תשמעו סיפור...

אתה עושה השוואה שמעידה על חסרונותיך

הטענה שלך היא שבורא מושלם יצר את האדם כנזר הבריאה, ולכן אין אלא לצפות שהתוצאה תהיה מושלמת לפחות כמו היצורים הנחותים יותר - ולכן נחיתות העין האנושית בהשוואה לעין התמנון מפילה את התיאוריה שלך. לעומת זאת אין שום סיבה לצפות שתהליך האבולוציה האקראי והספונטני ייצור משהו מושלם. להפך - יש לצפות לתוצרים עם פגמים המעידים על תהליך אקראי וחסר תכנון. לכן הפגם בעין האנושית תומך בתיאוריית האבולוציה. מכאן והלאה כל מה שיש לך הוא יכולתך להתכחש למה שעיניך רואות בעזרתו הנדיבה של המוח המפצה על הפגמים שבהן.
 
אם אתה בונה מכונית

בצורה גרועה, היא לא תעבור את ה-60 קמ"ש ותצטרך לקחת אותה הרבה למוסך. מתכנן עם אינטליגנציה אינסופית היה עושה מכונית הרבה יותר טובה. זה לא אומר שהמכונית הטובה יותר צריכה גם לעוף באוויר. אבל אתה צודק באופן עקרוני: למה אין לנו יכולות גופניות/חושיות/שכליות הרבה יותר גבוהות וגם נוספות, שונות לגמרי ממה שיש לנו בפועל? מתכנן בעל אינטליגנציה אינסופית בוודאי היה יכול לארגן משהו כזה. אז הוא גם לא מימש את הפוטנציאל שלו, וגם עשה פאשלות במה שהוא כן עשה. יופי של בורא.
 
פשוט

אותו אובייקט שבונים יש לו מטרה מסויימת והוא נועד למלא את אותה מטרה. לכן אם אני בונה שולחן כתיבה, אני לא רוצה שהוא יוכל לנסוע או לטוס,או להכין חביתות. האובייקט ממלא את המטרה שאליה הוא נועד, אני לא אשאל למה השולחן לא כותב לי גם את התשובות בשיעורי הבית. זה מזכיר לי בדיחה מאיזשהו מערכון על ערוץ הקניות(אולי מזהו זה). הם הציגו את המוצר עט ,ודיברו עליו,משהו בסיגנון הבא: "הנה העט יש לו שעון, ניתן להשתמש בו כסכין , יש לו מצפן,הוא מעוטר ביהלומים,יש לו זיכרון עם חיבור USB,יש לו פנס,... אה ועוד משהו אבל שולי הוא גם כותב"
 
נכון, פשוט.

"אותו אובייקט שבונים יש לו מטרה מסויימת והוא נועד למלא את אותה מטרה. לכן אם אני בונה שולחן כתיבה, אני לא רוצה שהוא יוכל לנסוע או לטוס,או להכין חביתות. האובייקט ממלא את המטרה שאליה הוא נועד, אני לא אשאל למה השולחן לא כותב לי גם את התשובות בשיעורי הבית." והעין של התמנון עושה עבודה טובה יותר בלראות מהעין האנושית, והיא לא צריכה טלאי במוח שיפצה על הכשל התכנוני הבוטה של העברת העצבים מהצד הלא נכון.
 
הצחקתני קשות

לשיטתך העין היא כלי שתוכנן על-ידי הבורא כדי לאפשר לאובייקט (תמנון או אדם) לראות - מה שמעלה את השאלה למה הוא תכנן את העין בלי הפגם בפעם הראשונה, אבל אז עם הפגם בפעם השנייה, ואז במקום לסלק את הפגם (וליצור עין כמו של התמנון) הוא השתמש בטלאי (פיצוי בעזרת המוח) ?
 
פשוט

אותו אובייקט שבונים יש לו מטרה מסויימת והוא נועד למלא את אותה מטרה. לכן אם אני בונה שולחן כתיבה, אני לא רוצה שהוא יוכל לנסוע או לטוס,או להכין חביתות. האובייקט ממלא את המטרה שאליה הוא נועד, אני לא אשאל למה השולחן לא כותב לי גם את התשובות בשיעורי הבית. זה מזכיר לי בדיחה מאיזשהו מערכון על ערוץ הקניות(אולי מזהו זה). הם הציגו את המוצר עט ,ודיברו עליו,משהו בסיגנון הבא: "הנה העט יש לו שעון, ניתן להשתמש בו כסכין , יש לו מצפן,הוא מעוטר ביהלומים,יש לו זיכרון עם חיבור USB,יש לו פנס,... אה ועוד משהו אבל שולי הוא גם כותב"
 
אז איזה שולחן כתיבה

אתה מעדיף? כזה עם רגליים באורך שווה, או שולחן עקום שהדביקו לו בפלסטלינה חתיכת פלסטיק כדי שיעמוד ישר? ומי מוכשר יותר, המתכנן של הראשון או של השני?
 
אני מעדיף שולחן עם רגליים באורך

שווה. ומה בכך ? יש לפנינו שתי יצירות של אותו מתכנן - התמנון עם העין שלו, והאדם עם העין שלו. אנחנו לא מנסים לבחור מתכנן ליצירה הבאה, אלא להבין מי המתכנן של שניהם. דרך מחשבה ראשונה - 'יש שולחן אחד עם ארבע רגליים באורך שווה ושולחן אחד עם ארבע רגליים באורכים שונים. המסקנה היא שמתכנן גאון יצר קודם את השולחן המוצלח הראשון, ואז בשלמותו יצר את השולחן השני עם רגליים באורך לא שווה ותיקן בפלסטלינה'. דרך מחשבה שנייה - 'יש שולחן אחד עם ארבע רגליים באורך שווה ושולחן אחד עם ארבע רגליים באורכים שונים. המסקנה היא שהמתכנן עובד בצורה אקראית, ולכן אחד יצא לו מוצלח והשני יצא לו פחות מוצלח'. אם צורת המחשבה הראשונה נשמעת לך יותר הגיונית מהשנייה, אתה לא חושב בצורה הגיונית ורציונלית - ברור לכל בר דעת שהמסקנה השנייה הגיונית יותר מהראשונה.
 
נכון - אני צריך להעדיף עין כמו של

התמנון שאין בה דפקט. שהמתכנן לא עשה את הבחירה הזאת כשתכנן את העין האנושית מעיד שאין מתכנן.
 
גמרת לצחוק?

שאלתך אכן טובה. לכל היותר התשובה עליה תהיה - כנראה שיש סיבה טובה לכך ואיננו יודעים מהי. הרי לא הכל אנו יודעים. אומר אלפרד רומר בספרו "גוף החוליתן" עמוד 397 - "דבר ראשון מתרשמים מהעובדה שתאי הקנים והמדוכים ברשתית החוליתנים פונים לכיוון הלא נכון! ברשתית הבנויה על פי שכל ישר צריכים קולטי האור לפנות בחודיהן לעבר מקור האור" . ותופעה זו, גם בלי קשר לblind spot היא תמוהה. בתמנון, ובבעלי חיים אחרים ירודים מן החוליתנים, אכן מסודרים הקנים ומדוכים "לפי השכל הישר" ולכן שם אין את בעיית הכתם העיוור. בחוליתנים, שבהם הרשתית, נושאת הקולטנים, הפוכה מן השכל הישר, שם ישנה בעיה - כל אותם מאות מליוני סיבי עצב, היוצאים מזנבות הקולטנים, חייבים להגיע איכשהו למוח. ולכן הם מתאספים לאלומת סיבים אחת וחודרים במקום אחד דרך הרשתית ומשם למח. ובאותה נקודת חדירה אין קולטנים ולכן - blind spot . כמובן, שאין שום נזק או חיסרון מפאת אותו כתם עיוור, שכן העיניים הם שניים ומה שחסר מעין אחת מפוצה על ידי השנייה. וכדי למנוע מאיתנו חיסרון כלשהו באיכות התמונה אפילו כשאנו עוצמים עין אחת, כי זה לא כל כך נעים לראות blind spot , פותחו אלגוריתמים מופלאים במוח המשלימים את החסר. ולא סתם השלמה. אם הרקע סביב המקום החסר הוא צהוב - יושלם החסר בצהוב וכן שאר הצבעים. אם היה פס שחור סביב החוסר - יושלם הפס בדמיון. אם היו כדוריות אדומות סביב הכתם החסר - יצייר לו המח כדורית אדומה ב blind spot . אז כמובן שזו שאלה מאד מענינת מדוע תכנן המתכנן את רשתית החולייתנים הפוכה מן השכל הישר. כנראה שהיתה לו סיבה טובה לכך. אם כבר יש מכאן קושיה וסתירה – אז אדרבה, על האבולוציה היא נשאלת. הרי הרכיכות, שהרשתית בהן היא על דרך השכל הישר, וגם אין בהן את בעיית ה blind spot , הרי הם קדמו לחוליתנים. אז איזה יתרון אבולוציוני גרם לחוליתנים – להפוך את הרשתית, לחורר חור ברשתית כדי שיעברו העצבים חזרה למוח, לגרום לעצמם את החור בראש הזה של blind spot ולסמוך על הנס שאח"כ יזכו גם במנגנונים משלימים במח? בלי קשר לזה, היות ובעין עסקינן והזכרנו את רומר, נביא עוד מרגנית מדבריו. כלל ברזל הוא בעוברי חוליתנים – מג' שכבות ראשוניות הם נעשים. אקטודרם מזודרם ואנדודרם. כל השרירים בגוף לכל מיניהם נעשים משכבת המזודרם. העין, נוצרת במהלך העיבור מהמוח. שהוא משכבת האקטודרם. רשתית העין – החלק הקולט את האור, היא למעשה ריקמת מח. וכן כל גלגל העין על שכבותיו נוצר משלפוחיות המנצות ממוח העובר, חודרות את ארובות העין – חורים מיוחדים בגולגולת, ובבואן במגע עם העור החיצוני, מפרישות אותן שלפוחיות עין, חומרים מופלאים הגורמים לעור באותו מקום להפוך ל – "עדשת" העין. סביב אותה עדשה, מתפתחת ה"קשתית", שמוצאה מאותה ריקמה אקטודרמית מוחית והיא משמשת כ"צמצם". דהיינו – היא ריקמה שרירית המסוגלת להתכווץ ולהימתך בעידונים דקים מן הדקים כדי להתאים את פתח חדירת האור בדיוק לפי המצב – ריבוי או מיעוט אור מבחוץ. אז זה רעיון נחמד אמנם הצמצם הזה ומובן מדוע שאפה אליו האבולוציה, היא תמיד שואפת לשכלולים על גבי שכלולים, אך ממתי ריקמת אקטודרם מפתחת שריר? ועל זה אומר רומר - "ומוצא אקטודרמלי של סיבי שריר הוא בעיני האמבריולוג המכבד את עצמו תופעה בלתי סדירה, פסולה ומזעזעת... עין העובר מעולם לא קראה ספר באמבריולוגיה ומפרה ברוב תמימותה את הכללים שנקבעו בשבילה".
 
שאלה עובדתית

האם הרשתית ה"הפוכה" של החולייתנים התפתחה מרשתית של רכיכות כפי שאנו רואים כיום?
 
עליך לא אגמור לצחוק לעולם

"אם כבר יש מכאן קושיה וסתירה – אז אדרבה, על האבולוציה היא נשאלת. הרי הרכיכות, שהרשתית בהן היא על דרך השכל הישר, וגם אין בהן את בעיית ה blind spot, הרי הם קדמו לחוליתנים. אז איזה יתרון אבולוציוני גרם לחוליתנים – להפוך את הרשתית, לחורר חור ברשתית כדי שיעברו העצבים חזרה למוח, לגרום לעצמם את החור בראש הזה של blind spot ולסמוך על הנס שאח"כ יזכו גם במנגנונים משלימים במח?" א. אין שום סיבה להניח שהחולייתנים ירשו את העיניים מהרכיכות - אפשר והעיניים התפתחו במקביל ובאופן בלתי תלוי. ב. בתהליך אקראי כמו האבולוציה אין שום הגיון בחיפוש אחר הגיון תכנוני - אפשר ונוצר הפוך שיש בו חסרון, אך לא מספיק גדול כדי לגרום למחיקת המוטציה מעל פני האדמה במהירות. אך אם יש מתכנן, אי אפשר להתחמק יותר - אם המתכנן עשה עין נכונה בתמנון לפני שתכנן את האדם, צריך הסבר הגיוני מדוע קלקל את העין ופיצה על כך במנגנון עקום. ואין לך הסבר שכזה.
 

Igra Rama

New member
סדר

כזה. המנגנון של pattern selection אינו פשוט אבל מקבלים פתרונות אלו ממשוואות היציבות הלינאריות המתקבלות מהצבת פתרון בסיסי במשוואות Navier-Stokes והצבת פרטורבציות קטנות. אורך הצלע במשושה היא למעשה אורך הגל המתקבל בפתרון משוואות היציבות.
 
למעלה