...

flame12

New member
...

אשקר אם אומר שלא הגעגעתי אלייך בכלל.
ושאני לא רוצה אותך יותר.
תחושת החמימות שעוטפת אותי בכל פעם שעולה החיוך שלך במחשבות שלי.
לריח העדין שלך, שמתפשט וממלא כל חדר שנכנסת אליו.
הנוכחות הלא מורגשת, המסתורית משהו, שאופיינת רק לך.
היכולת הבלתי נתפסת להיות במקום הראשון בכל זמן.
הצניעות האינסופית.
המבט המתלהב והמוקסם.
העיניים חצי ירוקות חצי חומות, השיער המתולתל השחור שלך, הידיים הלבנות, הרגליים הארוכות, רק שלך.
עברו יותר מארבע שנים מאז שראיתי אותך בפעם האחרונה, וזו הייתה תקופה אחרת.
במהלך השנים האחרונות נחשפתי לאנשים רבים, טובים יותר, טובים פחות, אבל כמעט אף אחד לא כמוך...
התגעגעתי לדיבור המהיר והחותך שלך, דיבור מהיר ללא נשימות, העיקר להעביר כמה שיותר ממה שיושב לך על הלב.
וכמעט אף פעם לא נכנסנו לעניינים אישיים, ותמיד תמיד האמנת בי.
למרות שבנינו, מי שראוי להערכה מלאה זו לא אני, ההפך הוא הנכון.
אני מעריצה אותך עוד מהימים ההם, שהיית רק בתחילת הדרך, ומי שידע כמה עברת לא יבין לעולם לאיזו פסגת ידע הגעת.
איזה יכולות מרשימות פיתחת, באיזה שכל ניחנת.
אני מאחלת לך, לפחות את מה שאני מאחלת לעצמי ויותר.
 
אוהבת אבל...

מדוע את מפחיתה מערכך?
למה את חושבת שלא מגיעה לך האהבה וההערכה שקיבלת?

את ראויה לאהבה
ובהחלט זכאית להנותת מאדם שתעריכי ותאהבי
 
למעלה