אז אחרי שנגמר המצעד
ושוב לא הייתי בו, לא כי אני מתנגדת לזכות הקהילה לצעוד אלא כי סתם לא היה לי כח ואני לא חובבת מסיבות רחוב באופן כללי;
כמו שכתבה לך המנומשת - אוכלוסיה נרדפת ומופלית, שמעוניינת להפגין בעד זכותה להיות מי שהיא, נשארת כזאת גם אם זה פחות מתאים להשקפה הפרטית שלך. הייתי מצפה מהאוכלוסיה הפחות ליברלית בת"א לגלות סובלנות ולהדיר רגליה מאיזור המצעד, בדיוק כפי שהייתי מצפה ממארגני המצעד בירושלים לקבוע מסלול שאינו עובר בסמיכות לשכונות חרדיות. כמובן שלאור ההתחרדות הכללית של עיה"ק, המשימה הזו היא קשה ביותר.
האווירה היא לא "ייצרית וחסרת רסן", אלא אווירה של חגיגה.
חוגגים את העובדה שאפשר להיות מי שאתה בלי להיות בסכנת התקפה.
חוגגים את העובדה שמותר לדבר על זה, שיש עוד כמוך ושאתה לא לבד.
חוגגים את העובדה שמה שנחשב במשך שנים ארוכות (ואצל חלק לא מבוטל מהאוכלוסיה עדיין נחשב) להפרעה נפשית - מתחיל לקבל סוג של לגיטימציה, גם אם הדרך ללגיטימציה מלאה עדיין ארוכה.
כמובן שאופי החגיגה לא חייב למצוא חן בעיניך, כפי שהוא לא מוצא חן בעיניי.
מצד שני - אני נבוכה ומרגישה שאני חודרת לפרטיות של דמויות שמתנשקות בלהט בסרטים, ככה שברור למה אני לא מרגישה בנוח מלראות אנשים מפזזים בעירום חלקי בתנועות מיניות, על גבי משאיות שמשמיעות מוזיקה שאני לא נהנית ממנה, כשממילא חם ומגעיל בחוץ ויש לי מספיק דברים לעשות בבית.
אגב, אתה מאוד תמים.
אם היית מבין לא היית משתמש בביטוי "להתקפל בשקט" בפוסט בהקשר הזה.