1984 / ג'ורג' אורוול

[רונן אתגר]

1984 / ג'ורג' אורוול

הרגע סיימתי את הספר הזה (פעם שניה)... אני לוקח לי עוד כמה שעות לחשוב עליו וכותב עליו המלצה. בהחלט ספר מעורר מחשבה.

 

[Rivendell]

מחכה ../images/Emo13.gif

 

[רונן אתגר]

הגיגים ראשונים

1984 / ג'ורג' אורוול סיפור המסגרת הוא על וינסטון סמית. אזרח אוקיאניה, אחת משלוש המעצמות השולטות בעולם וחבר החוג החיצון של המפלגה. כדור הארץ, אחרי מלחמה אטומית, חולק בין שלושת המעצמות כשאוקיאניה מורכבת ממה שהוגדר בזמן המלחמה הקרה כ"הגוש המערבי". השלטון נתון בידי מפלגה דיקטטורית שאינה מסתפקת בשליטה במעשיהם של הנתינים אלא מעוניינת לשלוט גם במחשבותיהם, ויותר מכך – ברגשותיהם! לסמית ישנם הרהורי כפירה. הוא מקיים אורך חיים נורמאלי (במושגנו אנו) מה שמהווה עבירה לפי תפיסת המפלגה (לא עבירה במובן המקובל של המילה משום שבאוקיאניה אין חוקים) עד שנתפס ומבין כי מעשיו הותרו לו כדי להעבירו חינוך מחדש. אורוול מעלה בספר שאלות על מהותה של המלחמה, מהו שלטון ומה מטרותיו? מהו העבר, והאם הוא קבוע או דינאמי? ומנסה לספק תשובה צינית כי השלטון הוא המטרה ולא אמצעי להשגת מטרות אחרות. כי העבר חסר משמעות אובייקטיבית והמלחמה היא כלי שלטוני ציני ותו לא. יתר על כן, אורוול מציג בספר תמונה פסימית ונבואה כי מה שהיה הוא שיהיה משום שטבע האדם אינו בר שינוי וכי במקרה הטוב אנו יכולים להחליף דיקטטורה אחת באחרת. במשך שנים השתמשו אבירי הדמוקרטיה בספר כתיאור של זוועות הקומוניזם והפשיזם וככלי לחינוך החברה. כנראה שהם לא קראו את הספר או שהם חוננו בציניות מיוחדת, משום שהספר יוצא בדיוק נגד השימוש בספרות, למשל, ככלי פוליטי-שלטוני וכופר בעצם הלגיטימיות של הכתובים, ובכל מקרה, הביקורת שמובעת בו מתאימה לכל שיטת משטר שקיימת, הן במעשה והם בתיאוריה. אולי יהיה המשך...

 

[סמיאגול]

לדעתי ספר חובה

לא רק בגלל הכתיבה המצויינת. אלא בעיקר בגלל הנושא. הספר מעורר תהיות מהותיות כמו מה היא האמת? מה הוא העבר? אבל גם שאלות יותר רלבנטיות למציאות כמו מי שולט בנו ואיך? קריאה נעימה

 

[rigoletto111]

חוששני שלא הבינות את הספר

הרעיון שהעבר חסר משמעות אובייקטיבית הוא הרעיון שנוצר תחת משטר הדיקטטורה שעליו מספר אורוול, כיון שהמשטר משכתב אותו ללא הפסק. ונגד זה בדיוק יוצא אורוול, כפי שיוצא נגד הסטליניזם ב"חוות החיות". תראה, אני לא תמים (וגם אורוול לא היה) ולא אמרתי שאין שום שכתוב היסטוריה במשטרים דמוקרטיים, אבל זה לא נעשה באותה צורה ובאותה רמה כמו בדיקטטורות. וגם במשטרים דמוקרטיים אתה לא נכנס לכלא אם אתה לא אוהב את "האח הגדול" , ואין "טלסקרינים" ואין גולאגים. באמת צריך להסביר לך את זה?

 

[Rivendell]

שכתוב ההיסטוריה, 1984, פרנהייט 451

אפילו שלא סיימתי עדיין אני מרשה לעצמי להידחף

גם פרנהייט נוגע הרבה מאוד בשאלה של שכתוב ההיסטוריה. הכבאים - באנגלית FireMen - אנשי אש בתרגום חופשי, מדליקים שריפות ולא מכבים אותן במציאות הקיימת שם, ולפי ה"היסטוריה" זה מאז ומתמיד היה כך. אבל זו ללא ספק היסטוריה משוכתבת, כי ספרים חייבים להישרף, וכשאין עדויות כתובות, מה יותר קל מלשכתב? ברור שיש תמיד עיוות היסטורי. זה נובע משילוב של כמה גורמים, והמרכזי לטעמי הוא הסובייקטיביות של בני האדם. היסטוריון הוא לא מכונה, הוא מגיע לכתיבת ההיסטוריה עם מערכת של דעות, אמונות וערכים, והמערכות האלה תמיד ישפיעו על הדרך בה הוא רואה וחווה את העולם. אותו שטאנץ נכון, אגב, גם לגבי סוציולוגים. זו הטייה שמקורה בחוקר (אני בהלם מעצמי שאני זוכרת את הזוועות האלה

) וקשה מאוד להפטר ממנה - בסוציולוגיה, ולגעתי עוד יותר מזה בהיסטוריה. בכלל המושג "אמת", ואיתו גם המושג "מציאות" הם מאוד ערטילאיים, קשים להגדרה ועוד יותר מזה קשים לתיעוד. איך אמר השגריר קוש (בתרגום חופשי) - הבנה היא חרב בעלת שלושה להבים - הצד שלך, הצד שלהם והאמת. להגיע לאמת אבסולוטית - להיסטוריה אבסולוטית? לדעתי קרוב מאוד אם לא לחלוטין בלתי אפשרי. אבל - וזה אבל גדול - זה נכון שבדמוקרטיות יש בד"כ יותר סובלנות כלפי דעות שונות וראיות עולם שונות, בזמן שמשטרים דיקטטוריים הם יותר דיכוטומיים ולא מאפשרים הרבה חשיבה עצמאית.

 

[מול פלנדרס]

שאלה. קצת ../images/Emo32.gif

קראת את הספר במקור או בתרגום? כי בזמנו אמרו כאן דברים לא כל כך טובים על התרגום ורציתי לדעת הכצעקתא

 

[Rivendell]

את "פרנהייט"? בתרגום של

נעה מנהיים. בכלל לא רע, לי אין תלונות של ממש. מה שמזכיר לי שהיום אני רוצה לספרייה

אני אחזיר את "ספר יום הדין" בצער רב (החלטתי כבר שזה הולך לרשימת הקניות) וגם את "רוז מאדר", ששבר אותי אחרי שני שלישים בערך. עם חובבי קינג הסליחה, אבל אחרי "גרין מייל" הנפלא זו ממש ירידה ברמה עבורי. התיאור של האישה המוכה אכן נפלא, אבל משם זה רק מתדרדר, כמו שאמרה יפה בוג'י. מספיק.

 

[מול פלנדרס]

כן, של פרנהייט ../images/Emo51.gif

 

[Boojie]

יווו, אנחנו מסכימות! ../images/Emo99.gif

 

[rigoletto111]

התיחסתי לשאלת השקפתו של אורוול

לא בכל נושא היסטורי יש אמת מוחלטת שאליה יכול להגיע החוקר. אבל הספר עוסק בשאלה אחרת לגמרי - התערבות השלטון הטוטליטרי במחקר כדי שהעבר יתאים להווה. ובעיקרון משטרים דמוקרטיים עושים את זה הרבה פחות, ובודאי לא בשיטות של ז'דאנוב... נ.ב. ריבנדל, אם את מתעניינת בשאלה הפילוסופית של הכרת ההיסטוריה תפני אלי במסרים. יש לי משו מעניין שאני יכול לשלוח לך.

 

[Rivendell]

שזה בערך מה שאני אמרתי, אבל

בפחות מילים

וכן, בהחלט מתעניינת, סתם ככה בשביל עצמי. אני אשלח לך מסר בקרוב.

 

[רונן אתגר]

א' וב'

ריגולטו, לא הבנתי את טענתך כי "משטרים דמוקרטיים עושים את זה הרבה פחות". א. עוד לא למדתי למדוד התערבות במחקר כדי שהעבר יתאים להווה. האם אתה מתכוון למס' ההתערבויות או לחומרתן? ב. האם לעשות זאת פחות זה יותר מוסרי מלעשות זאת יותר? הרי השאלה היא עקרונית ולא כמותית. אם אתה מסכים שגם משטרים דמוקרטיים "עושים את זה" הרי שמבחינתי למינון אין משמעות. תחשוב על זה...

 

[rigoletto111]

בוא נסביר לך לאט את ההבדל

היסטוריון בבריה"מ שדבריו לא היו לטובת המשטר - מוצא להורג. במדינה דמוקרטית -לא. בישראל יש היסטוריונים רבים שעוסקים בהכפשת המדינה ואיש לא פגע בהם - להיפך, הם זכו למשרות הוראה באוניברסיטה. אם יש התערבות במחקר במדינה דמוקרטית היא אולי באמצעות הקצאת משאבים למחקר. וגם זה לא תמיד ולא בכל מקום. טענתך שאתה מדבר כביכול "ברמה העקרונית" מצחיקה אותי. זה כמו להגיד שכיון שבשום מקום לא ניתן להגיע לסטריליזציה מוחלטת, אפשר לעשות ניתוחים בתוך תעלת ביוב.

 

[Rivendell]

אני עכשיו באמצע "פרנהייט 451"

וכשאסיים אני אשמח לפתוח איתך ועם כל מי שירצה דיון על כמה מקווי הדמיון בין הספרים האלה.

 

[דדאלוס]

וקווי דמיון בין דיסאוטופיות בכלל

 

[rigoletto111]

וכמובן לא לשכוח את "עולם חדש מופלא"

של אלדוס האקסלי, ה"מקביל" החשוב של אורוול. דיקטטורה, אבל מהכיוון ההפוך... וחלק מהתחזיות של האקסלי התממשו בעולם הדמוקרטי, ולא בבריה"מ שהתפוררה...

 

[ל א]

וכמובן לא לשכוח את "אנחנו" של

זמיאטין. האבא של 1984 (החרוז על החשבון).

 

[arandiera]

ואם כבר אתם מזכירים לנו

(הבוריםוהצעירים ששיטת הקריאה האקלקטית מרחיקה אותם מספרים רבים) אולי תספרו לנו (או לפחות לי, שמבקשת יפה) על מה אתם מדברים? מי אלה האב הבן ורוח הקודש??

 

[ל א]

האב, הבן ורוח הקודש

הם מסיפור אחר. כמו האיש הכחול. "אנחנו" של יבגני זמיאטין הוא ספר שמציג סיפור דומה ל"1984". לאנשים אין שמות אלא מספרים סידוריים ויש אח גדול שמפקח על הכל. ואז הבורג מתחיל למרוד במכונה. הספר של זמיאטין היווה השראה לספר של אורוול וכמובן שהיו בעיות עם הצנזורה הרוסית כשהוא יצא. מכיוון ששני הספרים דומים, אין צורך לקרוא את הספר של זמיאטין לדעתי. ניתן להסתפק ב- 1984, המוצלח מביניהם.