2 שאלות...

[b o t t e n]

2 שאלות...

1. מרכז אלבאום

2. מרכז יעל

מי שהיה, שמע, יודע... מה להם ול-PDD

נ"ב קניתי את הכושר לקשר... איזה עוד ספרות טובה יש בנושא

 

[mayarel]

מרכז יעל

לנו יש חונך ממרכז יעל. בחור מקסים שעובד עם רותם על דיבור תוך כדי משחק בגן שעשועים והרבה מעגלי תקשורת. לגבי ספרים אני קוראת הרבה אבל מה שממילצה במיוחד 1. ילדים עם צרכים מיוחדים-גרשפן וווידר 2. השפה הסודית של בעלי החיים- טמפל גרנדין 3. thinking in puctures גם של טמפל גרנדין 4. איטיזם וליקויי תקשורת- עדנה מישורי (קצת מדכא אני מזהירה). 5. ספרי הקריאה עם דמויות אוטיסטיות - המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה מאוחרת, קשר עין 6. ספרי טיפול נחמדים- תראפיה במוסיקה, באומנות, בבליותראפיה.. 7. ברשת דברים שאוטיסטים כתבו- באתר של סולה שלי, בבלוג של רונן גיל, ובאתר הקהילה האוטיסטית. יש לי עוד שלא הספקתי עדיין אז לא יכולה להמליץ- האם אתה מקשיב האם אתה עונה לי RDI ילד שלי מיוחד וני ספרים נוסים של טמפל גרנדין emergence, unwritten rules of social relationships

 

[b o t t e n]

איזה ספר הכי עזר לך להבין איזו שיטת

טיפול עדיפה לכם

ABA או גרינשפן

אני יוצאת מתוך נק' הנחה שתמיד בסוף זה שילוב בין השניים 0יש עוד שיטות??), אבל בשביל להבין באיזה מינון...

 

[mayarel]

אני מאוד התחברתי לגרישפן

היו לי כמה החלטות מראש: 1. אני רוצה להיות המטפלת הראשית של רותם. יהיו לו קלינאית ועוד שני חוגים ו-ז-ה-ו. 2. רציתי חיי משפחה שלא יהפכו את הבית לחמ"ל ולא יכניסו הרבה זרים שיכנסו ויצאו מחייו. 3. רציתי תוכנית בגישה שתשים הרבה דגש על היוזמה והאושר של הילד ודרך זה על ההתקדמות שלו. ההתקדמות היא אמצעי לאושר ולא אקריב את האושר על מנת להתקדם. ילדים עם צרכים מיוחדים ענה לי על ההחלטות האלו. הרגשתי שאני עדיין צריכה הכוונה שתהיה מתואמת נטו לי ולרותם ולכן גם עברתי הדרכה עם רותם בבר אילן במרכז בייקר. מודה שזו פשוט גם שיטה מהנה. נורא כיפית. רותם מתקדם יפה האושר שלי. זה מה שמתאים לנו בבית. בגן התקשורתי שלו שתי הגננות יוצאות ABA והשילוב בין השיטות מאוד מוצלח עבורינו. כך סביבת הגן יותר מובנית ובבית יותר מנסה לתת לו יותר ויותר אמצעים לביטוי ולמשחק.

 

[b o t t e n]

אני מציקה לך עוד...

כי רשמת דברים שמאוד מתאימים לי. כרגע אני בתהליך של לימדה של השיטות, ולמעשה זה סוג חומר הקריאה שאני מחפשת. ולטעמי, ABA לא מתאים לנו, פשוט כי הבן שלי הוא מקרה גבולי (עפ"י המאבחנים, לא פנטזייה שלי

) הוא מאוד משתף פעולה עם הוראות (להביא, לזרוק לפח וכו'...) הוא גם יוזם ויוצר קשר, וכנ"ל גם "מגרש" אותי כשהוא רוצה לשחק לבד. בנוסף התעוררה בי דילמה מלווה ברגשות אשם. ע"ע תיאוריית ההיקשרות, כפי שקראתי עליה בספר הכושר לקשר. תמיד האמנתי, ואני עדיין מאמינה, שלא צריך "לשעשע" תינוק/ילד על בסיס של 24/7. הבן שלי היה איתי בבית עד גיל שנה ו-3 חודשים, ואח"כ הלך לגן פרטי (רגיל מן הסתם). בתק' שהיינו יחד בבית, הייתי עושה דברים איתו, אבל גם נותנת לו לשחק לא מעט עם עצמו, וגם טיולים. וגם, לא הייתי קופצת לכל יבבה קטנה שלו. כי חשבתי, ואני עדיין בדיעה הזאת, שמגיל מסויים הוא צריך גם ללמוד ולהרגיע את עצמו, וגם שלא בכל רגע נתון אמא תמיד זמינה. והשאלה / אשמה שעולה לי מזה- האם בגלל זה ייתכן והוא ...................... (אני אפילו לא יודעת להגיד מה

)

 

[mayarel]

לא היה שום דבר שיכולת לעשות

ושהיה הופך את הילד שלך לאוטיסט. לא היה. אל תאשימי לא את עצמך ולא אף אחד אחר, ועם הזמן גם אולי דברים יראו יותר אופטימים ופחות כאלו שצריך להיות אשמים בהם. לגבי להציק לי- בשמחה. תשאלי כמה שתרצי

גם במסרים גם פה איך שנוח לך. לגבי גבולי- רותם מאוד לא גבולי. אוטיסט מתוק ואין ספק בכך. מאוד מאוד נבון אבל אוטיסט. ועדיין אנחנו מתקדמים והתקדמנו המון. במילים אחרות לא נראה לי שABA מתאים לתפקוד מסויים וDIR לאחר. צריך להיות מטפלים טובים (אתם או אחרים) ובכל שיטה מתקדמים. אולי קצת אחרת אבל מתקדמים.

 

[b o t t e n]

הרציונל מבין, הנפש מתחבטת../images/Emo4.gif

אגב, קראתי את שני הםרקים של גרינשפן בספר הכושר לקשר. ממה שמתוארים שם הילדים שאיתם עובדים ההורים זה מיועד לילדים עם, יחסית, חוסר אינטראקצייה סביבית לחלוטין. אני מבינה נכון

או שבעצם תמיד 'מדגימים' בספרים על המקרים הקשים ביותר שיש

 

[bambina האחת]

זה ממש לא נכון

גרינשפאן מיועד לכולם, גם לילדים רגילים זה תורם מאוד. בספר כמובן מתוארים מקרים קשים ביותר בשביל להראות שאפילו איפה שנראה שאין סיכוי לאינטרקציה אפשר לפתח משהו יפה

 

[b o t t e n]

אהההההההההההההה.....

זה מאוד מלחיץ אותי ומרתיע, כי אנחנו ממש לא ככה. וכנראה שזה חלק מתהליכי ההלם שלי, כמו בחדר המתנה לאיבחון כשראיתי מקרים קשים. לקח לי זמן לצאת מהטלטלה, ולהבין שלא משנה איזו "תווית" הבן שלי יקבל, הוא עדיין יהיה הילד שלי כמוש אני מכירה אותו. זה לא שפתאום הוא יהיה ילד אחר

 

[bambina האחת]

בדיוק

גם אני הייתי בתחילת האבחון בשוק טוטאלי, עד שהבנתי ששום אבחון לא ישנה את הילד שלי, שאני אוהבת יותר מהחיים שלי, אלא יכול רק לעזור להתמקד בקשיים שלו. אין לי בעיה עכשיו עם המילה אוטיזם ואנחנו ספרנו לכל החברים שלנו על האבחון. התווית בכלל לא מעניינת אותי, מה שמעניין אותי יותר מה הקשיים הספציפיים של הילד ואני אגיד לך שאף אחד חוץ ממך לא יכול לדעת את זה יותר טוב. אני קראתי המון ובסופו של דבר אני עכשיו יודעת בדיוק איפה הקשיים של הילד, ממה הם נובעים ואיך לטפל בהם. אצלנו למשל הבעיות הנראות לעין כרגע הם: ויסות חושי, הבנת שפה, דיפרקסיה (הנקראת גם תכנון מוטורי). הרבה יותר קל ונכון להתמודד עם כל קושי בנפרד ולא עם תווית "PDD" כי לתוית אין שום משמעות, היא לא מתארת את הילד.

 

[bambina האחת]

היי בוטן

אני אספר לך על הבחירה שלי ולמה בחרתי ככה. הבן שלי גם הוא "מקרה גבולי" לפי המאבחנים. אבל זה לדעתי לא יכול לקבוע את סוג הטיפול. אנחנו התחלנו עם גרינשפאן כי היה לי חשוב שאני אהיה המטפלת הראשית שלו. בהתחלה קראתי את הספר "ילדים עם צרכים מיוחדים" שעזר לי מאוד והתחלתי ליישם. כרגע אנחנו גם התחלנו הנחית הורים במכון ביקר שהם עובדים לפי השיטה. כאשר התחלנו לעבוד היו לי חששות שאולי אני מפספסת הזדמנות גדולה לקדם את בני בשיטת ה-ABA. ובאמת בהתחלה היה לי נורא קשה ולא ראיתי התקדמות או הצלחות. השיטה של גרינשפאן דורשת המון כוח נפשי, סבלנות ודמיון. והחלק הקשה הוא שאת צריכה להתנתק לחלוטין מכל הדברים הסובבים (ואצלי זה כלל גם בתי תינוקת) ולהתרכז רק בילד. לפעמים הייתי פשוט יושבת 10 דקות בלי לזוז ולהשמיע קול רק בשביל להבין טוב מה בדיוק הוא עושה או חושב עליו באותו זמן. היום אחרי 3 חודשים אני יכולה להגיד לך שאני לא מצטערת לרגע שבחרתי בגרינשפן, ונהיה לי הרבה יותר קל לנהל זמן יחד, יש לנו אינטרקציות ממושכות מהנות שאני בעצמי לא מאמינה שזה קורה. יתרונות של השיטה: זה לא דורש הרבה הוצאות (כי אנחנו המטפלים שלו) הטיפול נתון לחלוטין לשליטטנו (שוב בגלל שאנחנו המטפלים), ולי אישית זה חשוב מאוד. הטיפול מקדם ספונטניות, יוזמה ודמיון (ולא רק אצל הילד, אלא גם אצלנו ההורים) אני מודעת מאוד להתקדמות ונסיגות של הילד אפילו ברמה יומית וגם זה חשוב לי. זה הרבה זמן של כיף והנאה עם הילד אפשר "לבצע טיפול" בכל זמן נתון (בזמן האוכל, בזמן האמבטיה וכו') חסרונות: החסרון היחיד מבחינתי זה שזה דורש המון זמן להשקיע (ולא תמיד יש את הזמן, אני גם עובדת וגם יש לי עוד תינוקת) למי הייתי ממליצה על השיטה? הייתי ממליצה ב-100% בטחון להתחיל עם השיטה של גרינשפאן לילדים שהבעיה העיקרית שלהם היא ויסות חושי (וזה המקרה שלנו, הויסות החושי אצל הפשוש זאת הבעיה הדומיננטית) ולילדים שקל לגרור אותם לאינטראקציה (שזה גם המקרה שלנו, למשל פשוש שלי כל כך צריך גירוי וסטיבולרי שכל הצעה לסובב, להפוך או לקפוץ גוררת תגובה מידית ומכאן קל מאוד לפתח אינטראקציה). בהצלחה בכל בחירה שתעשו!

 

[bambina האחת]

לגבי תיאוריית ההיקשרות

כדאי לך לקרוא ספר "השמיעי קולך" (שדרך אגב נותן התרשמות טובה מה זה ABA, ובכלל זה ספר טוב מאוד על אוטיזם) ואז תביני שתיאוריית ההיקשרות זה שטויות. הדבר שאת צריכה הכי פחות עכשיו זה להאשים את עצמך. כאשר הגעתי פעם ראשונה לאבחון אמרתי למאבחנת שהילד היה עד גיל שנה וחצי בבית עם סבתא והיא לא כל כך הפעילה אותו, אז היא אמרה לי משהו שלא יוצא לי מהראש: "אם הכל היה בסדר, ילד היה מתפתח גם לבד".

 

[shirkoosh1]

כל הורה יכול לספר מנסיונו בלבד,

עבורנו ABA עשתה את פריצת הדרך, קידמה את בתי באופן יוצא מהכלל. לדעתי, כמו שכבר כתבתי כאן בעבר, שילוב בין שתי הגישות יכול בהחלט להיות מנצח. וכמו שכבר כתבתי בעבר לדעתי ABA טובה בלהקנות את הכישורים הבסיסיים (הקשבה, קשר עין, הבנה, הענות לשם, תקשורת בין אם בדיבור או בכרטיסי תמונות...), וגרינשפן מוצלחת בשלב מתקדם יותר כשהילד כבר מבין הוראות ומצליח לתקשר.

 

[shirkoosh1]

וכמעט שכחתי להוסיף,

אנחנו רצינו בתחילה לעבוד בגישת גרינשפן. אבל מאחר והיא לא היתה זמינה (היה בלתי אפשרי להשיג מטפלים בגישה זו באונטריו באזור שבו גרנו, או למצוא מנחה בגישה), ומאחר ואת המימון לתוכנית קיבלנו רק עבור ABA, בחרנו לעבוד בגישה זו. בדיעבד, אני שמחה שבחרנו בABA אבל אני מאמינה שמה שקובע זו האינטנסיביות של הטיפול ואיכות המטפלים והמנחה יותר מאשר הגישה עצמה.

 

[mayarel]

שירקוש אני מסכימה איתך

וכמובן כותבת רק מנסיוני. לגבי הכישורים הבסיסיים- רותם רכש את כל אלו שציינת בגרינשפן

בארבעה חודשים תוך שהיה איתי. לגבי הבנה זה כל פעם משהו חדש להבין. זה יותר מורכב.

 

[shirkoosh1]

מאיה, אצלנו בתחילת הדרך,

ממש ממש בתחילה, ניסינו לעבוד עם עינב בבית בגישת גרינשפן, בהסתמך על הספר "ילדים עם צרכים מיוחדים", והדרכה של סרינה וידר בשלט רחוק, וממש לא הצלחנו להתקדם. זה היה די מיאש. אבל כמובן שלא היה מדובר בתוכנית מסודרת, רק אבאמא עם הרבה רצון טוב וסבלנות (אולי לא בכמות מספקת), וקלינאית תקשורת שתמכה בגישה. התחושה שלי היא שעינב לא היתה מספיק בשלה לגישה זו אז. לעומת זאת, בגישת ABA, תוך חודש כבר ראינו התקדמות. ומאז טפו טפו, חמסה חמסה, מלח-מים מלח-מים, הילדה צועדת קדימה.

 

[ל י ל ך פ]

עינב זה שם מקסים..

 

[shirkoosh1]

תודה ../images/Emo9.gif

שם מקסים לילדה מקסימה.

 

[mayarel]

נהדר! תמשיכו להתקדם ולהנות!

גם אני הייתי צריכה וקיבלתי הדרכה. הספר כללי. נותן הרבה רקע טוב ומוטיבציה. בפועל אפשר לקרוא עוד על מודולינג אבל לי לא הייתה סבלנות לחפש ילדים ומקרים דומים לרותם וחיפשתי באמת הדרכה אישית. כל ילד שונה, כל משפחה שונה. אין בכלל ספק. לא הייתי מין הסתם ממליצה על שיטה שלא התאימה לנו. אנחנו גם התלכדנו מאוד ואני מודה שאני עושה פלור טיים גם עם הבת הרגילה שלי. זה פשוט כיף... אתמול במפגש הבנות מהפורום חלק סיפרו איך הן מתפרקות בקניות. האחת תכשיטים השנייה בגדים. אני צחקתי על עצמי שאצלי ביום קשה אני הולכת לחנות צעצועים...

השיטות הן גם מאוד קשורות לאופי אין ספק. אני חוזרת לילדות ופשוט מאוד נהנית מזה. אז כולם מרוויחים...

 

[shirkoosh1]

כשאגיע לביקור בישראל נוכל

לעשות שופינג צעצועים ביחד. גם אני בקטע של שופינג ספרים וצעצועים....