תשפטו אתם

[עלמה123]

אני פשוט לא מבינה

יש בכלל אופציה לא להעיר ? זה ניראה לכן נורמלי ? זה לא ברור שחינוך נכון מתחיל בדיוק בנקודה הזו. אני רואה את הילדה הזו כמה שנים קדימה והיא זו בדיוק שתעמוד בנתיב הכי קצר למרות שהוא ממשיך ישר והיא צריכה בכלל שמאלה. זה בעיניי לא פחות גרוע מאלימות פיזית.

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo31.gif אני ממש בהלם מהתגובה

מאוד קונסטרוקטיבית

 

[עלמה123]

התגובות שלך ליליה לעומת

זאת הן בהחלט מאד קונסרבטיביות

 

[עלמה123]

קונסטרוקטיביות

 

[ליליה והגמדים]

כאן את כבר משתפרת

ולא רק כי - אכן - תגובותי קונסטרוקטיביות, אלא כי את פונה ישירות ולא מנסה להיות צדקנית-חכמה על גולשת ששואלת מתוך התלבטות. עלית כתה.

 

[אבא מחליף חיתולים]

ליליה, לא יפה להתנשא

תחזרי לסוף התור

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo6.gif

 

[עלמה123]

אני דווקא משתדלת לא לתקשר

איתך ישירות ליילה, מסיבות רבות לא ניראה לי שלך אישית יש משהו לתרום בנושא חינוך ילדים

 

[ליליה והגמדים]

אמרה ולא יספה ../images/Emo6.gif

אני ישר ננזפת וחוזרת, כמו שאבא גאה הורה לי, לסוף התור

אבל את יודעת, פה בישראל, אנחנו, הלוונטינים האלה, מדברים גם כשאין לנו מה לתרום לנושא

 

[לאה_מ]

עלמה123

אנחנו משתדלים לנהל כאן דיון ענייני. אם יש לך מה לומר לליליה, את מוזמנת לפנות אליה באמצעות מערכת המסרים. אני מבקשת לא לערוך התנצחויות אישיות על גבי הפורום.

 

[L i a t D]

מאד ענייני לאה . קבלי חית חית

 

[irisgh]

בכנות?

סיטואציות חברתיות, בהן אני מעירה על כל מה שאפשר להעיר, עשויות להחוות על ידו כאינסוף ביקורות

. אני דווקא מעדיפה להעיר בצנעה, לא מול כולם, אלא בסיטואציה שהוא קשוב לי. והאמת, אם אני מדברת עם הורים אחרים, אז ממש אין לי כח שוב לעבור ולהתעסק איתו. עד שיש לי כמה דקות של שיחת מבוגרים

. לפעמים אני כן מעירה, מרוב ש'לא נעים לי' מהורים אחרים, שלא לדבר על הורים שהם חברים. אבל ברגעים הללו ממש אין לזה קשר לחינוך! זה איזה מס חברתי שאני משלמת. חינוך, אני עושה הכי טוב, לא בלחץ, לא עם קהל שמצפה שאגיד משהו לילד 'החוצפן' שלי, לא כשיש אמהות אחרות שדורשות ממני.. וכן, עם בת דודתו למשל, אני יכולה למעט בהערות. כי ברוב הימים, מלבד ממש כשהוא מרביץ רציני, הם מסכימים 'לא לעשות עניין'. ואני 'לא עושה עניין'. מנסיוני, בזוגות ילדים, כמה שמתערבים פחות הם לומדים להסתדר יותר. וכמה שמתערבים יותר הילדים פשוט ממשיכים ליצור סיטואציות בעיתיות. עם בת דודתו השניה, אפילו שהיא גדולה ועמידה יותר, התערבנו, וישנה שם דינמיקה אינסופית של צרחות ו'הפגעויות דרמטיות כאילו', שאף פעם לא ניתן לדעת כשמישהו בכלל באמת ניזוק. כמו שאמרתי, חינוך אני מעדיפה אני והוא. הוא גם מספיק גדול שאני יכולה להסביר אחרי שהילד השני הלך.

 

[ענתש]

אני הייתי מעירה לנגה על התנהגות כזו

וגם הייתי מצפה ממך להעיר לבת שלך, אבל בטח לא הייתי אומרת כלום - עניין של אופי, אני לא ממש בן אדם אסרטיבי. אני אגיד לך למה - לא תמיד ילדים שלא מגיבים לסיטואציה עושים את זה כי לא מפריע להם, לפעמים הם עושים את זה כי הם מנומסים/ פחדנים/ חלשים/ לא נעים להם מכדי להעיר. אני יודעת, רוב מהחיים שלי אני במקום הזה - כילדה וכבוגרת. טוב, אז נולדי עם חוש "לא נעים לי" מפותח מדיי אבל אני יכולה להגיד לך שמאד מאד רע לי כשדורכים עליי בגלל זה - כשאני מציעה לאיש עם הלחם ביד לעקוף אותי בתור בסופר אני לאמתכוונת שהשלושה אנשים שאחרי, כל אחד עם 20 מוצרים, יעשה את זה גם. כשאני נותנת למישהו להשתלב לפניי בכביש אני לא מתכוונת שכל 10 המכוניות שאחריו ידחפו באותה ההזדמנות ויעצרו את התנועה מהכיוון שלי. כשאני מחכה בתור בקופת חולים וכל דקה מגיעים אנשים שצועקים בקול רם ודורשים להכנס לפניי או עושים את זה בלי לשאול אותי בכלל - מאד רע לי. כן, גם אני חושבת שאיזה מין חינוך את נותנת... הילדים של היום הם המבוגרים של מחר שידחפו לפני הבת שלי בתור בקופת החולים כי אני לא מתכוונת לחנך את הבת שלי לבריונות, הדחפות ולקיחת מה שהיא רוצה בזמן ובמקום שהיא רוצה - פשוט כי קל לדחוף את כל האחרים הצידה.

 

[Shellylove]

אבל רגע...

לא אמרת שהיתה שם ליצנית שהפעילה את הילדים? כלומר היה מבוגר "מנחה" שהיא אחראי על הסיטואציה, לא? (זה משונה מגן משחקים שכל ילד בא עם ההורה שלו) מה הליצנית עשתה?

 

[Shellylove]

משונה=שונה

 

[kokopeli1]

וואו - אני המומה מכמה רחוק לקחתן

את הסיטואציה. ואני מרגישה שאני צריכה לסנגר כאן על עצמי, בתור הורה, ועל ביתי, בתור ייצור חברתי. אז ככה - קודם כל, אני ממש לא פוחדת מהתגובות של הבת שלי, לא בבית ולא בציבור, ואני חייבת לומר שהן לפעמים ממש לא קלות ולא נעימות. היא ילדה מאוד עקשנית ורגישה, ודווקא בגלל זה היא חייבת גבולות מאוד ברורים וחד משמעיים. ואת זה היא מקבלת בהחלט. שנית, היא ילדה מאוד מנומסת. יודעת להגיד תודה, בבקשה, סליחה גם בבית וגם בחוץ, וכן, לרוב היא גם יודעת לעמוד בתור ולחכות, גם אם אין לה ממש סבלנות. גם אני גדלתי בחו"ל, עם חינוך של חו"ל, ומן הסתם, החינוך וערכים האלה טבועים בי, למרות שאני כבר לא מעט שנים בארץ. ובאשר לנטע - היא דווקא מהילדים ה"חלשים" בגן. מאלה שמציקים להם ואף פעם לא מציקה לאחרים. נעלבת מאוד בקלות. לרוב מעדיפה חברת ילד אחד, מקסימות שניים, על פני קבוצות גדולות ו/או המולה. כמו שציינתי, היו שם קרוב לשלושים ילדים, והילדה, לשם שינוי ולשמחתי הרבה, השתלבה במשחק בלי שאף אחד הציק לה, דחף אותה, העליב אותה. כן, אולי זה ממש לא יהיה כרגע הדבר הפופולארי ביותר לומר כאן, אבל שמחתי לראות אותה ככה. אם הייתי קוראת לה ומעירה לה באמצע המשחק, וכמו שאני מכירה אותה, היא בטח לא היתה חוזרת לשם. ושוב אני אומרת - לא פחדתי מהתגובה שלה, ממש אין לי בעיה עם סקנדלים (שאותם היא יודעת לעשות טוב מאוד), אלא ששמחתי על ההשתלבות שלה בקבוצה ואל רציתי לקטוע את זה. לא מאמינה שהילדים לא הגיבו כי לא היה להם נעים, אני באמת חושבת שזה היה משהו זניח באותה הסיטואציה. יחד עם כל זאת - אני מודה שהייתי צריכה לשוחח איתה על זה, אבל בראיה כוללת, הייתי עושה את זה אחרי האירוע, נאמר, בדרך הביתה, ואעשה את זה בדרך ליומולדת הבא. אני מודה על התגובות העינייניות שנתנו לי זווית ראיה נוספת. מהתגובות המשתלחות אני מעדיפה להתעלם (למרות שאני לא חושבת שהן שונות בהרבה מ"גניבת תורות" על ידי ילדה בת ארבע ביומולדת)

 

[vered4]

את אמרת שהתשובה שלך לאם היתה

שאת חושבת שהילדים צריכים להסתדר בעצמם- והרבה מהתגובות בדיון התנגדו לגישה הזו באופן כללי. זה משהו שונה ממה שאת מציגה כאן. השאלה אם זה מה שאת חושבת או שזו היתה תגובה של שליפה. לפעמים חלק מהבעיה היא להסביר את עצמך בסיטואציה מסוימת, בגלל שבאותו רגע לא תמיד יש תגובה מגובשת, את רואה מצב ומרגישה כלפיו כמה דברים באותו זמן (כמו שתארת). הרי אם היית אומרת לאמא- "נכון, אני רק חושבת איך כדאי לעשות את זה"- זה היה מתקבל אחרת.

 

[kokopeli1]

טוב - אז אני נדרשת לעוד הבהרות

כן, התגובה שלי לאם הייתה באמת שאני חושבת שילדים צריכים ללמוד להסתדר לבד, וגם כשהבת שלי היא זו שמציקים לה אני לא תמיד נזעקת לעזרתה. כלומר, אם אני בסביבה והיא פונה אלי בטענה שילד מסויים הציק לה אני מנסה לחזק אותה, ולכוון אותה לכך שהיא תפנה אל הילד המציק ותגיד לו שזה לא נעים לה וכו'.. גם בגן הגישה היא שילדים צריכים ללמוד לפתור את הסכסוכים בינינהם בעצמם. באותו המקרה לא היה סכסוך ולא היתה, בעיניי, סיבה להתערב. זו לא היתה תגובה של שליפה. מה שכן, וזה למדתי מהתגובות כאן, והתודה לכן, הוא שהייתי צריכה לדבר איתה על הסיטואציה ולכוון אותה ליותר סבלנות וסובלנות בעתיד. אני לא חושבת שילד שנדחף בתור זה חמוד (כמו שנכתב), אני רק חושבת שכל מקרה צריך להישפט לגופו, ובמקרה הזה, שבו היא לא דחפה אף אחד, ואף אחד (מלבד האמא, שכנראה גם לה זה לחץ על נקודה רגישה, ואני עכשיו, בדיעבד, יכולה יותר להבין אותה) להגיב באותו הרגע היה מיותר.

 

[vered4]

התערבות זה לא תמיד לפתור לילד את

הבעיה. זה בדיוק מה שכתבת- לתמוך , לחזק, להסביר- לתווך. זה לא אומר שהיית צריכה לקחת את הילדה ביד ולהזיז אותה- אבל מהצד השני זה לא אומר- לתת לילדים להסתדר לבד. יכול להיות שאנחנו מדברות על אותו דבר, אבל הסמנטיקה כאן כן משמעותית לגבי. אחרת הסיטואציה היא של "כל דאלים גבר".

 

[irisgh]

בהמשך לזה.

אם זה לא מובן מאליו שהיא השתלבה עם כולם, והפעם זה קרה, לא הייתי עושה שום דבר להפר את הרגע הזה. ואז הבעיה היא אחרת לגמרי - מה עושים עם מציקים למינהם: הורים טובי לב שמעירים לך. ולגבי להעיר בדרך הביתה: אם לא תמיד היא משתלבת, אפילו הייתי פותחת בזה שהיא שחקה יפה עם הילדים. (כדי שלא לקלקל לה את החוויה הטובה, אלא לאשר אותה). ורק אז מוסיפה תיקון: שאפשר גם לשמור על התור.