חרסינה משורינת
New member
*
למה מילים צריכות לרגש?
את סוף הסיפור צריך ללטש
למה קליפת אגוז אחת שבורה
לא מספיקה
ואם לא פערת עיינים בתדהמה
אז הפואנטה לא בדיוק עברה.
למה חייבים לומר מסר
משל או שנינה
למה כדי להיות אותנטי
אני צריכה מסגרת לתמונה
למה לחרוז כשאפשר
לסרב וכל מילה להשאיר
בלי עוקב
בלי צליל מתרפק
שאת המילה מחבק
בלי דיפלומטיה של מילים
שלא עושה שום דבר
חוץ מיחסי ציבור זולים.
למה זה לא יכול להיות סיפור עקום
על נערה עם אופי די סתום
כזו שפורעת שיער לכל זר
ופותחת את הלב לכל אכזר
כזו שלא אכפת לה
מהשלכות ותארים
שמיניות אצלה זה יותר טקס
מאשר דבר מרשים
בלי כל הפירוטכניקה
היא מאבדת עניין
כי אחרי שבוע הקסם נעלם
וזה לא בדיוק נדיר
זה צו האופנה
במה שרץ כמו מכונית שמתרסקת
אל תהום פעורה
בנפש שלה אין מקום לאף אחד
אם הוא נפרש כמו שמים
זעיר כחוד סיכה
כל החדרים תפוסים
כל הטפטים מכוסים
ולאף אחד לא אכפת
ולכן גם לא לה
וכשהיא שותה לפעמים
הלב שלה תופח
כמו שמרים בעוגה
הופך למתקן מלא אוויר
נפוח מרגש רוסי
מחוות גדולות ,
מילים ריקות
חוש טראגי מפותח
תאווה לעיינים
עכשיו לכל המשפחה .
תלחץ על הכפתור בשלט
ותעביר כבר תחנה.
דבר אלי יבש ,
דבר אלי לקוני ,
עזוב אותך מהולגרמות
של חיים
דבר אלי בצורות מתמטיות
בסימני חרשים
דבר אלי את הכלום
את יופיו של שום דבר.
שאצטנף כמו עובר
בשוך הסערה
קרוב אליך
רק כדי לשמוע
נשימה חרישית
ובלי רצון
להאכיל את העולם
בכל הרוע בכפית
הנה בא האווירון
הנה מתחשק לי
לקרוע לכם את
הגרון
נשק אותי
וסתום את הפה
בלי אוויר
לא להציץ
שבטעות הגה
לא ילחיץ
רק שקט
וגופך החם
וזיעתך ניגרת
בשביל זה באתי לעולם
לשניה הזו המדויקת
של אפס ואין היות
שבה אני יכולה רק לרגע
את הכל לשמוט
ופשוט להיות.
למה מילים צריכות לרגש?
את סוף הסיפור צריך ללטש
למה קליפת אגוז אחת שבורה
לא מספיקה
ואם לא פערת עיינים בתדהמה
אז הפואנטה לא בדיוק עברה.
למה חייבים לומר מסר
משל או שנינה
למה כדי להיות אותנטי
אני צריכה מסגרת לתמונה
למה לחרוז כשאפשר
לסרב וכל מילה להשאיר
בלי עוקב
בלי צליל מתרפק
שאת המילה מחבק
בלי דיפלומטיה של מילים
שלא עושה שום דבר
חוץ מיחסי ציבור זולים.
למה זה לא יכול להיות סיפור עקום
על נערה עם אופי די סתום
כזו שפורעת שיער לכל זר
ופותחת את הלב לכל אכזר
כזו שלא אכפת לה
מהשלכות ותארים
שמיניות אצלה זה יותר טקס
מאשר דבר מרשים
בלי כל הפירוטכניקה
היא מאבדת עניין
כי אחרי שבוע הקסם נעלם
וזה לא בדיוק נדיר
זה צו האופנה
במה שרץ כמו מכונית שמתרסקת
אל תהום פעורה
בנפש שלה אין מקום לאף אחד
אם הוא נפרש כמו שמים
זעיר כחוד סיכה
כל החדרים תפוסים
כל הטפטים מכוסים
ולאף אחד לא אכפת
ולכן גם לא לה
וכשהיא שותה לפעמים
הלב שלה תופח
כמו שמרים בעוגה
הופך למתקן מלא אוויר
נפוח מרגש רוסי
מחוות גדולות ,
מילים ריקות
חוש טראגי מפותח
תאווה לעיינים
עכשיו לכל המשפחה .
תלחץ על הכפתור בשלט
ותעביר כבר תחנה.
דבר אלי יבש ,
דבר אלי לקוני ,
עזוב אותך מהולגרמות
של חיים
דבר אלי בצורות מתמטיות
בסימני חרשים
דבר אלי את הכלום
את יופיו של שום דבר.
שאצטנף כמו עובר
בשוך הסערה
קרוב אליך
רק כדי לשמוע
נשימה חרישית
ובלי רצון
להאכיל את העולם
בכל הרוע בכפית
הנה בא האווירון
הנה מתחשק לי
לקרוע לכם את
הגרון
נשק אותי
וסתום את הפה
בלי אוויר
לא להציץ
שבטעות הגה
לא ילחיץ
רק שקט
וגופך החם
וזיעתך ניגרת
בשביל זה באתי לעולם
לשניה הזו המדויקת
של אפס ואין היות
שבה אני יכולה רק לרגע
את הכל לשמוט
ופשוט להיות.