1977 שלא הכרנו (?)

[tzvika321]

בקינגהם-ניקס הם הלנון-מקרטני של ה-70

והראיה - האלבום הלבן.
כן, גם לפליטווד מק יש אלבום לבן. האלבום הראשון וחסר השם של הגלגול עם ניקס ובקינגהם, מ-1975. זכה להצלחה מסחרית רבה, עד שבא Rumours שהציב רף חדש להצלחה במצעדי מכירות ולאיך נראית מפלצת דירוגים.
באופן אישי, זה האלבום האהוב עלי מההרכב הזה, קודם כל בגלל
https://www.youtube.com/watch?v=U_aYibUx1B8

ואח"כ בגלל כל שיר אחר שנמצא בו. אם אצטרך לבחור שיר אחד נוסף, הוא יהיה Landslide :
https://www.youtube.com/watch?v=0CQvDmH517Q

לא במקרה, שניהם שירים של ניקס. אני מאד אוהב את השירה שלה ואת מה שכתבה במסגרת הלהקה, אבל עבודות הסולו שלה לא התקרבו לרמה הזו.

 

[oren29at]

ריהאנון שולתתתתתת, לגמרי

אתה מכיר את האלבום הנשכח משהו Buckingham Nicks?

http://youtu.be/UKBft-I4UdU

 

[tzvika321]

שולטת לגמרי, בטח בביצועי לייב

את האלבום הזה אני לא ממש מכיר. מצרף לרשימת הנשמע כשיהיה זמן.

 

[tzvika321]

מצא את ההבדלים - בילבורד ליסט 1977

http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Billboard_Hot_100_number-one_singles_of_1977

הרשימה של הבילבורד משקפת למיטב הבנתי את המכירות וההשמעות בשוק האמריקאי. מיין סטרים פופ. כמעט כמו בארץ.
בטח יש הבדלים, אין פה להיטים שהצליחו אבל לא היו מספר 1 - אבל אני חושב שהרעיון די ברור. יש לנו מציאות מדומיינת שבה מוזיקה טובה שלטה במצעדים. זה כנראה היה נכון חלקית בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70. אבל צריך לזכור שהסופרימס, עם דיאנה רוס, הצליחו לא רע במצעדים במקביל לביטלס ולרולינג סטונס. רוב הזמן, המוזיקה הפופולרית היא משהו קליל, מסחרי ומופק במטרה להצליח, הרבה פעמים על פי נוסחה קבועה. וזה בדיוק מה שהופך אותה לפופלרית.

 

[ציףציף1000]

הסופרימז היו להקה נהדרת

הקצפת של הקרם של מוטאון. לא ברור לי למה נתת אותן דווקא כדוגמא: כי הן נשים? כי הן שחורות?

 

[tzvika321]

הקצפת של הקרם היה דווקא סטיבי וונדר

אמנם מאבד קצת נקודות בגלל חסרונו המגדרי, אבל מפצה על כך בנכות פיזית.
הסופרימז היו מיין סטרים פופ מופק לעילא ולעילא שהצליח במצעדים במקביל לביטלס ולרולינג סטונס ודילן, במעין תקופה מדומיינת של פריחת הרוק.זה היה הטיעון.
אם את חושבת שהטיעון מוטעה, אידיוטי או מפגר, אז תגידי. אל תנסי להוציא אותו גזעני או שובינסטי בכוח.

 

[ציףציף1000]

אז הטיעון מוטעה

ראשית, מסגרת הטיעון שלך שגויה. מוטאון, החברה שבה הסופרימז היו חתומות, חרתה את המיינסטרים על דיגלה. ברי גורדי, הבעלים, שאף בדיוק לזה: להוציא את ה-R&B השחור מהגטאות, ולהכניס אותו לבתי המעמד הבינוני הלבן. זה היה מהלך חתרני, בפני עצמו, לא פחות ואולי יותר, מנערי הרוק הבריטי שרק רצו לכייף, ולא היו להם יומרות חברתיות כאלו או אחרות, לפחות בהתחלה (טוב, אולי חוץ מאריק ברדון, מבין היחידים שהיתה לו מודעות למה שהוא עושה ושר, מההתחלה).

לצורך הקמפיין שלו, גורדי לקח נערים ונערות משכונות העוני של דטרויט - לפעמים הישר מהתיכון או ממקהלות הכנסיה - ועשה בהן כמעשה פיגמליון: הפך אותן לליידיז, ואת הגברים לג'נטלמנים. כולל תלבושות, איפור, כוראוגרפיה ושיעורי דיקציה ונימוס. אם הקהל הלבן אמור לקחת אותם לליבו, הם צריכים לדמות לו. את הרעיון הזה הוא לא המציא; זמרי הג'ז השחורים של שנות החמישים, מאלה פיצג'ראלד דרך נט קינג קול וליטל ג'ימי סקוט (שנפטר אתמול), הפלאטרס ורבים אחרים, עשו כנ"ל. אלא שגורדי עשה את זה עם R&B, שכזכור (לכולכם) נתפש כאיום ע"י גורמים לבנים שמרניים.

גורדי צייד את ההרכבים שלו בכותבי שירים מהטובים שהיו בסיקסטיז, ובנה קמפיינים שכללו סרטים ייעודיים (TAMI show, TNT show וכיו"ב) מאחר והחשיפה בטלוויזיה היתה מוגבלת בתחילה, מסיבות ברורות, וטורים מפרכים. זה השתלם.

הסופרימז היו הרכב הנשים המועף על גורדי, מבין כל הלהקות הווקליות שלו. אולי בגלל שהוא היה קרוב לדיאנה רוס, שליש מההרכב. הוא גם קידם אותה, עם הזמן, על חשבון חברותיה - והחשבון ביניהן לא סגור עקב כך, עד היום. גורדי דאג שלשלישיה יגיעו השירים הטובים ביותר, ואח"כ קידם את רוס כסולנית. והשירים של הסופרימז היו אכן הרבה יותר מממתקים לאוזניים. הם עסקו בבעיות חברתיות (Love Child, I,'m living in shame ועוד. תקרא את המילים). גם שירים על יחסים היו הרבה יותר מורכבים מהממוצע (רק מספר דוגמאות: You Keep Me Hanging On, Reflections, You Can't Hurry Love). יחסית לשוביניזם של הלהקות הבריטיות, הסופרימז היו הרבה, הרבה יותר מתקדמות.

מעבר לכך, נסיון להציג את הסופרימז כמעין אנטיתזה לרוק, הוא שגוי. מוטאון היו מקור השראה מרכזי, עבור כמעט-כל נגני הרוק, האמריקאים והבריטיים, באותה תקופה. מספיק לקרוא את הראיונות שהם נתנו באותה תקופה, והקאברים שהם עשו.

 

[tzvika321]

אולי,

ברי גורדי רצה למכור, והרבה. כדי למכור הוא היה צריך להיכנס לשוק של הלבנים, כי שם נמצא הכסף הגדול. כמה חתרנות היתה במוטיבציה שלו? לא יודע. במידה מסויימת היו שהאשימו אותו בהלבנה של המוזיקה השחורה, יחסית לאמנים שלא פעלו במסגרת מוטאון, כמו אוטיס רדינג ואח"כ ארת'ה פרנקלין.
הרולינג סטונס והביטלס גם רצו למכור.לשם כך גם הם היו צריכים להכניס להיטים למצעדי המכירות של המיין סטרים. אני מניח שהיו הרבה השפעות הדדיות, כשהביטלס בוודאי הושפעו ממוטאון וגם עשו להם כמה קאברים. יכול להיות שהפיצול היותר מובחן בין פופ מסחרי ורוק התחיל רק ב-70', ולא צריך להתייחס למוטאון באנטיתיזה לרוק - לא חושב שזה מה שאמרתי.
הנקודה היא שבמצעדים תמיד הפופ המסחרי ישלוט- בין אם יקראו לו פרנק סינטרה בשנות ה-40, הסופרימס ב-60 או הדרק של ה-70 ושל ימינו. זה לא אומר בהכרח שסינטרה הוא בר השוואה לג'אסטין, חוץ מזה שמדובר בשני זכרים לבנים שמוכרים הרבה.

 

[oren29at]

זאת לא הרשימה הנכונה, אני חושב

הרשימה שלך היא מספרי 52 מספרי 1- אחד לכל שבוע. ההשוואה הנכונה תהיה ל"מצעד הזנתי" של בילבורד- הסינגלים הנמכרים ביותר של השנה. הנה היא:

http://en.wikipedia.org/wiki/Billboard_Year-End_Hot_100_singles_of_1977

אני מדביק את 25 הראשונים בסוף ההודעה שלי למטרות השוואה לרשימה הישראלית. יש כמה לקחים מעניינים:

- רוד סטיוארט- הישראלים העדיפו בלדה x, האמריקאים את בלדה y. בכל מקרה, סטיוארט היה שוס גדול ב US, ושוס פחות גדול ב IL.

- לנטיה הישראלית ליורו-טראש יש מחיר בגיזרה האמריקאית: לא מעט שמות גדולים כמו ברברה סטרייסנד, אנדי גיב, הול+אוטס ומרווין גיי לא הגיעו לרדיו הישראלי. לא כזה מפתיע: הקיבול הישראלי צריך להכיל מוזיקה אירופאית, בריטית ואמריקאית. האמריקאים, כדרכם בקודש, קרובים אצל עצמם.

- לא רק קרובים אצל עצמם: יש מין קלולסיות או אוטיזם אמריקאי בכל מה שקשור למוזיקה לא מקומית: שים לב למקום ה 12- אבבא, אחת הלהקות הגדולות של התקופה, בשיר מהשנה שעברה. האירופאים (והישראלים) טחנו את השירים של הלהקה בזמן אמת. לאמריקה הגיעה השמועה בדיליי מסוים, ואבבא היא לא חריג: נתקלתי ביותר ממקרה אחד של סנסציית פופ בריטית/אירופאית ש"עשתה עליה" לאמריקה באיחור קל עד קשה.

- מוזיקה גרועה- פנים רבות לה. בישראל זה יורו טראש. בארה"ב זה מיינסטרים סינתטי מעודד רפלקס הקאה. איכות ומסחריות לא תמיד נפגשים, אבל יש פעמים שכן. תחשוב על זה ש "Strawberry Fields Forever" של הביטלס היה סינגל שהגיע למקום הראשון במצעדים. כל תקופה וההלימה שלה בין איכות למסחריות. 1977 כנראה היתה שנה פחות טובה באספקט הזה.

1 "Tonight's the Night (Gonna Be Alright)" Rod Stewart
2 "I Just Want to Be Your Everything" Andy Gibb
3 "Best of My Love" The Emotions
4 "Evergreen (Love Theme from A Star Is Born)" Barbra Streisand
5 "Angel in Your Arms" Hot
6 "I Like Dreamin'" Kenny Nolan
7 "Don't Leave Me This Way" Thelma Houston
8 "(Your Love Keeps Lifting Me) Higher and Higher" Rita Coolidge
9 "Undercover Angel" Alan O'Day
10 "Torn Between Two Lovers" Mary MacGregor
11 "I'm Your Boogie Man" KC and the Sunshine Band
12 "Dancing Queen" ABBA
13 "You Make Me Feel Like Dancing" Leo Sayer
14 "Margaritaville" Jimmy Buffett
15 "Telephone Line" Electric Light Orchestra
16 "Whatcha Gonna Do?" Pablo Cruise
17 "Do You Wanna Make Love" Peter McCann
18 "Sir Duke" Stevie Wonder
19 "Hotel California" Eagles
20 "Got to Give It Up" Marvin Gaye
21 "Gonna Fly Now" Bill Conti, DeEtta Little and Nelson Pigford
22 "Southern Nights" Glen Campbell
23 "Rich Girl" Hall & Oates
24 "When I Need You" Leo Sayer
25 "Hot Line" The Sylvers

 

[רני שרוני]

לא בטוח ששדות תות הגיע למקום ראשון

ולא ה A Side השני - פני-ליין. אם אני לא טועה להיט כלשהו של אנגלברט המפרדינק חסם את שני השירים של הביטלס מלכבוש את הפיסגה...

זה מעיד שמוזיקת המצעדים תמיד הייתה זבל בממוצע ביחס לטעמם של יושבי הפורום.

אגב להיט משובח מ 77 שזכה להצלחה רק מספר שנים מאוחר יותר:
https://www.youtube.com/watch?v=9iTNrtU15Xk&feature=kp

ועוד אחד משובח מאותה עבודה משותפת של איגי ובואי:
https://www.youtube.com/watch?v=G3OaMZojJRg

עוד דברים משובחים מ 77?

 

[oren29at]

אני חושב, אם כי לא בטוח

שהרעיון של double A side הוא ששני צידי התקליטון מקבלים את אותה החשיפה ברדיו, אבל הקונים קונים תקליטון אחד, כך ש "Strawberry Fields Forever"/"Penny Lane" הגיע למקום השני על שני צדדיו המפוארים.

את המפרדינק אני לא סובל עוד מימי "הנסיכה הקסומה". המפרדינק המפרדינק המפרדינק.

לגבי מוזיקת מצעדים- אני מחבב מאד את שנת 1983. חשבתי לכתוב על המצעד השנתי של השנה הזאת לשרשור הזה אבל החלטתי שזה לא ממש חיוני.

בחזרה ל 1977. דברים משובחים? רק בגזרת בואי אפשר להביא את "Heroes" (השיר, אבל גם כל האלבום)

http://youtu.be/m3SjCzA71eM

ואינו מה?

http://youtu.be/GWhq6m7NaRo

טוקינג הדס הבלתי נסבלים בקלאסיקה בלתי נסבלת

http://youtu.be/yX6FsTIq6ls

הידעת ש "Marquee Moon" של טלוויז'ן יצא כסינגל? וויקי יודעת

http://youtu.be/jlbunmCbTBA

והנה ג'נסיס קטן, חסר חשיבות, ורלבנטי לימי המונדיאל האלה

http://youtu.be/ggQnVVz2wdI

 

[רני שרוני]

אני כנראה מורגל לשיטת המצעדים של ישראל

נטולת הסינגלים ולפיכך כל שיר רץ בפני עצמו.
בוויקי יש ערך על אותה חסימה של הסינגל הטוב בתולדות הפופ:

http://en.m.wikipedia.org/wiki/Release_Me_(1946_song)

לדעתי שדות תות זה בכלל השיר הגדול ביותר בסיקטיז. בארהב הגיע רק עד מקום שמונה כך שלפעמים לוקח זמן למקם גם את הגדול מכולם.

תודה על ההמלצות. חשבתי שתה ליחיד זה גם 77 אבל טעיתי בשנה

 

[ProgE]

יפה אורן, אבל

בן 10 הייתי ב77'. שומע המון רדיו ואת התקליטים של אחותי הגדולה. יש המון טראש במצעד של 77' אבל יש כמה פתחים שהובילו את הילד אל שערי הרוק - פליטווד מק, סמוקי, אי.אל.או וכמובן הוטל קליפורניה שהיה טרי ולא טחון לעייפה אז.
כמו אחרים מאוחר יותר השלמתי את החסר מתקליטים. הרבה תקליטים. חצי המתקליטיה שלי הייתה מרכישות לפי עטיפה, שנה, אורך השירים, ואילן יוחסין של האמנים. לא היה לנו כלום. מידי פעם איזה מגזין של הרולינג סטון שגם רוב הזמן היה פופי יותר. שלא לדבר על "להיטון" שהיה צהובון רכילותי עם מעט קשר למוסיקה. את הביטלס למשל הכרתי רק מספר של המילים שלהם (עד שידור התכנית האלמותית "מסע הקסם המיסתורי" של יואב קוטנר ירום הודו) שגם אחראי המידה רבה על האנגלית שבפי. מלד-זפלין הכרתי רק ע"פ מה שכתוב בתקליטים ומפוסטר של רוברט פלאנט בפוזה המפורסמת שהוא מצולם מלמטה, עם הסקיני ג'ינס שנות השבעים שלו ואיבר בגודל מכובד מסודר לו שם בדיוק איפה שהג'ינס דהוי.
בכלל הייתי בטוח שאני היחיד ששומע בארץ דברים כמו רנסנס, נקטר, ואן דר גראף גנרטור, קאמל, ועוד כאלה מ"השורה השנייה" של הפרוג והרוק הקלאסי עד 2001 שעם הפריחה של האינטרנט גיליתי שיש בארץ קהילה ענקית עם אותו טעם וידע כמוני במוסיקה.
ואז חור ב

ואז

ועוד

ואין

ואין

ופתאום עוד

והשאר ידוע...

 

[oren29at]

חותם על כל מילה במשפט האחרון

 

[DRORIKO8]

2 דברים

1.מוזר שב"זמן אמת"(למרות שבמוזיקה אין באמת מימד של זמן) Solsbury Hill לא נתפס פה, אבל עם השנים הוא הפך ללהיט,ועד היום מנגנים אותו בגלגלצ. איפה היתה נקודת המפנה בדיוק?
2.הסיבה שאין ייצוג לרוק ישראלי במצעד היא שפשוט לא היה קיים רוק ישראלי באותה שנה. תמוז התפרקה שנה לפני ושני אלבומי המופת "פלונטר" ו"אריאל זילבר ולהקת ברוש" יצאו רק שנה אחרי. ככה שכשאין שום רוק ישראלי אז למה שיווצר קהל של רוק ישראלי?

 

[oren29at]

הסיבה שאין ייצוג לרוק ישראלי במצעד

היא שזה המצעד הלועזי.

הענין של "רוק ישראלי" רחב יותר ומהותי יותר מהשתיים וחצי מלים שזרקתי עליו כאן, בהערת אגב. רוק ישראלי היה קיים על רצף שנים מ 1968 או 1969 ועד היום בעצם (עם הפסקה מסוימת בשנים 1983-1984). קהל של רוק ישראלי הוא עניין סוציולוגי, והוא שונה באופן מהותי מקהל מקביל בארצות דוברות אנגלית (או לא דוברות אנגלית).

לגבי גבריאל- הערכה בדיעבד היא לא דבר יוצא דופן. גבריאל הפך לפופולרי בישראל ב 1986-87, עם האלבום So. תוסיף לזה את מאיר בנאי וההומאז' שלא לומר חיקוי סגנון השירה של גבריאל המוקדם מאד (שלא לומר הכתיבה מחדש של "Here Comes the Flood" לשיר בשם "גשם")- וקיבלת "גבריאל בדיעבד". לא שזה רע, מבחינתי.