היי
עדי, את מבינה שאין לנו איך לעזור לך. אנחנו יכולות רק לקרוא אותך, ולתת לך אולי קצת מילים. אבל מעבר לזה אין לנו איך לעזור לך.
נשמע שמה שקורה לך מצריך התערבות פיזית, נוכחות אמיתית של אנשים במציאות שלך, ולנו אין את היכולת לעשות את זה.
אני מציאה שלרגע תחשבי עם עצמך בהגיון.
את מבינה שמה שקורה איתך עכשיו הוא לא טוב, נכון?
את מבינה שאם לא תעשי עם זה משהו במציאות שלך (שיחה רצינית עם גורם בעל השפעה בהוסטל- מדריך/מנהל) אז דברים לא ישתפרו?
את מבינה שהצוות בהוסטל לא יודע מה קורה בתוך הראש שלך, מה המחשבות שלך, הרגשות שלך אם את לא משתפת אותם? (אנשים לא רואים מה שלא מראים להם).
אז מה את חושבת שאת צריכה לעשות מכאן?
מה את חושבת שיוכל לעזור לך?
