!`` זעק מבוגר אחר. אלי, שכנה הנכה של נילי, יצא מפתח הבית והתקרב למפגינים. ישוב על כסא הגלגלים קרא להם להפסיק מיד עם ההפגנה הזאת אך מיד הוקף בבריונים אשר הקיפו אותו. עיניו של אלי התמלאו פתאום בגרונות מצווחים, בזקנים ארוכים, חולצות לבנות וריח זיעה קטלני של סוף יום קיץ. אלי, טולטל אנה ואנה בכסאו על ידי ההמון עד שאשה דתיה מבוגרת שהשתתפה בהפגנה, צעקה על האברכים שהשתוללו והתעללו באלי. לפתע נפער פתח בקהל המפגינים הזועם שהקיף את אלי והוא נפלט על כסאו הצידה, שם נעזב לנפשו, בוכה בדמעות של זעם ותסכול.