....
זה כמו להביט בעצמך במראה ולראות משהו אחר ממך. זה כמו לצעוק כל כך חזק ולשמוע רק את שאון הדממה. זה כמו לרצות לבכות נורא חזק ושום דמעה לא יוצאת החוצה והכל נבנה בפנים ומצטבר כמו גודש באף. זה כמו לרצות להיות נורמלי כמו כל בחור בגיל שלך ולרצות להרגיש מחובר. זה כמו ... לרצות לאהוב ולהצליח לעשות כל מה שנכרה בדרכך. זה כמו לרצות להרגיש מבלי לפחד. זה כמו לרצות להצליח ולהתקדם. זה כמו להישאר חסר נשימה וללא יכולת לתת למוח לקבל את מנת החמצן שלו מרוב שאתה נמצא במצב חרדה ושהכל סוגר עליך ואתה כמו חתולה שדחוקה לפינה מחפש את הפרצה הקטנה שתוביל אותך למקום הבטוח. זה כמו לשקר לעצמך שאתה בסדר ושכל העולם לא בסדר. זה כמו להרגיש בלילה הכי חם שאתה קופא מבפנים וששום דבר בעולם לא יחמם אותך עוד. אני מרגיש שאני נמצא תמיד בהלוויה, תמיד מרגיש את כל מדורי הלב נמתחים עד לקצה גבול יכולת החיבור של רקמות הגוף. אני מרגיש שאני חוזר בלופ ומעין תקוע כי אני נמצא על רצועה שרוטה בתקליט ישן שכבר האבק לא נמצא עליו מרוב שהוא ישן כי משהו יותר גרוע השתבח עם השנים על התקליט. זה כמו לרצות להסתתר מתחת לשמיכה ולרעוד בשקט יחסי, זה כמו לחסום את כל קרני השמש שאט אט מתקדמות לכיוונך ולהדוף אותך בכוח הן בפחד והן בחוסר אונים. זה כמו להרגיש חור שנפער בתוך הלב שלך , חור שחור שמאיים לשאוב את כל מה שאתה. וזה כמו להרגיש בסרט שהוא לא שלך, שאלו לא החיים שלך, אתה כל כך רוצה להתכחש לעובדה שהם כן החיים שלך, ואתה כל כך רוצה משהו אחר. וכל העצבות והייסורים שאתה מרגיש בתוך גופך ונפשך לאט לאט מכלים אותך מבפנים כלפי חוץ וכבר איפשהו הם לא מסתפקים רק בך. ואתה מרגיש שזה חזק ממך. זה כמו להחזיק את כל נטל העולם על הגב שלך ולאט לאט להירפות ולהחילש. זה כמו להביט לעבר שני הצדדים באותו הזמן. זה בלתי אפשרי. זה כמו לנסות לעשות דברים בלתי אפשריים מתוך אמונה שלך זה כן אפשרי ואז כשאתה נוחל כישלון ומתרסק אתה מבין עד כמה תמים ונאיבי היית, שבאמת האמנת שאתה יכול. זה כמו למלות את הראש במילוי של זיוני שכל ואט אט להישאב למלמולים ולפילוספיית החשיבה המטומטמת הזאת כי זה הדבר היחיד שיש לך עכשיו שיכול להחזיק אותך.
זה כמו להיות אנושי ושאתה לא יכול להתמודד עם זה...
זה כמו להביט בעצמך במראה ולראות משהו אחר ממך. זה כמו לצעוק כל כך חזק ולשמוע רק את שאון הדממה. זה כמו לרצות לבכות נורא חזק ושום דמעה לא יוצאת החוצה והכל נבנה בפנים ומצטבר כמו גודש באף. זה כמו לרצות להיות נורמלי כמו כל בחור בגיל שלך ולרצות להרגיש מחובר. זה כמו ... לרצות לאהוב ולהצליח לעשות כל מה שנכרה בדרכך. זה כמו לרצות להרגיש מבלי לפחד. זה כמו לרצות להצליח ולהתקדם. זה כמו להישאר חסר נשימה וללא יכולת לתת למוח לקבל את מנת החמצן שלו מרוב שאתה נמצא במצב חרדה ושהכל סוגר עליך ואתה כמו חתולה שדחוקה לפינה מחפש את הפרצה הקטנה שתוביל אותך למקום הבטוח. זה כמו לשקר לעצמך שאתה בסדר ושכל העולם לא בסדר. זה כמו להרגיש בלילה הכי חם שאתה קופא מבפנים וששום דבר בעולם לא יחמם אותך עוד. אני מרגיש שאני נמצא תמיד בהלוויה, תמיד מרגיש את כל מדורי הלב נמתחים עד לקצה גבול יכולת החיבור של רקמות הגוף. אני מרגיש שאני חוזר בלופ ומעין תקוע כי אני נמצא על רצועה שרוטה בתקליט ישן שכבר האבק לא נמצא עליו מרוב שהוא ישן כי משהו יותר גרוע השתבח עם השנים על התקליט. זה כמו לרצות להסתתר מתחת לשמיכה ולרעוד בשקט יחסי, זה כמו לחסום את כל קרני השמש שאט אט מתקדמות לכיוונך ולהדוף אותך בכוח הן בפחד והן בחוסר אונים. זה כמו להרגיש חור שנפער בתוך הלב שלך , חור שחור שמאיים לשאוב את כל מה שאתה. וזה כמו להרגיש בסרט שהוא לא שלך, שאלו לא החיים שלך, אתה כל כך רוצה להתכחש לעובדה שהם כן החיים שלך, ואתה כל כך רוצה משהו אחר. וכל העצבות והייסורים שאתה מרגיש בתוך גופך ונפשך לאט לאט מכלים אותך מבפנים כלפי חוץ וכבר איפשהו הם לא מסתפקים רק בך. ואתה מרגיש שזה חזק ממך. זה כמו להחזיק את כל נטל העולם על הגב שלך ולאט לאט להירפות ולהחילש. זה כמו להביט לעבר שני הצדדים באותו הזמן. זה בלתי אפשרי. זה כמו לנסות לעשות דברים בלתי אפשריים מתוך אמונה שלך זה כן אפשרי ואז כשאתה נוחל כישלון ומתרסק אתה מבין עד כמה תמים ונאיבי היית, שבאמת האמנת שאתה יכול. זה כמו למלות את הראש במילוי של זיוני שכל ואט אט להישאב למלמולים ולפילוספיית החשיבה המטומטמת הזאת כי זה הדבר היחיד שיש לך עכשיו שיכול להחזיק אותך.
זה כמו להיות אנושי ושאתה לא יכול להתמודד עם זה...
