הגיגים ראשונים
1984 / ג'ורג' אורוול סיפור המסגרת הוא על וינסטון סמית. אזרח אוקיאניה, אחת משלוש המעצמות השולטות בעולם וחבר החוג החיצון של המפלגה. כדור הארץ, אחרי מלחמה אטומית, חולק בין שלושת המעצמות כשאוקיאניה מורכבת ממה שהוגדר בזמן המלחמה הקרה כ"הגוש המערבי". השלטון נתון בידי מפלגה דיקטטורית שאינה מסתפקת בשליטה במעשיהם של הנתינים אלא מעוניינת לשלוט גם במחשבותיהם, ויותר מכך – ברגשותיהם! לסמית ישנם הרהורי כפירה. הוא מקיים אורך חיים נורמאלי (במושגנו אנו) מה שמהווה עבירה לפי תפיסת המפלגה (לא עבירה במובן המקובל של המילה משום שבאוקיאניה אין חוקים) עד שנתפס ומבין כי מעשיו הותרו לו כדי להעבירו חינוך מחדש. אורוול מעלה בספר שאלות על מהותה של המלחמה, מהו שלטון ומה מטרותיו? מהו העבר, והאם הוא קבוע או דינאמי? ומנסה לספק תשובה צינית כי השלטון הוא המטרה ולא אמצעי להשגת מטרות אחרות. כי העבר חסר משמעות אובייקטיבית והמלחמה היא כלי שלטוני ציני ותו לא. יתר על כן, אורוול מציג בספר תמונה פסימית ונבואה כי מה שהיה הוא שיהיה משום שטבע האדם אינו בר שינוי וכי במקרה הטוב אנו יכולים להחליף דיקטטורה אחת באחרת. במשך שנים השתמשו אבירי הדמוקרטיה בספר כתיאור של זוועות הקומוניזם והפשיזם וככלי לחינוך החברה. כנראה שהם לא קראו את הספר או שהם חוננו בציניות מיוחדת, משום שהספר יוצא בדיוק נגד השימוש בספרות, למשל, ככלי פוליטי-שלטוני וכופר בעצם הלגיטימיות של הכתובים, ובכל מקרה, הביקורת שמובעת בו מתאימה לכל שיטת משטר שקיימת, הן במעשה והם בתיאוריה. אולי יהיה המשך...