...

[מייפלס]

...

אוףףףף ... עכשיו כל הצוות יודע על מערכת היחסים שיש לי עם הכוהן ... וגם חלק מהדיירים ...
רציתי שזה ישמר בסוד .


כואב לשנינו ... והכל בהסכמה ...

המדריכה שלי הזהירה אותי שאנ'לא אפגע שוב ... אמרתי לה שזה בהסכמה ושהוא מכבד אותי .

בטח גם המנהל שהוא יגיע ירצה לדבר איתי על זה ולא בא לי ...

הוא ( הכוהן ) חושב שאני אוהבת אותו ... זה לא בגלל אהבה רומנטית .. זה בגלל כאב וחוסר אהבה מהבית ( בגלל זה בעיקר אני דפוקה חסרת תקנה ) ... הוא מבין לא נכון ואנ'לא משתפת אותו בסיבה שלי .

אתמול שוב דיברנו ... וקצת התנשקנו ... והוא חיבק אותי כשבכיתי ( בכיתי לאבא ) ...

 

[מייפלס]

טריגר

אני שוב קמתי עם תשישות ...
התחלתי לרעוד ... אמרו לי ללכת לעבודה אז הכלתי ...
הרעידות התגברו ... הקאתי מאיך שיצאתי מההוסטל ...
הקאתי בעבודה ... עכשיו ולם יודעים שאני מקיאה .. איזו בושה ...
ולא מתיחסים אלי כאן ...
אני קראתי לצוות ולא בבאו לעזור לי ... אני נפלתי פעם אחת ליד המעלית ...
ונפלתי גם כשניסיתי לקום לשירותים מהימטה ...
ירדתי למטה כי קראו לי ... אמרו לי לא לצעוק ... אמרתי שזה בגלל שלא מרגישה טוב ואמרו לי שזה לא משה ...
חוזרת לשבכ ...

 

[מייפלס]

כשנםלת ליד המעלית כן עזרו לי

והייתי אחלה הצגה לדיירים שהיו ...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

עדי

אני לא יודעת מה אומרים בהוסטל,
אבל התיאור נשמע לי של מצב די קיצוני.
אם כל ההקאות האלו לא יזומות,
אז הייתי מאוד מודאגת מהמצב הפיזי שלך.

נראה לי שכל ההקאות האלו צריכות להגיע לידיעה של הגורמים שמטפלים בך, להסתיר את זה יכול לגרום לך נזק בכל רמה.

 

[מייפלס]

הם יודעיפ

רציתי בית חולים ... לא לוקחים אותי כי הכסף יותר חשוב מהבריאות שלי !

 

[מייפלס]

אמרו לי שסה מצב נפשי ... לא פיזי

פיזית הכל תקין ... ועדיין לא מרגישה טוב ...

 

[מייפלס]

טריגר

אסור לי לבכות ...
הבטחתי שלא ...
ושאתפקד למרות איך שמרגישה ...
אני מדאיגה ומתסכלת כאן את הצוות ...
מאיימים עלי באישפוז בבית חולים ששונאת ...
אין לי כח ...
אני רוצה בית חולים ...
אומרים לי ללכת לרופא משפחה ... הייתי לפני יומיים והכל היה תקין ...
אז למה אני ממשיכה ככה ( ברור שזה לא תקין ! ) ?

 

[ש ו ם ב צ ל]

את כותבת על זה כאילו זה מעציב אותך

אבל אני די בטוחה שמה שרצית זה להדאיג ולתסכל את הצוות,
קצת לבדוק מתי יתעייפו ממך וקצת לראות כמה ידאגו,
נראה לי שזה גם מה שאת מנסה לעשות כאן.
אני טועה?

יש מחירים למטרות האלו... אם החלטת לבדוק ולהדאיג ולתסכל, אז זה המחיר...

 

[מייפלס]

את טועה

 

[מייפלס]

טריגר

הייתי בבית חולים ועשו לי עירוי ... בקיצור ולעיניין ...
אם אני אמשיך להקיא ולהתעלף וליפול יחזירו אותי לבית חולים ששנאתי ...
המנהל הסביר ל שלא יוכלו להחזיק אותי כאן ...

 

[Kalphana Vera]

עדי,

אני קוראת את ההודעות שלך בימים האחרונים ושמתי לב למשהו- את תמיד מתארת את העובדות, ופה את מסיימת. קרה ככה, אמרתי ככה, הצוות ככה, אמרו לי ככה. אבל עדי, זה רק השלב הראשון. אחרי שאת מתארת את העובדות, צריך להגיע שלב הסקת המסקנות. את צריכה לעשות איזשהי חשיבה עם עצמך- האם זה המקום בו את רוצה להיות? מה את מרגישה? מה את רוצה שיקרה? האם את מרוצה מהמצב? האם את רוצה שיהיה אחרת? מה תעשי כדי לשפר את המצב?
את לא מגיעה לשלב הזה. אולי זה רק ככה בפורום, אולי את בוחרת לא לשתף אותנו במסקנות אליהן את מגיעה. אז עולה השאלה המתבקשת- מה המטרה שלך בכתיבת העובדות כאן בפורום? את רוצה שנדע כמה שאת סובלת? את רוצה שגם אנחנו נדאג? או אולי נרחם? נחבק?
את מספרת לנו סיפור מאד עצוב, וחוויית הקריאה שלי מההודעות שלך היא פשוט תיאור עובדות יבש. פשוט סיפור עצוב. אני יודעת שמחר, או בעוד כמה שעות, תצוץ פה עוד הודעה עצובה שלך שתספר לי תיאורים עובדתיים של דברים שקרו לך.
מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה? להגיד לך מה לעשות? להגיד לך את דעתי? איך אני אמורה לעשות את זה, אם את לא מספרת מה בעצם המניעים שלך, למה בעצם את מספרת לי את הסיפור שלך.

התחושה שלי, ויכול להיות שאני טועה, היא שאת מפספסת את שלב הסקת המסקנות גם בחיים האמיתיים, וזה לא משהו שאת עושה רק בפורום. זאת באמת תחושה אישית שלי, אבל זה מה שאני קולטת ממך- שאת לא חושבת על דברים מעבר, שאת פשוט חיה את עובדות חייך, כאילו את בעצמך מעין דמות פאסיבית בסיפור ואין לך שום שליטה על החיים שלך או טיפת מחשבה עצמאית.

אני כמובן לא אומרת את הדברים האלה ממקום של ביקורת, אני לא אומרת שאת לא בסדר או שאת עושה דברים לא נכון.
אני פשוט משקפת לך את התחושות שלי מקריאת ההודעות שלך.

 

[מייפלס]

המסקה היחידה שלי היא

בגדול ... שאני רוצה לחיות ולהתמודד ולהבריא ... זה מסקנה מסבפיק עצומה , לא ?

 

[מייפלס]

אני חושבת שאם אני אכניס רגש זה יהיה

נורא .... זה מה שאני הבנתי מכאן ... מהפעמים שכאב לי מדי ופעלתי לפי הרגש ולא לפי ההיגיון ...

 

[מייפלס]

הרבה פעמים מחקו הודעות שלי שהכנסתי רגש ...

 

[מייפלס]

אני מפחדת נורא

שישלחו אותי לבילת חולים ששונאת ...
אני מפחדת לשתף אבל משתפת וזה עולה לי בהמון פלאשים וזכרונות מכל מיני דברים ...

 

[מייפלס]

אנ'לא מפסיקה לרעוד

ודוחה את הזמן שאעלה למעלה למיטה להתמודד לבד עם כל הזיכרונות הכואבים שלי ...
מקווה שזה לא טריגר ...

 

[מייפלס]

שיתפתי את העו"סית בראש השרשור

והתחלתי לרעוד ( שוב ) בגלל זה ...

 

[אלומת האור]

רועדת ביחד אתך

עכשיו השותפה יצאה, היא לא תישן כאן הלילה, וגם לא יודעת אם תחזור מחר... לא טוב לי להיות לבד עכשיו... והמבחן...

 

[מייפלס]

להיות לבד זה נורא !

 

[מייפלס]

טריגר

מרגישה ת'בטן שלי "עובדת" על ריק ...
ואני דווקא רציתי לאכול לפני ואחרי העירוי , אבל לפני העירוי השף כאן לא שמע אותי קוראת לו ( לא הייתי מסוגלת לקום לבד ) .... ואחרי המנהל אסר עלי לאכול ...
הרגליים שלי כמו ג'לי והראש כבד כזה ...
שוב מפחדת ליפול ...