תשקיעו בבית - במשפחה

פלסטיק

New member
תשקיעו בבית - במשפחה

איש אחד חזר הביתה מהעבודה בשעה מאוחרת, עייף ומרוגז ומצא את בנו בן החמש מחכה לו בפתח הבית: "אבא, אפשר לשאול אותך שאלה?" "בטח, מה העניין?" ענה האיש. "אבא, כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" "זה לא העסק שלך, למה בכלל אתה שואל שאלה כזאת?" השיב האב בכעס "אני פשוט רוצה לדעת. בבקשה ענה לי. כמה כסף אתה מרוויח בשעה?" הפציר בו בנו הקטן. "אם אתה ממש רוצה לדעת, אז אני מרוויח 20 דולר בשעה" "אהה" אמר הבן הקטן, בראש מורכן ואז הוא הרים את ראשו ואמר: "אבא, אתה יכול בבקשה להלוות לי 10 דולר? האב רתח: "אם הסיבה היחידה בגללה שאלת את השאלה הזאת, היא כדי לקבל קצת כסף בשביל לקנות לעצמך צעצוע מטופש או איזו שטות אחרת, אז תלך עכשיו ישר לחדר שלך, תכנס למיטה ותחשוב בבקשה, למה אתה מתנהג בכזאת .אנוכיות. אני עובד כל יום כל כך הרבה שעות קשות ואין לי זמן להתנהגות ילדותית מהסוג הזה הילד הקטן הלך בשקט לחדרו וסגר את הדלת. האיש התיישב, כועס אפילו עוד יותר על השאלה של בנו: איך הוא מעז לשאול שאלות רק בשביל לקבל קצת כסף? אחרי שעה, האיש נרגע. הוא התחיל לחשוב שאולי הוא היה קצת קשוח מדי עם בנו. אולי יש משהו שהוא באמת צריך לקנות עם העשרה דולר האלה? והאמת היא, שהוא לא מבקש כסף לעיתים קרובות... האיש ניגש אל החדר של בנו ופתח את הדלת: "אתה ישן בן, הוא שאל?" "לא אבא, אני ער" ענה בנו "חשבתי שאולי הייתי קצת קשה אתך קודם" אמר האב "היה לי יום ארוך והוצאתי את כל הכעס שלי עליך, הנה לך עשרה דולר" הבן הקטן התיישב במיטה וחייך. "תודה אבא!" הוא קרא ואז, הוא הושיט את ידו אל מתחת לכרית והוציא משם כמה שטרות מקומטים. כשהאב ראה שלבנו כבר יש כסף, הוא התחיל : להתרגז מחדש. הילד הקטן ספר במתינות את הכסף שלו והתבונן באביו. "למה אתה צריך עוד כסף, אם כבר יש לך?" רטן האב "כי לא היה לי מספיק" ענה הבן "אבל עכשיו יש לי. אבא, יש לי עכשיו עשרים דולר. האם אני יכול לקנות שעה מזמנך? בבקשה, בוא מחר מוקדם הביתה, אני רוצה לאכול יחד אתך ארוחת ערב ***מועתק כמובן***
 

ימית2000

New member
כמה נכון...

בתור אמא שעובדת במשרה מלאה מכירה את ההרגשה מהצד השני ואת נקיפות המצפון... ובאמת משתדלת שלא לוותר על ארוחות הערב....
 
יוכלתי להביא פה כמה משפטים

קורעי לב ששמעתי מהבן שלי בדיוק בנושא זה. במיוחד עכשיו אחרי 6 שבועות של 24 שעות ביום יחד.... כל כך נגעת בי, דניאל
 

ophra

New member
היום בשעה 17:00

החלטתי ש"די לעבוד"... בדר"כ אני עוזבת בחמש בדיוק אבל היום ידעתי שאבא שלי עם הילדים ויום עם סבא הם תמיד שמחים לקבל אז "נתתי לעצמי" כמה דקות לנקות את הראש לפני שאני יוצאת הביתה לקראת יום עבודה מס. 2. נכנסתי לכאן וקראתי רק את ההודעה הזו שהיתה בראש העמוד תוך שניות הרגשתי את הדמעות מטפסות... הפסקתי לקרוא מיד סגרתי את המחשב ועפתי הביתה... אל הגורים.... והדרך נראתה לי ארוכה מתמיד... תודה פלסטיק שגם בלי 10$ נתת לילדים שלי עוד חצי-שעה-עם-אמא היום עפ
 

מייקי69

New member
איזה פאתטיים אנחנו, ראבאק!

פתאום כולם עושה להם גררררר בבטן. קונים אשמה! פתאום כולנו הורים אשמים !!! איכסא! לא קונה את הסיפור הזה. מצטערת, לא קונה. פעם ילדים יצאו לרחוב לעבוד ולעזור להוריהם - כבר בגיל 7-8 פעם ילדים הסתובבו ברחובות, כי אמא שלהם היתה מכבסת חיתולים ביד, תולה על חבלים, סוחבת ברגל את הקניות, בסלים, מהשוק. בוררת אורז ועדשים, מנפה קמח, מגהצת. מתקנת כפתורים. תופרת חורים בגרביים, רצה לסנדלר לתקן נעליים. שלא לדבר על אבא. שבכלל היה מגיע רק בערב ("נומי נומי ילדתי...אבא הלך לעבודה, ישוב עם צאת הלבנה") חאלאס!!!!!!!! לא אומרת שהמצב טוב יותר או רע יותר. אומרת שלא צריך ישר לקפוץ כמו חמור: אני אשם אני אשם! איזה חרא הורה אני! זהו, עכשיו בואו תתעצבנו עלי, נו....
 
עוד פעם מונעים ממך את המנה היומית

שוב פעם קריז ? האלללללללוווווו ......... לקרא קודם מייקוש , לקרא ראית אצלי ואצל עוד כמה פה את המילה אשם ? וגם אם כן - משהו רע בזה ? ושלישית - לא קונה ? אל תקני . אמרתי לך שלא כולם מבקשים רק 15 דולר...
 

ימית2000

New member
גיברת ראבק....

לא הייתי משנה את המצב לא רוצה לחכות לילדים כל יום עם סיר פתיתים וקציצות דג אבל א ב ל בסוכות לא עבדתי, ישבתי עם הילדים לאכול צהריים ופתאום הנסיכה (5.5) אומרת לי: אמא, איזה כייף שאת אוכלת איתנו שלשום בערב יצאתי לחברה, הילדים כבר היו אחרי א.ערב ומקלחת ויורש העצר (11) מסתכל עלי בדמעות: כל הזמן את הולכת, הוא אומר לי אני??????? (שאגתי בלחש, כי כולם כבר היו במיטות) בשבוע שעבר יצאתי ערב אחד והשבוע ערב אחד... כן, הוא אמר, כל שבוע את עוזבת אותנו נאנחתי. אני יודעת שבעוד שנתיים הוא כבר לא יחשוב כך, אני אהפוך לספקית (של בגדים נקיים אוכל ומזומנים) עבורו, ועל אף שהוא ילד בוגר ועצמאי - הוא עדיין רוצה את הוריו בבית. מעין הרגשת ביטחון עבורו, כך אני חושבת. לא הייתי מחליפה את העבודה שלי בלהיות "עקרת בית" במשרה מלאה. על כל ההשלכות של זה. אבל צביטה בלב למקרא סיפור כזה אני מרשה לעצמי ועוד איך! וחוצמזה איזו מן אמא אני בלי הרגשות אשם הללו? אה???? לא עשו אותי בפולניה? לא למדתי כלום???? מצפונית, אשמתית וגאה!
 

Androginus

New member
its a shame

I wish I had a child to be missed by that alone is a privilege dont you parents ever forget it
 
נגעת לי בנשמה - אנדרוגינוס

דווקא היום כשהשק על הגב מכביד ויש חשק לצעוק - רגע! רוצה קצת שקט! אני נתקלת במילים שלך ומברכת - יש לי ילדים!!! לרגע לא שוכחת לשמוח שיש לי אותם אבל אחרי מילותיך המרגשות מברכת כפליים.
 
יפה כתבת, אנדרוגינוס

לפעמים הורים, בלהט הכורח להתפרנס, לוקחים את ההורות כמובנת מאליה... !!!Don´t
 

מייקי69

New member
בלהט הכורח להתפרנס?../images/Emo5.gif../images/Emo5.gif

בלהט הכורח להתפרנס??????????????????????? תרשי לי להתייפח מרוב זעם על האמירה הזאת, ולא לענות לך כאן !!!!!!!!!!!!!
 
../images/Emo7.gif../images/Emo31.gif מייקי ../images/Emo31.gif../images/Emo7.gif

יקירתי...... אתמול קרה לי משהו.... ואקדים: אני עובד קשה, מצאת החמה ועד צאת הנשמה. וב"ה מפרנס את משפחתי בכבוד +. בעבודתי אני רשאי ואף רצוי - שעות נוספות, ללא גבול. ואני מנצל א"ז. אתמול למקרא דברי "פלסטיק", נותרתי המום. האמנם, האם אני חייב להקריב את עצמי, את ילדי על מזבח הכסף? האם יהיה לילדי למה להתגעגע מהמושג "אבא"? האם אין לי מה לתת להם - מעבר ל"כסף"? האם נשמתם אינה זקוקה לחום אמיתי אבהי? סיימתי מוקדם והלכתי הבייתה. שני הקטנים ניתלו עלי עוד בדלת. ליהגו וליהגו, ולא יכלו להפסיק. נתתי להם ארוחת ערב, ישבתי איתם ופיטפטנו. קילחתי אותם, ואפי´ סיפרתי להם סיפור במיטה. הלכתי אני לישון בהרגשה נהדרת, על אתמול, ובתחושה שאני בעצם "מחמיץ" אותם. אני חלוק על חיפושית, אנחנו מזמן לא עובדים כדי "להתפרנס". אבל אנחנו כן ב"להט". להט - להשיג את השכן, להט - להחליף מכונית, להט - "ל-ה-ת-ק-ד-ם. ובעצם אנחנו נסוגים. מכונית תהיה לנו אולי שנת 2006, וילה בסביון או בקיסריה. א-ב-ל, את ילדינו הפסדנו. קנינו אותם בכסף, או בנוחות. לא בחום ובמשמעות. ועל זה אני מתייפח!!!!!!
 
למעלה