תשישות

[כמעיין המתגבר]

תשישות

בשבועות האחרונים אני מרגישה ממש תשושה - נפשית, רוחנית, פיזית... הסיבה היחידה שאין לי התמוטטות כללית היא שאני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי - יש לי מתכונונת ובגרויות, ובדיוק השבועות הבאים הם קריטים. אני מרגישה לכודה, חנוקה ותשושה. אני לא בטוחה אם הסיבה לזה היא הבגרויות, אבל אני מניחה שזה הבגרויות פלוס כל שאר הדברים הרגשיים שקורים לי בחיים (מה אפשר להגיד, החיים שלי לא בדיוק משעממים, לא לטובה). אני לא יכולה להרשות לעצמי לא להשקיע כרגע בבגרויות... הדבר היחידי שאני יכולה זה לשים הכל על HOLD, ולטפל בעצמי ביולי. בעצם, אני מרגישה פשוט במבוי סתום. מחר יש לי מתכונת, והחלטתי פשוט לוותר עליה כדי שיהיה לי סופשבוע אחד לעצמי, אבל כבר יש לי רגשות אשמה וחרטה על זה שהייתי צריכה כן ללמוד למתכונת ולסיים איתה במקום שזה יהיה לי בתור כאב ראש אחרי הצבא. מה שאני בעצם שואלת היא אם יש לכם הצעות איך אני יכולה לתת לעצמי להרגיש קצת יותר טוב עם מה שקורה? אני כבר כותבת שירים, מפסלת מתי שאני יכולה, מנגנת... כל אלה גורמים להקלה זמנית בלבד. בכל אופן, אני אשמח לשמוע מה אתם חושבים... תודה על ההקשבה.

 

[mga-abir]

ובכן מעיין "עייף"ה

כתיבה נגינה ופיסול=הנאה לימודים="כאב ראש" חוסר הבחירה אשר אינו מותיר ברירה די מתסכל ופוגע. אך הפתרון לזנוח מטלות אינו פתרון אלא דחייה. רבים מצטערים בדיעבד על הזדמנות שהוחמצה. דומה הדבר לדרך שאין רואים את סופה ומתעייפים מעצם המחשבה וחוסר הודאות. הנה ניצב לו הר בדרכנו, ההר לא ימוש נסי לשלב בין הלימודים לבין התחביבים, ערכי את הזמן בצורה הנוחה לך, אך המתחייבת. אלו רגעים בחיים אך לא החיים עצמם. כרגע הנך נמצאת במשבצת "כהה" עוד צעד ותגיעי אל המשבצת "הלבנה". אין אחר מלבדך, ויש רגעים כאלו בחיים ולדאבוננו אינם מעטים. בברכה אביר