2010 פרק מס. 29
מייק הביט בשעונו וראה כי השעה 11 מתקרבת. הוא קרא לעוזרו בפאב והשאיר לו הנחיות. מייק נכנס למכוניתו הגדולה אך הישנה ונסע לפגישה במשרדי החקירות של השב``כ הפלשתינאי. הוא עוד זכר את מחמוד פונה אליו בטלפון ומבקשו להצטרף אליו לאחת החקירות ``שאולי נוגעת גם לפאב שלך, ולמר גרינשפן, כמובן. לא כנאשם או נחקר חס וחלילה``. מייק הכין את עצמו נפשית לפגישה קשה במשרדי החקירות, מסר הודעות מתאימות אחרונות למי שצריך ועלה על האוטו לנסיעה שממנה לא ידע כיצד יחזור. בבואו למשרדי השב``כ הפלשתינאי חיכה לו כבר מחמוד ובחיוך רחב לחצו ידיים בחום. מייק ידע כי מחמוד הינו אדם מתעתע וכי ``הידידות`` הינה מסכה למעשים איומים שעשה ועושה מחמוד. אח``כ פנו שניהם כשמחמוד מוביל, למרתפי החקירות. מייק ומחמוד נכנסו לחדר בעל ראי חד כיווני ומשם הסתכלו לעבר הנחקר הצעיר שהיה עתה גוש בשר ודם, מוטל כמעט ללא רוח חיים על הכסא. מייק ניסה לבלוע את רוקו אך חש במהירות לסל האשפה שהיה בצד והקיא את תוכנה של ארוחת הבוקר. לאחר דקות מספר התעשת, ניגב את פיו בשרוול חולצתו ועמד שוב לצד מחמוד, מביט בו. כל אותו זמן הביט מחמוד משועשע בנסיונו של מייק להימנע מהקאה בגין המראה שראה. ``זה בסה``כ ילד`` פנה שאל מייק. ``ילד זה הדביק כרוזים של המחתרת היהודית ולפיכך הוא אוייב לעם הפלשתינאי.`` מייק חש במתח העולה בשריריו. הוא הכיר את הנער הזה בעבר, ועתה, איבד הילד את צלמו כבן אדם ודמה לגוש בשר אדום. עיניו הנפוחות היו סגורות, צלקות איומות נחרשו בבשרו בגב, בבטן, אברי מינו היו חרוכים, כך גם גבותיו. ``האם הצלחתם לאתר את גרינשפן המסתורי?`` שאל מייק. ``טרם הצלחנו. שאלנו את הנער והוא רק אמר שגרינשפן נמצא מעת לעת בפאב השלום``. כאן הרים מחמוד את עיניו ותקע את מבטו החודר במייק. מייק דאג לא להוריד את עיניו והחזיר לו מבט תקיף בחזרה. ``אין לי מושג על האיש, אמרתי לך שאנו לא עוסקים בפוליטיקה או במחתרות``. לאחר דממה ארוכה פנה מחמוד לצאת ממרתף החקירות אולם בדרך, פתח את דלת חדר החקירות בו היה שרוע הנער האומלל ונכנס פנימה כשמייק נגרר מאחוריו. מייק לא היה מעוניין שהנער יזהה אותו אך לא היתה לו ברירה אלא להיסחב בעקבות מחמוד. מחמוד העיר בסטירה קלה את הנער המעונה, ``הי, אתה! האם אתה מכיר את האיש הזה?`` הנער הביט במייק מבעד לחרכי עיניו הסגורות ואח``כ הנחית ראשו שוב על משענת הכסא. ``לא, אני לא מכיר אף אחד, רק את גרינשפן``. אמר והתעלף שוב. כשנפרדו אמר מחמוד למייק, ``יש לך מזל שהנער הזה כבר לא מכיר אף אחד, אם אתפוס אותך יום אחד לא יעזור לך הדרכון האמריקאי שלך, אתה יודע``. מייק אילץ את עצמו לחייך ואמר, ``אבל קודם תצטרך לתפוס אותי``. אגרופיו מהודקים בתוך כיסי חולצתו, כואב את ההתעללות בנער, חזר מייק למכוניתו ונשבע כי הוא עוד ימצא את הדרך להתחשבן עם מחמוד.
מייק הביט בשעונו וראה כי השעה 11 מתקרבת. הוא קרא לעוזרו בפאב והשאיר לו הנחיות. מייק נכנס למכוניתו הגדולה אך הישנה ונסע לפגישה במשרדי החקירות של השב``כ הפלשתינאי. הוא עוד זכר את מחמוד פונה אליו בטלפון ומבקשו להצטרף אליו לאחת החקירות ``שאולי נוגעת גם לפאב שלך, ולמר גרינשפן, כמובן. לא כנאשם או נחקר חס וחלילה``. מייק הכין את עצמו נפשית לפגישה קשה במשרדי החקירות, מסר הודעות מתאימות אחרונות למי שצריך ועלה על האוטו לנסיעה שממנה לא ידע כיצד יחזור. בבואו למשרדי השב``כ הפלשתינאי חיכה לו כבר מחמוד ובחיוך רחב לחצו ידיים בחום. מייק ידע כי מחמוד הינו אדם מתעתע וכי ``הידידות`` הינה מסכה למעשים איומים שעשה ועושה מחמוד. אח``כ פנו שניהם כשמחמוד מוביל, למרתפי החקירות. מייק ומחמוד נכנסו לחדר בעל ראי חד כיווני ומשם הסתכלו לעבר הנחקר הצעיר שהיה עתה גוש בשר ודם, מוטל כמעט ללא רוח חיים על הכסא. מייק ניסה לבלוע את רוקו אך חש במהירות לסל האשפה שהיה בצד והקיא את תוכנה של ארוחת הבוקר. לאחר דקות מספר התעשת, ניגב את פיו בשרוול חולצתו ועמד שוב לצד מחמוד, מביט בו. כל אותו זמן הביט מחמוד משועשע בנסיונו של מייק להימנע מהקאה בגין המראה שראה. ``זה בסה``כ ילד`` פנה שאל מייק. ``ילד זה הדביק כרוזים של המחתרת היהודית ולפיכך הוא אוייב לעם הפלשתינאי.`` מייק חש במתח העולה בשריריו. הוא הכיר את הנער הזה בעבר, ועתה, איבד הילד את צלמו כבן אדם ודמה לגוש בשר אדום. עיניו הנפוחות היו סגורות, צלקות איומות נחרשו בבשרו בגב, בבטן, אברי מינו היו חרוכים, כך גם גבותיו. ``האם הצלחתם לאתר את גרינשפן המסתורי?`` שאל מייק. ``טרם הצלחנו. שאלנו את הנער והוא רק אמר שגרינשפן נמצא מעת לעת בפאב השלום``. כאן הרים מחמוד את עיניו ותקע את מבטו החודר במייק. מייק דאג לא להוריד את עיניו והחזיר לו מבט תקיף בחזרה. ``אין לי מושג על האיש, אמרתי לך שאנו לא עוסקים בפוליטיקה או במחתרות``. לאחר דממה ארוכה פנה מחמוד לצאת ממרתף החקירות אולם בדרך, פתח את דלת חדר החקירות בו היה שרוע הנער האומלל ונכנס פנימה כשמייק נגרר מאחוריו. מייק לא היה מעוניין שהנער יזהה אותו אך לא היתה לו ברירה אלא להיסחב בעקבות מחמוד. מחמוד העיר בסטירה קלה את הנער המעונה, ``הי, אתה! האם אתה מכיר את האיש הזה?`` הנער הביט במייק מבעד לחרכי עיניו הסגורות ואח``כ הנחית ראשו שוב על משענת הכסא. ``לא, אני לא מכיר אף אחד, רק את גרינשפן``. אמר והתעלף שוב. כשנפרדו אמר מחמוד למייק, ``יש לך מזל שהנער הזה כבר לא מכיר אף אחד, אם אתפוס אותך יום אחד לא יעזור לך הדרכון האמריקאי שלך, אתה יודע``. מייק אילץ את עצמו לחייך ואמר, ``אבל קודם תצטרך לתפוס אותי``. אגרופיו מהודקים בתוך כיסי חולצתו, כואב את ההתעללות בנער, חזר מייק למכוניתו ונשבע כי הוא עוד ימצא את הדרך להתחשבן עם מחמוד.