05.05.05

[whimsical me]

05.05.05

היום פתאום קלטתי שהיום ה-5.5. לפני 4 שנים הייתי אמורה ללדת במאי ואימצתי את ה-5.5.05 בתור תאריך הלידה הנחשק שלי. 4 ח' לפני זה ילדתי תינוקת מתה. רצינו לקרוא לה תמר. לו רק יכולתי לקבל אז ההצה קדימה לימי הקיבוץ ונועם...כמה זה בטח היה מעודד אותי. במסגרת דיוני השמות שלנו (שאני לא מאמינה שיש נו אומץ לנהל), אנחנו משתעשעים עם השם איתמר. זה (גם) אחד השמות האהובים עלי, וגם קצת לכבודה, לכבוד תמר.

 

[עדיקים]

../images/Emo201.gif

 

[תמי ס]

כן, היום ה 5.5 ../images/Emo10.gif

ב 5.5.2004 שלחתי ב- 6 בבוקר הודעת אס. אם. אס. למעיין ברכה, וכתבתי לה "נגמר". כך הסתכם אצלי הריון מס' 6 בלידה פתאומית ב 5.5 חרא של תאריך. והקישור

 

[תמי ס]

ההודעה

ההודעה של מעיין

 

[שלומית76]

תמי אהובה

קראתי עכשיו את ההודעה שלך והזדעזעתי. הרי לא הכרתי אותך אז כשזה קרה, וזו הפעם הראשונה שקראתי מה בדיוק עבר עליך אז. זה מזעזע אותי ברמות בלתי נתפסות. ממש ככה. ועם זה, אני חייבת לומר לך שכל כך משמח ומעודד אותי לחשוב על העובדה שניצחת בסופו של מסלול מייגע. תדעי שברגעי ייאוש אני חושבת על הדרך הארוכה שלך ועל כך שניצחת ועל המתנה שמקבלים בסוף המסלול

, וזה ממש מחזיק אותי. במיוחד התרגשתי לקרוא שם בהודעה ההיא על הנחרצות שלך להיכנס להריון ומהר. אני לפעמים מוצאת את עצמי הולכת לאיבוד או מאבדת גובה בדרך אל החלום.. אוהבת ומעריכה אותך מאוד.

 

[תמי ס]

שלומיתי

מתנצלת על הזעזוע, הייתה בי הרגשה שכולם יודעים עלי הכל וצירפתי את הקישור רק כתזכורת, לא חשבתי שזה יחדש משהו.. אבל אני שמחה שזה מעודד אותך, כי -כן, ניצחתי בסופו של דבר, יהלי נולדה פחות משנה אחרי זה. אוהבת ומאמינה בך.

 

[עדיקים]

תמי יקירתי ../images/Emo201.gif

רק עכשיו קראתי את סיפור אובדנך ואני בהלם דמעות ממלאות את עיני לקרוא ולא להאמין.

 

[עדיקים]

../images/Emo201.gif גדול גם לך יקירתי

 

[שלומית76]

אכן תאריך בלתי נסבל

גם אני כאן מנסה להעביר את היום הזה. שיגמר כבר.

 

[עדיקים]

../images/Emo201.gif שלומית

אין מילים פשוט אין מילים. לא להאמין איך התאריך הזה משותף לכולכן. מאחלת לך הריון תקין וארוך.

 

[דיא]

זוכרת איתך

בכאב רב ומחבקת מכאן.

 

[happy]

שלומית אהובה

זוכרת כלכך טוב את הטלפון של נייטי ואת הדמעות אח"כ. כלכך עצוב אין לי מילים. מקווה שהיום טיפה יותר פשוט.

 

[מעיין ברכה]

אהובתי ../images/Emo14.gif

מצטערת שלא הצלחתי לשוחח איתך

, כפי שהיה ראוי, אבל דעי שאני זוכרת איתך, ועצוב לי איתך, ויחד איתך, מתוך הקושי מנסה למתוח צוואר ולראות מעבר לאופק, אל עבר ימי הטוב והנועם והנוחם שלך. הימים הללו יגיעו, ומאחלת לך לראותם במהרה, בהתגשמותם הטובה.

(כן, דווקא עם חיוך)

 

[ברבי28]

זוכרת איתך יקירתי

 

[דיא]

../images/Emo201.gif איזה יום קשה

אכן חרא של תאריך. מציעה למחוק אותו מלוח השנה.

 

[תמי ס]

הצעתך התקבלה פה אחד

יבוטל ה 5.5 לאלתר. את יודעת דיא, התל"מ שלי בהריונה של יהלי היה במאי, הייתי מבועתת מהמחשבה להיות בשלהי הריון בתאריך הזה בדיוק שנה אחרי, זו הייתה אחת הסיבות שדרשתי זירוז בסוף אפריל. לתדהמתי בבית החולים הבינו אותי והסכימו.

 

[יעל של עדי]

טוב,

עברתי על הפורום, על כל הארכיון והכל, על כל התאריכים, הוצאתי את כל התאריכים שצריך לבטל לאלתר, חישבתי ומצאתי שנשארו לנו כ-37 ימים בשנה. ואני מניחה שגם בהם אפשר למצוא בעיות. גם חגים לא נשארו לנו יותר מדי. צר לי בנות, אין אפשרות לבטל כל כך הרבה ימים. אם כי, יום הולדתה של עדי יוצא גם יום ההולדת של חמותי שזאת עילה כפולה לביטול.... מרשה לעצמי לכתוב את זה כי היום כבר לא ה 5.5. מקווה שהיום כבר יותר טוב. יעל

 

[ברבי28]

../images/Emo201.gif

 

[happy]

חיבוק ענק

לא שמתי איקון כי אף אחד מהם לא ממש מתאים. כלכך זוכרת את ההודעה של מעיין ואת השוק שחטפתי. כבר אז עקבתי אחריך בדריכות בפורום אובדן הריון. מקווה שהיום טיפה יותר פשוט.

 

[מעיין ברכה]

קשה לתאר באיזו בהירות אני זוכרת את זה ../images/Emo14.gif

בתחילת מאי, לכאורה בלי קשר, פתאום נזכרתי ב-SMS התמציתי והמצמית הזה. לא יודעת למה נזכרתי, אבל כנראה בשל התאריך, שצרוב גם בנפשי. תמי, לא קל להסביר במילים, אבל אני שמחה על המקום בו את נמצאת כעת, על המקום שעדיין לעיתים מהבהב בכאב, אבל כבר רווי גם בנוחם ואולי הכי חשוב, נתמלא בחיות. ההחלטה להשיל מעלינו כאב ולחיות באמת, מבפנים, היא לעיתים ההחלטה הקשה יותר מאשר ה"החלטה" להמשיך להתאבל, כי לנפש קל יותר להשאיר בנתיב שהיא מכירה, גם אםהוא נתיב כואב, וכי פשוט לנו יותר, גם אם "שוקל" יותר, להמשיך לשאת את הכאב והאשמה. תמתי, למרות שלא תכננת, אני מודה לך על השרשור הזה כי "מצאתי" בו גם משהו מעצמי ולמדתי שוב, כמה אנחנו יכולות "לדבר" נכון, גם מתוך הרגש, אל אחרות, וכמה קשה לנו ליישם זאת על עצמנו. הלוואי שיכולתי להקריא לעצמי לפני קצת פחות משנתיים את מה שכתבתי לך כאן, אודוןת האשמה http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=98&MessageId=31673857 מה שידעתי, כחברה, לנסח עבורך, די בבהירות, לקח לי כמעט 30 פגישיות טיפוליות לנסח עבור עצמי. וזה בטח גם קשור לכך ששתינו "זכינו" (את במעשה ואני במחדל) "להנות" מן הקושי הרגשי שכרוך ברשלנות רפואית, במיוחד שהיא מתרחשת אצל נשים שהן, לפחות כביכול, מודעות ושקולות. אני חושבת שאצלי זה היה שבר גדול מאוד גם מן ההבט הזה, ומעוד הבטים אחרים שלא יודעת אם זה הזמן לדון בהם. שורה תחתונה, עם כל הקושי, בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, האובדן, דווקא מן הסוג הזה, העניק לך ולי את מתנת הטיפול

, וזו אולי אחת ההוכחות לקלישאה ש"בכל רע יש טוב". (מרגישה שלפני 5 שנים הייתי בהריה יותר ו"חדה", אני אסיים כעת, לא לפני שאשלח

)