.

hory0

New member
התגובות שלך יקרות לי..

תודה.

ונגעת בנקודה משמעותית שאני מודעת אליה עם הרבה כאב..שזה בהרגשה שלי. כמובן שיש לזה הוכחות במציאות, אבל ברגעים אחרים אותם אנשים בדיוק מוכיחים גם אחרת. אבל התחושה פהנימית הזו שלא מרפה..היא הורגת אותי. ולא עוזר שום הסבר רציונאלי שהוא.

לגבי המטפלים, הפסיכולוגית יודעת היום כבר הכל. הפסיכיאטרית קצת פחות כי פוחדת מההשלכות של זה. דיונים עם הפסיכולוגית על אשפוז, התנגדות, אפשרויות נוספות, התנגדויות נוספות, ומה שביניהם.
לבינתיים הבטחתי להישאר פה עד שלישי.
(ככ כמהה שיהיה לי מקום בעולם הזה..מקום פיזי שיאפשר לי להחלים תוך המשך טיפול אינטנסיבי אצל המטפלים שלי. אבל אין. אין לי מקום בעולם הזה)
 

someone343

New member
אני קוראת

את מה שרשמת, ומרגישה שכמעט ויוצאות ממני דמעות ( אצלי כמעט לא קורה) ... מרגישה צביטה בלב, מזדהה מאד, וכאילו שומעת אותך צורחת את זה מתוך המסך.. את המחשבות הכואבות שחולפות בראשך,
המון רגישות וחמלה מתמלאות בי כשאני קוראת אותך, ואני יודעת ומבינה... כמה זה מייאש, וקשה, ומכאיב.. וכל מילה שאומר אולי לא תעזור במיוחד,
פשוט מחבקת אותך חזק חזק חזק .. ולמרות שאת בעצמך יודעת, מרגישה צורך להזכיר, אכפת לי ממך, מאד
 

hory0

New member


תודה על כל מילה ומחשבה יקרה שלי..על ההבנה העמוקה והמדוייקת. נגעת עמוק בתוכי, במקום הכי פצוע וכאוב.

תודה שאת כאן.
מזכירה.
ומחבקת.
זה המון בשבילי.

אוהבת אותך.
 

קולדון

New member
קראתי את ההודעות..

ונראה לי שאולי המחשבה הזו על האחרים יכולה באמת לייאש ולדכא.
אישית, כשקשה לי אני אפילו לא מנסה לחשוב אם למישהו אכפת או לא, אני די יוצאת מנקודת ההנחה שלאף אחד לא באמת אכפת.. או שגם אם כן אכפת.. זה יהיה ברמה מאוד מוגבלת וספציפית, שאותי תשאיר תלויה באויר...

אז ככה, שאני מסכימה איתך.. אני אבל לא חושבת שצריך לחפש או לתלות את התקווה באחרים.. תכלס- מה שיש לך בחיים האלו- זו את.
וממה שהכרתי אותך, את מקסימה, רגישה, אכפתית, מעניינת, אמיתית.
אלו חמישה דברים שכמעט לא יוצא לי להגיד על אנשים שאני מכירה.
זה המון. אני מתארת לעצמי שגם כשהשנאה העצמית מציפה את כן יודעת את הדברים שטובים ויפים ומיוחדים בך.. ולדעתי.. את צריכה לחפש את עצמך כעוגן. לא את האחרים. האחרים שם וזה סבבה, ולא כיף להיות לבד ולהעביר את החים לבד.. ואנשים זה דבר נפלא ומדהים לפעמים. אבל גם אם הם הכי שם בעולם, את יודעת, שום דבר הוא לא בטוח ולא לנצח. ואם תמצאי את הבנאדם המושלם שיכיל ויבין ויתמוך, ואז יקרה לו משהו? אי אפשר לחפש את הכל אצל האחרים. זה מייאש.

אני חושבת שאת צריכה לחבק את עצמך חזק וברצינות. לפרגן עם כמה מילים טובות. ולהמשיך לעשות עבודה חזקה בטיפול, בקצב שלך אבל עם מבט קדימה.
לי אישית, זה גרם למצוא דברים שהם אור בחיים שלי ולא קשורים לאף אחד. כתיבה, יצירה, ריקוד, ספורט, הוראה. אלו דברים שמחזקים אותי ומחזקים את ההערכה העצמית שלי והביטחון.. זה גורם לקצת פחות צורך בחיזוקים מבחוץ והופך אותי לפחות שבירה ממה שהייתי בעבר (אמנם עדיין בצעדים קטנים)
אני חושבת שיש לך את זה בטיפול, כשאת מצליחה להפתח.
אני חושבת שאולי יש לך את זה גם קצת כאן, לפעמים, ברגעים מסויימים?

חיבוק גדול!
 

hory0

New member
ברוכה השבה יקירתי..

תודה על המילים שלך..את ככ יקרה.
במקום מסויים בתוכי אני יודעת שיש צדק בדבריך, אבל אני לא מסוגלת למצוא בי עוגן. חייבת את האחרים כדי להכיר במשהו מעצמי. ככ נופלת ומוחזקת מהדעה של אחרים..ממילה שנאמרה או שלא..מחיבוק. מהודעה. ממה שמרגישה מבין השורות. כן, זה לא טוב ככ. אבל ההערכה העצמית שלי שואפת לאפס וזה לא חדש, ואני יכולה לרגעים לקבל חלק מעצמי רק אם אדם אחר ראה בי משהו טוב.


אני באמת בטיפול שמאוד משמעותי לי..לא יודעת. אולי בסוף השטיפת מוח של הדיאטנית (שלגמרי בדעה שלך) עם הטיפול יצליחו להועיל..ואולי גם לא.

אבל תודה יקרה שהגבת..ושנתת לי להרגיש שבאמת אכפת לך.
 

KAS3

New member
כשאני הייתי כותבת נקודה

כולם פה היו מאוד כועסים ותוקפניים
נחמד לראות שדברים משתנים לטובה במקום הזה
 

hory0

New member


מקווה שיש לך לעיתים גם חוויות חיוביות יותר כאן..
 
למעלה