.
זה סתם. זה בכלל לא חשוב.
שוב מבחנים. ושוב עומס. ושוב פגיעה.
אני הולכת להבריז (רק קצת) לדיאטנית מחר. רק כי אני יותר מידי מפחדת מהשקילה.
במילא אחרי כל פעם שאני יוצאת משם, אפילו שאני ממשיכה לרדת, אבל רק קצת, אני מחליטה לצמצם יותר.
וכבר הגעתי לכמעט באמת רק לחיות על קפה ותה. אבל זה לא מספיק, אני עדיין שמנה.
את מה שאכלתי בבוקר כבר צמצמתי, לעוד סלט, וחייתי ככה איזה שבוע.. עד שבאמת הרגשתי תהשפעה..
וכמעט התעלפתי במקלחת. (ההתעלפות במקלחת קרתה לי כבר כשהייתי קטנה. ורק מהזכרון--חווייה באמת מפחידה.)
ולא ירדתי. לפחות לא מספיק.
והפסיכולוג אמר שאם אני לא אבוא, אפילו שכבר הודעתי לדיאטנית, הוא יגיד לה שזה בגלל הפחד מהשקילה.
שאני צריכה לבוא ולהגיד לה את זה. אבל אני לא רוצה. לא יכולה.
חזרתי לכרוניקה הידועה מראש של לפגוע, בלילה, כשהכל כלכך מציף וקשה. ולקום לעוד יום, עד הלילה לחייך, לעשות, להיות פעילה ומלאת חיים
כשבפנים אני רק רוצה לבכות ולצרוח.
וזה לא חשוב. וזה לא משנה. ואפחד אפילו לא רואה.
(אני מקווה?)
והפסיכולוג הציב תנאי לטיפול, שאפסיק לפגוע. ואני באמת לא יודעת אם אפשר......
זה סתם. זה בכלל לא חשוב.
שוב מבחנים. ושוב עומס. ושוב פגיעה.
אני הולכת להבריז (רק קצת) לדיאטנית מחר. רק כי אני יותר מידי מפחדת מהשקילה.
במילא אחרי כל פעם שאני יוצאת משם, אפילו שאני ממשיכה לרדת, אבל רק קצת, אני מחליטה לצמצם יותר.
וכבר הגעתי לכמעט באמת רק לחיות על קפה ותה. אבל זה לא מספיק, אני עדיין שמנה.
את מה שאכלתי בבוקר כבר צמצמתי, לעוד סלט, וחייתי ככה איזה שבוע.. עד שבאמת הרגשתי תהשפעה..
וכמעט התעלפתי במקלחת. (ההתעלפות במקלחת קרתה לי כבר כשהייתי קטנה. ורק מהזכרון--חווייה באמת מפחידה.)
ולא ירדתי. לפחות לא מספיק.
והפסיכולוג אמר שאם אני לא אבוא, אפילו שכבר הודעתי לדיאטנית, הוא יגיד לה שזה בגלל הפחד מהשקילה.
שאני צריכה לבוא ולהגיד לה את זה. אבל אני לא רוצה. לא יכולה.
חזרתי לכרוניקה הידועה מראש של לפגוע, בלילה, כשהכל כלכך מציף וקשה. ולקום לעוד יום, עד הלילה לחייך, לעשות, להיות פעילה ומלאת חיים
כשבפנים אני רק רוצה לבכות ולצרוח.
וזה לא חשוב. וזה לא משנה. ואפחד אפילו לא רואה.
(אני מקווה?)
והפסיכולוג הציב תנאי לטיפול, שאפסיק לפגוע. ואני באמת לא יודעת אם אפשר......