MIKI HAKORE
New member
תשובה לחסרי אמונה
זה קטע המסביר מהו הצד האחר. ומדוע המדע ההגיוני לא מגיע אליו. אשמח לקבל ביקורת וההערות. "שוב אינך יודע אם זה קרה או לא קרה? שוב אתה מחפש הוכחות הגיוניות ושיכליות, למעשים שהשכל לא יסכים איתם? כשאתה חולם חלום בלהות ומתעורר בבוקר מזיע כולך ורועד מפחד. ליבך עדיין דופק באון ובזיכרונך החלום. עם הרגעך חשוב, מה חווית. החויה נרשמה בזיכרונך כאמיתית וברור מכך, שלא משנה אם שיכלך אומר לך, שטויות זה רק חלום. פעימות ליבך וזעתך מספרות לך את האמת. גופך הרועד והמבוהל מספר לך את האמת. רק שיכלך מרגיע אותך ומרדים את תשומת ליבך, כאומר לך זה רק חלום, עבור על כך לסדר היום. כולם נוהגים כך, נכון?" חבריו הנהנו בראשיהם בהסכמה. ראיתי כי הם מתכוונים לכך ברצינות. העברתי את מבטי השואלים מאחד לשני בתחינה נירגשת. "החלום הוא אמיתי?" שאלתי בתדהמה. חשבתי בליבי, אם הם יגידו שכן, אני אחשוב שהם מטורפים לגמרי. "אני יודע שהחלום הוא מסר מהאלים. אמרתי. אני יודע הרבה על החלומות. אני פותר חלומות לחברי ואני מבין את המשמעות שלהם. אבל להגיד שזה אמיתי. זה נישמע לי טירוף לגמרי". "בסדר. אמר ניכהלי. אתה המבין הגדול, הסבר לנו מהו חלום?" "חלום הוא בבואת הנפש. השבתי. חלום הוא מסר ממני אלי. מסר מהאלים לבני אדם. התמודדות עם קשינו במציאות, ניפתרים בעת חלימה. חלום הוא סוג של ריפוי עצמי וטיפול נפשי". "אתה צודק". ענה ריפתאי. גדאכח וניכהלי נענעו בראשיהם בהסכמה. חשתי רווחה, ולקחתי נשימה עמוקה. "אבל זה לא עונה על שאלותיך. המשיך ריפתאי. אלא אם כן, תסכים להקשיב בלי כל מורא וחשש. אתה צריך להיות פתוח לתובנות נוספות. לדוגמה: מה זה אמיתי ומה זה לא אמיתי?" רציתי לענות, אך גדאכח סימן לי באצבעו על שפתיו להקשיב בשקט. "הזמן פועל כל הזמן. כל פעולה או רצון לפעולה, חייבת להיות מוגדרת כתוכנית לעשות משהו, במסגרת הזמן. זוהי תוכנית לעתיד. נכון?" "כן". הסכמתי איתו. "כל מעשיך שנעשו, הם נעשו בעבר ורשומים בזיכרונך כעבר. נכון?" "כן". הסכמתי שנית ואיני מבין למה הוא חותר. "אם כך, העבר הוא כל זכרונותיך". הוא שתק, נותן לי לעכל זאת. "העתיד הוא רק תוכניות שעוד לא הוצאת אותם לפועל". המשיך ריפטאי. זה נכון. חשבתי בליבי. אבל איך זה קשור לחלום? כל פעולה שלי, אפילו קריצת עין, נעשית כתוכנית פעולה וביצוע פעולה. "מה קורה, שאלתי. כשאני הולך או יושב בהווה?" "אתה חייב לחלק את פעולותיך אחת לאחת. ענה ריפטאי. כל צעד מקרב אותך למטרתך. אך לכל צעד יש תוכנית פעולה ואחריה באה הפעולה. בכל רגע, אתה יכול לשנות כיוון ולשנות את תוכניותך". חשבתי מעט ועניתי. "נכון. אך מה זה קשור?" "סבלנות. אמר גדאכח, האזר בסבלנות והכל יתבהר לך". "ובכן. המשיך רפטאי. ברור לך מה הוא העבר? העבר, הוא כל זיכרונותיך. העתיד, הוא רק תוכניות לפעולה. נכון?" הוא לא חיכה לתשובה והמשיך. "אם כך היכן ההווה?" שלושתם דממו. השתיקה היתה כבדה. הרהרתי ארוכות ולבסוף אמרתי. "אין הווה, ההווה הוא כהרף עין או מהר מיכך". שלושתם מחאו לי כפיים והקפיצו אותי ממקומי. "מה קרה?" שאלתי. "ענית נכון". אמרו לי בשמחה. "ובכן שים לב". אמר ריפטאי. "העבר הוא רק זיכרון, העתיד הוא תוכנית בלבד, וההווה אין". "נכון". אישרתי כשאני מניד ראשי בהסכמה. "אם כך מה ההבדל, בין זיכרון של חלום, לבין זיכרון של מציאות?" שאל ריפטאי בחיוך ניצחון. "בהתעוררות בבוקר. המשיך. בהחלטה שזה כלום ולא אמיתי. למרות שכל גופך טוען כלפיך אחרת. אתה נע במציאות עם גופך הפיזי, ואילו בחלום אתה נע עם הגוף החולם שלך. השפעותיו של הגוף החולם, על גופך הפיזי. שוות להשפעות הגוף הפיזי, על גופך החולם. שני הגופים, הם אתה מלדתך והם פועלים בשני מישורים שונים לחלוטין. מימד החלימה הינו מימד הנצח, מימד ההשראה והיצירה. "איזו יצירה אני יוצר בחלימה?" שאלתי בתמיהה. ריפטאי מתח את זרועותיו לצדדים והתמתח. "בואו נלך לטייל". היציע גדאכח. "חכה. אמרתי. תן לו לענות לי על השאלה". "אל תידאג. ענה ריפטאי. נוכל לדבר גם בדרך". יצאנו מהמיקדש לכיוון היער הקטן. ניכהלי שאל אותי לפתע. "כמה נשמות יש בעולם? "אני לא יודע. עניתי. יש כניראה הרבה מאוד נשמות. או יש מקור ממנו כל הזמן נוצרות נשמות". ניכהלי חייך ושאל. "מה דעתך על כך, שיש רק נשמה אחת והיא אתה". "ומה איתך? לך אין נשמה". עניתי בהתרסה. הייתי בטוח שהוא לא רציני. "אני זה אתה". ענה ניכהלי. "אתה יצרת אותי. אני ניצוץ מנישמתך.
זה קטע המסביר מהו הצד האחר. ומדוע המדע ההגיוני לא מגיע אליו. אשמח לקבל ביקורת וההערות. "שוב אינך יודע אם זה קרה או לא קרה? שוב אתה מחפש הוכחות הגיוניות ושיכליות, למעשים שהשכל לא יסכים איתם? כשאתה חולם חלום בלהות ומתעורר בבוקר מזיע כולך ורועד מפחד. ליבך עדיין דופק באון ובזיכרונך החלום. עם הרגעך חשוב, מה חווית. החויה נרשמה בזיכרונך כאמיתית וברור מכך, שלא משנה אם שיכלך אומר לך, שטויות זה רק חלום. פעימות ליבך וזעתך מספרות לך את האמת. גופך הרועד והמבוהל מספר לך את האמת. רק שיכלך מרגיע אותך ומרדים את תשומת ליבך, כאומר לך זה רק חלום, עבור על כך לסדר היום. כולם נוהגים כך, נכון?" חבריו הנהנו בראשיהם בהסכמה. ראיתי כי הם מתכוונים לכך ברצינות. העברתי את מבטי השואלים מאחד לשני בתחינה נירגשת. "החלום הוא אמיתי?" שאלתי בתדהמה. חשבתי בליבי, אם הם יגידו שכן, אני אחשוב שהם מטורפים לגמרי. "אני יודע שהחלום הוא מסר מהאלים. אמרתי. אני יודע הרבה על החלומות. אני פותר חלומות לחברי ואני מבין את המשמעות שלהם. אבל להגיד שזה אמיתי. זה נישמע לי טירוף לגמרי". "בסדר. אמר ניכהלי. אתה המבין הגדול, הסבר לנו מהו חלום?" "חלום הוא בבואת הנפש. השבתי. חלום הוא מסר ממני אלי. מסר מהאלים לבני אדם. התמודדות עם קשינו במציאות, ניפתרים בעת חלימה. חלום הוא סוג של ריפוי עצמי וטיפול נפשי". "אתה צודק". ענה ריפתאי. גדאכח וניכהלי נענעו בראשיהם בהסכמה. חשתי רווחה, ולקחתי נשימה עמוקה. "אבל זה לא עונה על שאלותיך. המשיך ריפתאי. אלא אם כן, תסכים להקשיב בלי כל מורא וחשש. אתה צריך להיות פתוח לתובנות נוספות. לדוגמה: מה זה אמיתי ומה זה לא אמיתי?" רציתי לענות, אך גדאכח סימן לי באצבעו על שפתיו להקשיב בשקט. "הזמן פועל כל הזמן. כל פעולה או רצון לפעולה, חייבת להיות מוגדרת כתוכנית לעשות משהו, במסגרת הזמן. זוהי תוכנית לעתיד. נכון?" "כן". הסכמתי איתו. "כל מעשיך שנעשו, הם נעשו בעבר ורשומים בזיכרונך כעבר. נכון?" "כן". הסכמתי שנית ואיני מבין למה הוא חותר. "אם כך, העבר הוא כל זכרונותיך". הוא שתק, נותן לי לעכל זאת. "העתיד הוא רק תוכניות שעוד לא הוצאת אותם לפועל". המשיך ריפטאי. זה נכון. חשבתי בליבי. אבל איך זה קשור לחלום? כל פעולה שלי, אפילו קריצת עין, נעשית כתוכנית פעולה וביצוע פעולה. "מה קורה, שאלתי. כשאני הולך או יושב בהווה?" "אתה חייב לחלק את פעולותיך אחת לאחת. ענה ריפטאי. כל צעד מקרב אותך למטרתך. אך לכל צעד יש תוכנית פעולה ואחריה באה הפעולה. בכל רגע, אתה יכול לשנות כיוון ולשנות את תוכניותך". חשבתי מעט ועניתי. "נכון. אך מה זה קשור?" "סבלנות. אמר גדאכח, האזר בסבלנות והכל יתבהר לך". "ובכן. המשיך רפטאי. ברור לך מה הוא העבר? העבר, הוא כל זיכרונותיך. העתיד, הוא רק תוכניות לפעולה. נכון?" הוא לא חיכה לתשובה והמשיך. "אם כך היכן ההווה?" שלושתם דממו. השתיקה היתה כבדה. הרהרתי ארוכות ולבסוף אמרתי. "אין הווה, ההווה הוא כהרף עין או מהר מיכך". שלושתם מחאו לי כפיים והקפיצו אותי ממקומי. "מה קרה?" שאלתי. "ענית נכון". אמרו לי בשמחה. "ובכן שים לב". אמר ריפטאי. "העבר הוא רק זיכרון, העתיד הוא תוכנית בלבד, וההווה אין". "נכון". אישרתי כשאני מניד ראשי בהסכמה. "אם כך מה ההבדל, בין זיכרון של חלום, לבין זיכרון של מציאות?" שאל ריפטאי בחיוך ניצחון. "בהתעוררות בבוקר. המשיך. בהחלטה שזה כלום ולא אמיתי. למרות שכל גופך טוען כלפיך אחרת. אתה נע במציאות עם גופך הפיזי, ואילו בחלום אתה נע עם הגוף החולם שלך. השפעותיו של הגוף החולם, על גופך הפיזי. שוות להשפעות הגוף הפיזי, על גופך החולם. שני הגופים, הם אתה מלדתך והם פועלים בשני מישורים שונים לחלוטין. מימד החלימה הינו מימד הנצח, מימד ההשראה והיצירה. "איזו יצירה אני יוצר בחלימה?" שאלתי בתמיהה. ריפטאי מתח את זרועותיו לצדדים והתמתח. "בואו נלך לטייל". היציע גדאכח. "חכה. אמרתי. תן לו לענות לי על השאלה". "אל תידאג. ענה ריפטאי. נוכל לדבר גם בדרך". יצאנו מהמיקדש לכיוון היער הקטן. ניכהלי שאל אותי לפתע. "כמה נשמות יש בעולם? "אני לא יודע. עניתי. יש כניראה הרבה מאוד נשמות. או יש מקור ממנו כל הזמן נוצרות נשמות". ניכהלי חייך ושאל. "מה דעתך על כך, שיש רק נשמה אחת והיא אתה". "ומה איתך? לך אין נשמה". עניתי בהתרסה. הייתי בטוח שהוא לא רציני. "אני זה אתה". ענה ניכהלי. "אתה יצרת אותי. אני ניצוץ מנישמתך.
