תשליך

ayswmsi

New member
תשליך

אני לא בטוח מאיפה להתחיל ולמה, אך אנסה.. אני בן 22 עוד כמה ימים, חייל משוחרר כבר כמה חודשים.. אני מרגיש חסר ערך ולא חסר מי שגורם לי להרגיש כך. אני מדבר על המשפחה. המשפחה הרקובה בלשון המעטה שיש לי. נתחיל באבא, פרימיטיב וגאוותן, שחי בתקופת משה רבינו וחש צורך לתקן את העולם ורואה הכל בצורה פסימית מעוררת סלידה. הוא העליון ואין קודם לו, ו/או חכם ומשכיל יותר ממנו. אגו-מניאק נפוח שמת על לשאול שאלות רטוריות חסרות תוכן ומת על עצמו בעיקר. נמשיך לאמא, מרה ועצבנית על שליש עולם, שמצפה ליותר מדיי מהחיים של כולם. אחר כך מגיע אחי הגדול, מנוול אמיתי, אינטרסנט, רשע, ילדותי וטיזר, נשוי לאחת שמצא באיזה פחון, שניהם גרים בבית שלנו עם ילדה בת שנתיים. בעיקר מוציאים תסכולים על אמא שלי, אחד על השנייה - ובעיקר על אחייניתי התמימה.. בנוסף יש גם את אחי הדוס, החוזר בתשובה, רבי נחמן הבבלי, שלא טורח בכל הזדמנות להזכיר לי שאני הומו וקורבן של העולם. סליחה על הביטוי - משפחה מהתחת שאללאיסטור.. ולמה אני כותב את כל זה? כי הגעתי למצב שאני מרשה לעצמי לרחם על עצמי. ואני יודע שאסור. אני יודע שאסור לי לרצות את מה שאין ולחיות עם מה שיש, אבל כמה? בגללם הפכתי מאדם אחד - לאחר. עגמומי, מיזנטרופי, שרוי במצבי רוח משתנים בעליל... ואף אחד לא מבין למה השתניתי. הפסקתי לחלום, להאמין, לקוות... ה``בית`` הזה, במונח הכולל שלו, סוחט ממני את כל החיות שכבר אין לי, מנקז ממני את טיפות המיץ האחרונות.. משגע אותי. לקום בבוקר זה כבר לא להיט.. כמו שכתבתי, אני חייל משוחרר, אך די לא עושה דבר עם עצמי, בעיקר כי אין לי את הכוחות להרים את עצמי. אני די מסוגר כל היום. וכולם מצפים ממני, כולם מתעניינים בזוטרות, שואלים, מעצבנים! מצד אחד, אני אדם חזק, שלא נשבר למוסכמות ולא הולך עם הזרם אף פעם ומהצד השני, אני חלש, חסר ביטחון ואידיוט שרוצח את האופי כל פעם מחדש. כשאני עם חברים אני צריך לעטות את מסיכת הפרפקציוניזם, כי כזה אני, אבל לאט המסיכות שלי נקרעות ומתפוררות. הכל נהיה לי כבר קשה מנשוא.. יהיה מי שיגיד `בכיין, צא לעבוד, צא מהבית!` אבל באמת שאין בי את הכוח והרצון. רע לי ואני כבר לא מתבייש לומר את זה. רע לי ואני מרשה לעצמי להתייפח. אני מפחד שתחושת הבדידות הזו לא תיגמר אף פעם. מתנצל על הקברים שכריתי למי שקרא, אך באמת שהייתי חייב לזרוק את זה לאנשהו..
 

W a r r i 0 r

New member
../images/Emo201.gif יקירי...

אני מבין אותך, אוך כמה שאני מבין אותך. כבר 23 שנה שאין לי כוח להרים את עצמי ואני מרחם על עצמי כל יום. אבל אני נלחם, נלחם בשיניים בעצמי על עצמי. תבין, אומנם אתה תלוי במשפחתך כלכלית אני מניח (כמה כבר כסף יש לחיילים משוחררים) אבל עד כמה אתה תלוי בהם מבחינה רגשית? כי אם זה לא כל כך הרבה, הייתי מציע לך, במלוא מובן המילה, לנסות ולעזוב את הבית, לפחות לתקופה קצרה. אם אין באפשרותך לעשות כך, תנסה פשוט להתחזק מבפנים, ויחד עם זאת על תפסיק להילחם. תהיה אתה עצמך, ושים ז** אחד גדול על העולם שלנו. לילה טוב, וברוך הבא לפורום!
 
../images/Emo88.gif ודווקא עכשיו, קורה לך משהו נפלא

ואתה תבין אותו בהמשך. אתה נשמע לי בחור עם ראש על הכתפיים, שלא לוקה בשכלו, ובעל אינטיליגנציה רגשית לא מבוטלת, וגם חוכמה לא קטנה. מי אמר שלרחם על עצמך זה אסור? מי אמר שלהרגיש חסר בטחון ואידיוט זה אסור? בלי להרגיש את כל הרגשות השליליים האלו, לא תדע להרגיש את ההיפך. כולנו מגיעים באיזשהו שלם לתחתית של התחתית, ורגע לפני שירדנו על מעבר לתחתית הזאת, מגיע הכוח הזה שלא יודעים מאיפה הוא נובע - ולוקחים את עצמנו בידיים. והיום הזה קרוב מתמיד. נראה לי, שכשתגיע באמת ובתמים לצומת הזאת שבה באמת תרגיש שאתה לא יכול יותר, אתה תקח את הפניה הנכונה, תקום בבוקר ותגיד NO MORE. אני מפה עף. תמצא עבודה, המטרה שתציב לעצמך תתן לך את הכוח להתמודד עם כל קושי שיבוא, תמצא את עצמך חוסך , מוצא דירה , לוקח את התיקים , מנופף לכולם באצבע משולשת (אם תרצה, לא חובה..
) ותעזוב קיבינימט ותתחיל חיים משלך. בלי אבא אגואיסט בלי אמא ממורמרת בלי אח דוס ובלי אח ואישה מפחון. מדי פעם תקפוץ הביתה לארוחה ותסתכל על כולם עם חיוך קטן בין השפתיים ותגיד לעצמך בלב - אני ניצחתי! זה מאד אפשרי, ואתה אולי לא מבין אבל יש בך את הכוחות. אתה רק צריך לתת לעצמך קצת ספייס וcut yourself some slak , וותר קצת, זה לא אומר שאתה חלש - זה רק אומר שאתה אנושי. ובכל מקרה - אנחנו פה בשבילך
תחשוב על זה
 

Colfax

New member
ב- 70 ש"ח אתה יכול לשנות את חייך

רד לאילת, תעבוד באחד המלונות, המלון יסדר לך דירה, 3 ארוחות ביום, תעסוקה, כסף ותוכל לשכוח לחלוטין מהמפלצות שאתה חי איתם. אין לך מושג כמה שאני מזדהה (לצערי...) עם מה שכתבת.
 

Colfax

New member
תקרא את מילות השיר

I´m gonna make a change, For once in my life It´s gonna feel real good Gonna make a difference Gonna make it right I´m starting with the man in the mirror I´m asking him to change His ways And no message could have Been any clearer If you wanna make the world A better place (If you wanna make the world a better place) Take a look at yourself, and Then make a change (Take a look at yourself, and then make a change) I´ve been a victims of a selfish Kind of love It´s time that I realize That there are some with no Home, not a nickel to loan Could it be really me, Pretending that they´re Not alone?
 
חח לא אבל בתור ילד בכיתי איזה שבוע (לא מגזים)

כששמעתי על האשמות שהאשימו אותו.. הערצתי אותו בצורות מםפחידות
 

white star

New member
../images/Emo54.gif ../images/Emo201.gif

ממה שקראתי על מה שרשת, הגעת לקרקעית. אין לך לאן ליפול יותר. השאלה מה אתה מעדיף לעשות, להישאר שם ולשקוע יותר ויותר ברחמים עצמיים או להגיד לעצמך שאתה אדם חזק ולצאת משם? אני לא אומר שזה קל להרים את עצמך. אבל הי, מה יש לך להפסיד? רק להרוויח. אתה צריך לקום מהמצב שלך, לעוף מהבית לדירה שכורה ולמצוא עבודה. זה לא כזה קשה אם אתה לא בררן, תאמין לי בהתחלה יהיה לך קשה אבל אחר כך אתה כל כך תודה לעצמך שעשית את הצעד האמיץ הזה והורדת אותם מהראש שלך בהצלחה
 

yotem 17

New member
אני יודע כמה זה קשה../images/Emo83.gif

לנסות ולהרים את עצמך, מצד אחד כבר אין כוחות לנסות, ומהצד השני אתה מרגיש שאתה חייב או שתשתגע... בכל אופן, גם אם אין בך את הכוח לעבוד ולצאת- זה משהו שבהתחלה יהיה לך קשה, אבל לאט לאט אתה תראה שזה ימלא אותך ואתה כן תרצה לצאת. תעבוד על עצמך, תכריח את עצמך. צא ותחפש עבודה, ואני לא אומר את זה ממקום של מישהו שמטיף ל"בכיין", חס וחלילה, אלא פשוט כי זה יעזור לך להתקדם ולהמשיך הלאה. תראה איך זה לחיות במסגרת כזאת של עבודה, תתרחק מהבית, תרוויח כסף ותחסוך אותו, ואז תראה לאן מועדות פניך- אם אולי כשאתה לא נמצא איתם הרבה זמן, וכשאתה במסגרת של עבודה, קל לך יותר להישאר בבית כי זה לא משהו מאוד מרוכז, או שאתה מחליט לצאת לחיים עצמאיים לגמרי, לשכור דירה ולהתחיל דף חדש. אין לך את הכוח להרים את עצמך? אתה טועה. עצם זה שאתה מודע לבעיות האלה, ומרגיש את הצורך הזה בשינוי, זו כבר חצי דרך. אתה יכול לשנות את הכל עם צעד אחד קטנטן. המון הצלחה
 

retard boi

New member
תראה...

הדעות שלי די חלוקות בנוגע לאיך שאני אמור להגיב לזה. ראשית אני אתחיל בזה שאני יודע מה עובר עליך.כשגרתי עם ההורים שלי המרגש היה כמו מוות וכל פעם שאני חוזר לבקר אותם אני חוזר לאותה סיטואציה ככה שבלי קשר לעומס בלימודים או לא הביקורים שלי אצלם מתמעטים. מצד שני אתה כבר לא ילד , אתה לא מרוצה מהבית שלך תעזוב , נמאס לך להעמיד פנים שאתה משהו אחר מול החברים שלך פשוט תפסיק לעשות את זה כולנו חלשים חלשים וחסרי ביטחון ומונעים ע"י הפחדים שלנו זה חלק מהקיום האנושי וכל מי שאומר לך אחרת הוא שקרן מוחלט או סתם חיי בהכחשה. אני מניח שסתם שעצם כתיבת הדברים האלה בלי קשר לפרסומם או התגובה אליהם אכן שחררה מעט לחצים העניין זה שסתם להתבכיין על זה מול חבורת אנשים שלא ממש מכירה אותך ומכאן גם לא יכולה לתת לך מענה פרקטי מלבד סתם לעודד אותך לא ממש יספק את החוסר סיפוק שלך מהחיים שלך אלא אתה צריך לעשות משהו בנדון. בהצלחה,
 

GrimBoy

New member
היי בחור...

M o r r i s s e y כבר כתב לך כמה מילים מאוד חכמות ונכונות. ברור שקל להגיד קשה לבצע, אך בכל זאת, איפשהו שם צריך להיות הכיוון. אני כן אקח גישה שונה רק כדי לוודא שגם אותה כיסינו. בעייני, לא ברור למה גיל ההתבגרות שלך נמשך עד גיל 22 ואיך זה שהצבא לא יצר בך את ההבנה לחשיבות המשפחה והקבלה שלה כמו שהיא. אני בן 23 ואני גר עם ההורים בתנאים לא רעים בכלל, ובכלל, לא רע לי פה ואני מקבל יחס מצויין ואוהב אליו גם הבנזוג שלי נחשף. עם זאת בכל שני וחמישי עם רדת השמש יש לי התקפי "נמאס לי" קשים בהם אני מתחיל להריץ תסריטי מעבר דירה ונטישת קן מהגרועים שקיימים. הם עושים בערך אין סוף דברים שעולים לי על העצבים והנשמה, מלהפריע לי לישון ועד לשבת לי על העורק הראשי בשאלות והטרדות שכבר כל כך מיציתי את מתן ההסברים עליהם במרומי גילי (עלק). עם זאת, ברור לי ללא ספק שאני לא לבד בעניין ושבעצם רובנו עוברים את התהליך הזה, חלק בצורה חזקה יותר וחלק בצורה חלשה יותר. אבא פרימיטיב זאת לא המצאת הגלגל גם לא אמא ממומרמת. אח דוס, עם כל הכבוד לדעה שלו עליך, זה עדיין בחור שנכשל בלהיות גבר בפני עצמו וברח כדי להיות גבר בפני הדת (כך לפחות אני רואה את זה). ואחיך הגדול שכנראה גם הוא לא בדיוק כזה מוצלח כמו שאתה טוען שהוא חש את עצמו, צריך להיות לך ללא יותר מדוגמא לאיך לא להישאר בבית עד גילו ומצבו. חמוד שלי, כל הדברים שתיארת למעלה לא מהווים תירוץ מספיק לדפוק לעצמך את החיים. הם כל כך רחוקים מזה ואנשים עם בעיות כל כך יותר גדולות, את חלקן אנחנו מכירים פה אישית בפורום, עברו והתמודדו וצמחו דווקא ממקומות שעם כל הכבוד, שמים את המצב שלך ואת שלי בכיס הקטן. זה אולי אקסטרה קשה אצלך, שזה בטוח מה שאתה חושב כשאתה קורא את זה, אבל גם ההכרה בכך היא אבן דרך במסע שעם לא תצא אליו בזמן הקרוב אתה תתחיל להישמע ולהראות כמו האחים וההורים שלך. ושים לב שאם חושבים על זה, יש מין המשתמע שאתה דומה להם בצורת הכתיבה וההתבטאות שלך, סוג של בועה שצריכה להתנפץ. בהצלחה.
 

ayswmsi

New member
ללא נושא

זה הרבה יותר מורכב מזה, אבל סבבה, לקחתי לתשומת ליבי. תודה.
 
למעלה