1977 שלא הכרנו (?)
שבת בצהריים, חום בלתי נסבל בחוץ, מזגן בעצימות גבוהה בתוך הרכב. משפחה מותשת אחת נוסעת הביתה- מנהל, נערת גלגל"צ, ושלושה ילדים. הנערה והילדים ישנים שינה עמוקה. המנהל מנצל את ההזדמנות, ומעביר ל 88FM, היכן שהמוזיקה איכותית תמיד. או כמעט תמיד- מה זה הבוני אם הזה?
מסתבר שנפלתי על שחזור המצעד השנתי של שנת 1977 של רשת ג'. אחד אחרי השני נוגנו השירים שעמישראל הכי אהב בשנה ההיא, ויצרו תאונת שרשרת מוזיקלית. האזנה לשירי המצעד הזה הזיזה אצלי, ככל הנראה, בלוטה נוסטלגית אחת או שתיים. כאילו שמעתי אותם כבר, אבל במקור- בגיל 5 או משהו כזה. מצד שני, הייתי צריך לקחת הפסקה באמצע, ולהעביר לגלגל"צ(!) בשביל לשמוע מוזיקה נסבלת. ועדיין, שמעתי את רוב עשרת הגדולים כמות שהם.
מה ניתן ללמוד מהמצעד הזה? איזה טעם מוזיקלי ישראלי הוא משקף? טעם מעניין מאד, אם תשאלו אותי. את רשימת 25 הגדולים אני מעתיק לסוף הפוסט שלי. וזה מה שיש לי להגיד על המצעד הזה:
- No Punk. הפאנק, אחת התופעות התרבותיות/חברתיות החשובות ביותר של המאה העשרים, מעולם לא הגיע לישראל. למעשה, אם הייתי חוזר עכשיו ל 1977, והייתי פוגש מישהו מחברי הפורום בגירסה צעירה יותר, והוא היה מספר לי בהתרגשות על מוזיקה חדשה ונפלאה שמגיעה מאנגליה, הייתי אומר לו בנימוס שאני מכבד את מה שהוא אומר, אבל אין שום הוכחה לנכונות הטענה שלו. מסתבר שלאו סייר וסמוקי האנגלים, יחד עם אבבא השבדים, שולטים במצעדים ללא מצרים.
- No Prog. בעיקרון, הפרוגרסיב רוק גווע כבר ב 1975-76, אבל חלק מלהקות העל ההן ניסה להיות יותר מצעדים פרנדלי. אפשר היה לצפות לאיזו התגייסות קלה של חובבי פרוג לטובת אליליהם הותיקים, בבחינת "עדיף חרא פרוגרסיבי לשעבר מחרא פופ אירופאי". אז נגיד ש "Your Own Special Way" של ג'נסיס לא היה באמת להיט גדול גם בחו"ל, אבל איפה "Wonderous Stories" של יס, או "Solsbury Hill" של פיטר גבריאל (אז עדיין פרוג-רוקר, לפחות בהגדרה)? מסתבר שקהילת הפרוגרסיב הישראלית היתה קהילה סגורה, וקטנה במיוחד.
- No Queen. שנת 1977 התאפיינה במנוחה של כמה מגדולי מוזיקאי הרוק המוכרים: פול מקרטני ו-ווינגז, ג'ון לנון כמובן, הרולינג סטונז, בוב דילן, אלטון ג'ון, לד זפלין. לפינק פלויד יצא האלבום Animals, אבל כמדומני שהלהקה סירבה לשחרר סינגלים בתקופה ההיא, ובכל מקרה Animals הוא לא ממש ספק להיטי מצעדים.
נשארנו עם קווין, אותה להקה שזוכה, פעם אחר פעם, בתארי פופולאריות במשאלים ובמצעדים שונים. ב 1977 יצא האלבום News Of the World, ומתוכו יצא הסינגל הכפול (double A side) "We Will Rock You"/"We Are the Champions" שכל העולם ואחותו מכירים. כל העולם, חוץ מישראל. קווין היא אולי להקה אהובה מאד בישראל, אבל בדיעבד, בדיעבד מאד.
- אירופה שולתתתתת! 10 שירים של זמרים ולהקות מאירופה, 8 שירים מאמריקה (כללתי את רוד סטיוארט ופליטווד מאק, שבשנה ההיא כבר פעלו בארה"ב), 7 שירים בלבד מבריטניה הגדולה. דיסקו ויורו טראש, יורו טראש ודיסקו. זה התפריט המוזיקלי המקולקל שנצרך ע"י מאזיני המוזיקה הישראלים, שמדי פעם תיבלו אותו בפופ רע במיוחד תוצרת אנגליה (לאו סייר, "אחוות האדם" שהצליחה למשוך את תהילת האירוויזיון המפוקפקת שלה שנה אחת יותר מדי, ELO בתפקיד עלה התאנה).
מילה לגבי הרוק הישראלי- הסיפור שקוטנר (ואחרים) מספרים על הז'אנר הזה קשור בטבורו לכל מה שקרה באנגליה בשנות השישים, ובעיקר בשנות השבעים. העובדה שהרוק הבריטי לא קיים במצעד הזה היא אינדיקציה מובהקת לכך שהרוק הישראלי הוא ז'אנר שנדחף "מלמעלה"- ע"י עיתונאים ומנהלי חברות תקליטים, ולא "מלמטה", ע"י הקהל.
- אפשר היה לראות את זה (האייטיז) מגיע. המצעד הזה של 1977 נראה ממרחק הזמן כקוריוז. כיום אנחנו מסתכלים על השנה הזאת (והעשור הזה) אחרת לגמרי- הסקס פיסטולז, הקלאש, פוליס, טלוויז'ן, ועוד ועוד. שנות השמונים, לעומת זאת, מעולם לא עברו את הרוויזיה שעברו שנות השבעים, לפחות לא במה שקרוי "דעת הקהל". ועם זאת, מבט על המצעד של 1977 מלמד אותנו שהיורו פופ והרוק האמריקאי הדלוח של שנות השמונים היו אהובים על הקהל הישראלי כבר בעשור שקדם לו. אני חושב שבסופו של דבר, הישראלים כן אימצו טעם מוזיקלי שונה. נותר רק לנקות את האייטיז מאשמה, ולהכיר סוף סוף במה שהיה לעשור ההוא להציע, והיה לו הרבה מאד.
- יורו טראש, פופ בריטי איום, דיסקו- ובסוף האיגלז מנצחים
יש אלוהים? בערך. גם עשר דקות של דואט גיטרות מוצלח לא יכסו את הערווה של בוני אם.
1. Hotel California – The Eagles
2. Ma Baker – Boney M
3. Yes Sir, I Can Boogie – Baccara
4. Sunny – Boney M
5. I Don't Want To Talk About it – Rod Stewart
6. When I Need You – Leo Sayer
7. Lay Back In The Arms Of Someone – Smokie
8. Money, Money, Money – ABBA
9. Silver Lady – David Soul
10. Telephone Line –E.L.O.
11. Angelo – Brotherhood of Man
12. Another Star – Stevie Wonder
13. Black is Black – La Belle Époque
14. Livin' Thing – E.L.O.
15. New Kid In Town – The Eagles
16. Sing My Love Song – Jackpot
17. I Feel Love – Donna Summer
18. Living Next Door To Alice – Smokie
19. Cold as Ice – Foreigner
20. Belfast – Boney M
21. Magic Fly – Space
22. Knowing Me Knowing You – ABBA
23. Don't Let Me Be Misunderstood – Santa Esmeralda
24. Go Your Own Way – Fleetwood Mac
25. Thunder in my Heart – Leo Sayer
שבת בצהריים, חום בלתי נסבל בחוץ, מזגן בעצימות גבוהה בתוך הרכב. משפחה מותשת אחת נוסעת הביתה- מנהל, נערת גלגל"צ, ושלושה ילדים. הנערה והילדים ישנים שינה עמוקה. המנהל מנצל את ההזדמנות, ומעביר ל 88FM, היכן שהמוזיקה איכותית תמיד. או כמעט תמיד- מה זה הבוני אם הזה?
מסתבר שנפלתי על שחזור המצעד השנתי של שנת 1977 של רשת ג'. אחד אחרי השני נוגנו השירים שעמישראל הכי אהב בשנה ההיא, ויצרו תאונת שרשרת מוזיקלית. האזנה לשירי המצעד הזה הזיזה אצלי, ככל הנראה, בלוטה נוסטלגית אחת או שתיים. כאילו שמעתי אותם כבר, אבל במקור- בגיל 5 או משהו כזה. מצד שני, הייתי צריך לקחת הפסקה באמצע, ולהעביר לגלגל"צ(!) בשביל לשמוע מוזיקה נסבלת. ועדיין, שמעתי את רוב עשרת הגדולים כמות שהם.
מה ניתן ללמוד מהמצעד הזה? איזה טעם מוזיקלי ישראלי הוא משקף? טעם מעניין מאד, אם תשאלו אותי. את רשימת 25 הגדולים אני מעתיק לסוף הפוסט שלי. וזה מה שיש לי להגיד על המצעד הזה:
- No Punk. הפאנק, אחת התופעות התרבותיות/חברתיות החשובות ביותר של המאה העשרים, מעולם לא הגיע לישראל. למעשה, אם הייתי חוזר עכשיו ל 1977, והייתי פוגש מישהו מחברי הפורום בגירסה צעירה יותר, והוא היה מספר לי בהתרגשות על מוזיקה חדשה ונפלאה שמגיעה מאנגליה, הייתי אומר לו בנימוס שאני מכבד את מה שהוא אומר, אבל אין שום הוכחה לנכונות הטענה שלו. מסתבר שלאו סייר וסמוקי האנגלים, יחד עם אבבא השבדים, שולטים במצעדים ללא מצרים.
- No Prog. בעיקרון, הפרוגרסיב רוק גווע כבר ב 1975-76, אבל חלק מלהקות העל ההן ניסה להיות יותר מצעדים פרנדלי. אפשר היה לצפות לאיזו התגייסות קלה של חובבי פרוג לטובת אליליהם הותיקים, בבחינת "עדיף חרא פרוגרסיבי לשעבר מחרא פופ אירופאי". אז נגיד ש "Your Own Special Way" של ג'נסיס לא היה באמת להיט גדול גם בחו"ל, אבל איפה "Wonderous Stories" של יס, או "Solsbury Hill" של פיטר גבריאל (אז עדיין פרוג-רוקר, לפחות בהגדרה)? מסתבר שקהילת הפרוגרסיב הישראלית היתה קהילה סגורה, וקטנה במיוחד.
- No Queen. שנת 1977 התאפיינה במנוחה של כמה מגדולי מוזיקאי הרוק המוכרים: פול מקרטני ו-ווינגז, ג'ון לנון כמובן, הרולינג סטונז, בוב דילן, אלטון ג'ון, לד זפלין. לפינק פלויד יצא האלבום Animals, אבל כמדומני שהלהקה סירבה לשחרר סינגלים בתקופה ההיא, ובכל מקרה Animals הוא לא ממש ספק להיטי מצעדים.
נשארנו עם קווין, אותה להקה שזוכה, פעם אחר פעם, בתארי פופולאריות במשאלים ובמצעדים שונים. ב 1977 יצא האלבום News Of the World, ומתוכו יצא הסינגל הכפול (double A side) "We Will Rock You"/"We Are the Champions" שכל העולם ואחותו מכירים. כל העולם, חוץ מישראל. קווין היא אולי להקה אהובה מאד בישראל, אבל בדיעבד, בדיעבד מאד.
- אירופה שולתתתתת! 10 שירים של זמרים ולהקות מאירופה, 8 שירים מאמריקה (כללתי את רוד סטיוארט ופליטווד מאק, שבשנה ההיא כבר פעלו בארה"ב), 7 שירים בלבד מבריטניה הגדולה. דיסקו ויורו טראש, יורו טראש ודיסקו. זה התפריט המוזיקלי המקולקל שנצרך ע"י מאזיני המוזיקה הישראלים, שמדי פעם תיבלו אותו בפופ רע במיוחד תוצרת אנגליה (לאו סייר, "אחוות האדם" שהצליחה למשוך את תהילת האירוויזיון המפוקפקת שלה שנה אחת יותר מדי, ELO בתפקיד עלה התאנה).
מילה לגבי הרוק הישראלי- הסיפור שקוטנר (ואחרים) מספרים על הז'אנר הזה קשור בטבורו לכל מה שקרה באנגליה בשנות השישים, ובעיקר בשנות השבעים. העובדה שהרוק הבריטי לא קיים במצעד הזה היא אינדיקציה מובהקת לכך שהרוק הישראלי הוא ז'אנר שנדחף "מלמעלה"- ע"י עיתונאים ומנהלי חברות תקליטים, ולא "מלמטה", ע"י הקהל.
- אפשר היה לראות את זה (האייטיז) מגיע. המצעד הזה של 1977 נראה ממרחק הזמן כקוריוז. כיום אנחנו מסתכלים על השנה הזאת (והעשור הזה) אחרת לגמרי- הסקס פיסטולז, הקלאש, פוליס, טלוויז'ן, ועוד ועוד. שנות השמונים, לעומת זאת, מעולם לא עברו את הרוויזיה שעברו שנות השבעים, לפחות לא במה שקרוי "דעת הקהל". ועם זאת, מבט על המצעד של 1977 מלמד אותנו שהיורו פופ והרוק האמריקאי הדלוח של שנות השמונים היו אהובים על הקהל הישראלי כבר בעשור שקדם לו. אני חושב שבסופו של דבר, הישראלים כן אימצו טעם מוזיקלי שונה. נותר רק לנקות את האייטיז מאשמה, ולהכיר סוף סוף במה שהיה לעשור ההוא להציע, והיה לו הרבה מאד.
- יורו טראש, פופ בריטי איום, דיסקו- ובסוף האיגלז מנצחים
1. Hotel California – The Eagles
2. Ma Baker – Boney M
3. Yes Sir, I Can Boogie – Baccara
4. Sunny – Boney M
5. I Don't Want To Talk About it – Rod Stewart
6. When I Need You – Leo Sayer
7. Lay Back In The Arms Of Someone – Smokie
8. Money, Money, Money – ABBA
9. Silver Lady – David Soul
10. Telephone Line –E.L.O.
11. Angelo – Brotherhood of Man
12. Another Star – Stevie Wonder
13. Black is Black – La Belle Époque
14. Livin' Thing – E.L.O.
15. New Kid In Town – The Eagles
16. Sing My Love Song – Jackpot
17. I Feel Love – Donna Summer
18. Living Next Door To Alice – Smokie
19. Cold as Ice – Foreigner
20. Belfast – Boney M
21. Magic Fly – Space
22. Knowing Me Knowing You – ABBA
23. Don't Let Me Be Misunderstood – Santa Esmeralda
24. Go Your Own Way – Fleetwood Mac
25. Thunder in my Heart – Leo Sayer