Bright Blue Sky
New member
...
רציתי לפרוק.
אני לא יכולה לספר הכל, אבל... וגם סיפרתי לדי הרבה אנשים, אבל לא אכפת לי לפתוח את זה פה ולספר הכי בקצרה שבעולם, שוב.
תמיד הייתי מישהי עם רצונות, עם שאיפות, ועם משאלות,
אבל איפשהו הם היו ברמה הבסיסית ביותר.
אני בת 19 וחצי עכשיו.
לפני 3 שנים נפצעתי, אמא שלי פצעה אותי וכתוצארה מכך הגוף שלי מאוד נפגע והשתנה.
בין היתר איבדתי תחושה ברמה ניכרת בכל פלג גוף שמאל. חום, קור ומגע הרגשתי ברמה מאוד מאוד מרוחקת.
לפני חודש התחלתי תהליך בו הבאתי את עצמי למצב בו אני שלמה עם הגוף שלי ומאושרת.
שבוע שעבר איבדתי את התחושה גם בצד ימין, זה קשור לפגיעה בעמוד השדרה שעברתי. זה היה לאחר יום עם מאמץ אדיר בו הרמתי משקל כבד.
יש עוד כל כך הרבה דברים אבל איני יכולה לספר הכל באינטרנט.
רק רציתי להגיד שאני מרגישה כל כך אבודה ו|דגש|מפחדת.
תארו לעצמכם, להיות אסיר תודה על מה שיש, על תחושה בצד ימין, לפרוח, לצמוח, להאמין ו... לאבד. בסופו של דבר לאבד.
זה קשה. קשה כבר להאמין, אחרי שכל כך האמנתי. וזה לא רק עכשיו, כל חיי חוויתי מסע קשה, אמונה, ובסוף נפילה. ועד
תארו לעצמכם, לאבד |דגש|תחושה.
אני מפחדת, ואין לי מה לעשות.
יש למישהו פתרונות להציע לי?
יש לי הרבה רעיונות לטיפולים אלטרנטיביים אבל הכל יקר. גם כך אני מוציאה כל שבוע 250 שקל על מטפלת ועוד 180 שקל לטיפול אחר. המכורת שלי כחיילת היא 400 ש"ח לחודש...
למישהו יש פתרון, חיזוק, משהו?
אחת שנלחמת (ואיכשהו, תמיד יש בה כנראה קול קטן שאומר לה לא לוותר. ואני ממש ממש רוצה שהקול הקטן הזה יקבל תשובה ולא יתאכזב).
רציתי לפרוק.
אני לא יכולה לספר הכל, אבל... וגם סיפרתי לדי הרבה אנשים, אבל לא אכפת לי לפתוח את זה פה ולספר הכי בקצרה שבעולם, שוב.
תמיד הייתי מישהי עם רצונות, עם שאיפות, ועם משאלות,
אבל איפשהו הם היו ברמה הבסיסית ביותר.
אני בת 19 וחצי עכשיו.
לפני 3 שנים נפצעתי, אמא שלי פצעה אותי וכתוצארה מכך הגוף שלי מאוד נפגע והשתנה.
בין היתר איבדתי תחושה ברמה ניכרת בכל פלג גוף שמאל. חום, קור ומגע הרגשתי ברמה מאוד מאוד מרוחקת.
לפני חודש התחלתי תהליך בו הבאתי את עצמי למצב בו אני שלמה עם הגוף שלי ומאושרת.
שבוע שעבר איבדתי את התחושה גם בצד ימין, זה קשור לפגיעה בעמוד השדרה שעברתי. זה היה לאחר יום עם מאמץ אדיר בו הרמתי משקל כבד.
יש עוד כל כך הרבה דברים אבל איני יכולה לספר הכל באינטרנט.
רק רציתי להגיד שאני מרגישה כל כך אבודה ו|דגש|מפחדת.
תארו לעצמכם, להיות אסיר תודה על מה שיש, על תחושה בצד ימין, לפרוח, לצמוח, להאמין ו... לאבד. בסופו של דבר לאבד.
זה קשה. קשה כבר להאמין, אחרי שכל כך האמנתי. וזה לא רק עכשיו, כל חיי חוויתי מסע קשה, אמונה, ובסוף נפילה. ועד
תארו לעצמכם, לאבד |דגש|תחושה.
אני מפחדת, ואין לי מה לעשות.
יש למישהו פתרונות להציע לי?
יש לי הרבה רעיונות לטיפולים אלטרנטיביים אבל הכל יקר. גם כך אני מוציאה כל שבוע 250 שקל על מטפלת ועוד 180 שקל לטיפול אחר. המכורת שלי כחיילת היא 400 ש"ח לחודש...
למישהו יש פתרון, חיזוק, משהו?
אחת שנלחמת (ואיכשהו, תמיד יש בה כנראה קול קטן שאומר לה לא לוותר. ואני ממש ממש רוצה שהקול הקטן הזה יקבל תשובה ולא יתאכזב).