עגורים ונחשים באומנויות לחימה
השימוש בחיות, ובכלל בדימויים, נעוץ עמוק בשרשי התרבות הסינית, ואינו ייחודי לאומנויות לחימה. ישנם חוקרים הסבורים שניתן ללמוד מכאן על הקשר עם הפולחן השמאני הקדום של העמים הסינים, אבל אני לא אלך כה רחוק. כמעט בכל אומנויות הלחימה הסיניות ניתן למצוא שמות של חיות ודימויים הלקוחים מהעולם התרבותי בו נוצרו האומנויות. טיגריס, סוס, קוף, נחש, עיט, עגור, סנונית, גמל שלמה, נדל וחיות אחרות מככבות לצד חיות אגדיות כגון הדרקון, הפניקס, חד הקרן, ציפור הטאי ואחרים. לעתים תבניות שלמות יהיו על שמות חיות, לעתים תנועות או משפטי תנועה בודדים, ולעתים רק בצורה של משפטי מפתח ודימויים הנשארים בתודעתו של המתרגל. הקשר בין התנועות הנושאות את אותו שם (עגור, בשאלתך) הנמצאות באומנויות לחימה שונות, נובע לרוב מההקשר התרבותי בו רואים הסינים את החיה. כלומר העגור של הטאי צ'י אינו צריך להיות דומה חיצונית לעגור הלבן או לעגור של הווינג צ'ון, אלא נושא את אותו הקשר, הנובע מהתרבות המשותפת. עם זאת בשיטות דומות או בעלות מוצא משותף – אגרוף ארוך וטאי צ'י לדוגמא – יהיה קשר הרבה יותר ברור לעין. ולשאלתך - ווינג צ'ון דומה במידת מה לשיטות הדרומיות (שאולין הדרומי) ולכן יכול להיות שיהיה קשר נראה לעין בין העגור (או כל חיה אחרת) מהווינג צ'ון לזה של השיטות הדרומיות האחרות. הרבה פחות לשיטות שאולין הצפוניות. מה שבטוח שאם אנו קוראים לאלמנט מסוים בשם חיה, והוא מצוי גם באומנויות לחימה אחרות, לא צריך לצפות לחפיפה ולהתאמה ברורה. זאב