ת ע ו ד ו ת !!!!

[דליה.ד]

מצטערת, אני לא בעד

אנתרופוסופיים. בקיבוץ שלי יש גננת בגנון שהיא באה מהגישה האנתרופוסופית שהכל "זורם" ואין "חוקים" ו"גבולות" ומשחקים רק בצעצועי עץ ולא רואים טלויזיה ומתפללים לשמש העולה ומודים על האוכל.... בקיצור...כל ההורים שמחו מאוד כשהילדים עלו לגן. לבת שלי היה נורא במסגרת כל כך פתוחה ולא הבינו שהיא זקוקה להניית סדר היום, ושיסבירו לה מה עומד להתרחש ושיהיה ברור מה מותר מה מותר ומה אסור. עכשיו בגן "רגיל" עם סדר יום והרגלי עבודה היא פשוט פורחת!

 

[hillik]

אנטרופוסופיה

בוקר טוב דליה רק לעשות סדר לפני ההתחלה - גם הבחירה הראשונה שלי לשיטת חינוך לא הייתה אנטרופוסופיה - אבל מסיבה מבוססת והפוכה לחלוטין. החינוך האנטרופוטופי הוא הפוך ל ח ל ו ט י ן מחינוך פתוח, חסר גבולות וסדר יום מסודר - הפחד הגדול שלי היה - החוקים הכל כך ברורים, הגבולות הכל כך מסומנים, ההתיחסות לכיתה כאל גוף ומסגרת שצריכה לשאת את עצמה - ובגלל זה למשל הבחירה הכל כך מדוקדקת בילדים שיהיו בכל כיתה - שוויון -ככל שניתן - בו בנים לבנות, מספר מסויים של ילדים עם קשיי לימוד שה"כיתה" יכולה לשאת, מספר מסויים של ילדים מוגבלים שה"כיתה" יכולה לשאת וכו. בחינוך מונטסורי הגבולות מאוד מאוד רחבים - והיינו בו שנתיים והוא באמת המופלא מכולם - רק שאין בארץ בית ספר - באנטרופוסופיה חד משמעית יש משמעת ברורה מ א ו ד - כבוד חסר תקדים למורה שאמור ללוות אותך כילד לפחות שש, אם לא יותר שנים, בתור דמות מאוד דומיננטית וקבועה בחייך - כללי התנהגות ברורים ומוקפדים - כולל למשל שאין ריצה וצעקות בתוך בניין בית הספר - רק בחצר - שכשנגמר יום הלימודים - כל ילד מרים את הכסא שלו על השולחן, שיוצאים מהכיתה בסוף היום לוחצים יד וחיבוק מהמורה...ילד ילד לפי הסדר - שהמחברות, והקלמר מונחים בסדר מופלא בשולחן, ומצד שני יש התייחסות מאוד ספציפית עם ה ר ב ה דיונים של הצוות - ישיבה שבועית של כל הצוות על כל כיתה, כל שבוע - והחלטות פדגוגיות מדויקות של המורים ואם היית שומעת איך גם המורה שלה וגם יתר המורים - למוסיקה, לסריגה, לספורט וכו - מספרים לי כמעט מדי יום על דברים גדולים וקטנים על הילדה שלי - היית מבינה בכמה עיניים מדוייקות ואוהבות מביטים שם על כל ילד. נכון - בכיתות אלף עד גימל הדרישות הלימודיות, בהגדרה ה"רגילה" של מערכת החינוך המחורבנת במדינה שלנו הן אחרות, יותר התרגלות למסגרת בית הספר, הבנה שעם הילדים האלה אתה הולך לבלות את רוב זמנך בשנים הקרובות ובנית כיתה כקהילה, לא רק כמקום להעביר ארבע שעות כל יום. אז יש שם נדיבות, והבנה ודרך פדגוגית מאוד ברורה - אבל אין שם, חד משמעית בחינוך האנטרופוסופי גבולות פרוצים יש הרבה חוקים - כללים וכו. וגם הטלוויזיה היא לא האויב וגם המחשב לא ומשחקים בקלאס, חמש אבנים, גומי ובייבבלדס בדיוק כמו בכל מקום. ואם יש המלצה לא להביא ממתקים לבית ספר ושעדיף לחם מלא ושוקולד חרובים על הלחם הלבן והשוקולד עלית - הרי גם בלי שם לשיטת חינוך, כל מי שהוא בעד ילדיו היה מעדיף גם לא? וטלוויזיה? היא לא האויב...אבל לא היית מעדיפה את הילד שלך מצייר ומשק משחקים במקום לנוון את הדמיון שלו מול הטלוויזיה? אז סליחה שאני תוקפנית מ ע ט - אבל יש המון אתרים לקרוא ולהכיר דרכי חינוך אחרים...עם כל הכבוד לגננת ההיא.... יום נעים -

 

[מיכל ה]

נשמע לי מעולה אבל.... יקר

 

[kniaper]

למרות הזמן שחלף מאז שכתבת את

ההודעה, הרגשתי צורך בכל זאת להגיב. הסיפור שלך החזיר אותי באחת לתקופה בה אני הייתי מקבל תעודות. אני פחדתי להביא את התעודה הבייתה כי פחדתי מאמא שלי. חוץ מפעם אחת שהיא ממש הענישה אותי על ציון נמוך בתעודה היא לא הייתה עושה הרבה. או שבעצם כן היא הייתה תופסת אותי לשיחות ארוכות ומסבירה לי שזה ממש לא בסדר שאני לא מתאמץ ןמשתדל יותר. תבינו, היו לי ציונים סבירים אבל גם אם יצא לי להביא הבייתה איזה 90, היו שואלים אותי למה לא 100. אני חושב שיש דברים שלך כאמא יהיה קשה מאד למנוע בעיקר כשהילדה תשווה את הישגיה לאחרים. לפחות נראה לי שאת החוויות שאני עברתי ותיארתי כאן את חוסכת ממנה וזה המון, הרבה יותר ממה שאת חושבת. היא יודעת שלפחות אצלך היא לא נמדדת בציונים ושאת לא מתאכזבת ממנה בגלל ביצועים כאילו ואחרים בבית הספר.

 

[zivadina]

אני מודה ומתוודה

שכל פעם שהבת שלי הביאה תעודה, אני הייתי מגחכת על הציונים הנמוכים שלה, כי היא כל כך חכמה בעיני, שלא הבנתי איך היא מדשדשת למטה. לצערי, רק לאחרונה החלטתי לקחת אותה לאבחון, ושם התברר שיש לה הפרעת קשב ורכוז קשה. (בעצם, עשינו לה גם אבחון לפני שנה, ואז הנוירולוגית אמרה שאין לה כלום, ושתבדוק טיפול נפשי). היום היא מטופלת במנה גדולה של ריטלין, ומזה שלושה שבועות שהיא מרגישה בעננים מבחינת המיצוי העצמי (ולא מבחינת "HIGH"). היא גומרת את שעורי הבית בהפסקות, בעוד שקודם לא יכלה לשבת בשעור יותר מ-20 דקות. מסקנה, כאשר יש בעיה, לבדוק בכל הכוונים, ורצוי לפחות את האבחון הראשוני לעשות אצל מומחה מומלץ, שידע לעלות על הבעיה. במקרה שלנו האבחון המוצלח היה על ידי פסיכיאטרית מומלצת, ומאז אני ממליצה לכולם ללכת לפסיכיאטר לאבחון ראשוני כאשר מדובר בבעיות קשב ורכוז, מכיוון שבהחלט יכול להיות קשר לבעיות נפשיות.

 

[מיכל ה]

תודה, זה באמת המפתח...

לא לתת לציונים משקל, ולראות את שאר הדברים. מפתח שכמו הרבה מפתחות הולך לאיבוד מידי פעם..... טוב שיש את הפורום כדי להזכיר!!! תודה, מיכל.