הבדיחה שלך נראתה לי בוטה מדי
ולא רציתי לדון בה. גם העדפתי להציג את הרעיון באמצעות בדיחה שבה היא יותר ברורה. כנראה טעיתי. בכל אופן, הבה נתחיל בהגדרת המילה סטריאוטיפ - דימוי או אפיון כלליים ולרוב פשטניים, שמקובל לראותם כמאפיינים או כמייצגים טיפוס מסוים. (רב-מילים) במחשבה נוספת, אני לא בטוחה שזו אכן המילה המתאימה. למעשה, נראה לי שהמונח היותר קולע הוא הנחה א-פריורית, שהסטריאוטיפ הוא מקרה פרטי שלה: סטריאוטיפ משקף איזו הנחה א-פריורית לגבי עניין מסויים, אך יש הנחות א-פריוריות שהן לאו דווקא סטריאוטיפיות. עכשיו אנסה להמחיש את הרעיון על הבדיחה שלך. כשאדם מופיע וצפרדע על ראשו, ההנחה הא-פריורית היא, שהאדם עיקר והצפרדע טפלה. זאת הנחה א-פריורית די חזקה, כמו שהכלב מכשכש בזנב, ולא הזנב מכשכש בכלב. ההנחה הא-פריורית לגבי דוד לוי היא, שהוא טיפש. זאת הנחה א-פריורית חלשה יחסית, כי היא יותר מוסכמה של בדיחות, ויש להניח שהמציאות קצת יותר מורכבת. כמו כן, במקרה זה, ההנחה הראשונה איננה סטריאוטיפ, בעוד השנייה כן. (בבדיחה שאני "דגתי" - שתי ההנחות היו סטריאוטיפיות, לכן היה לי יותר קל להשתמש בה.) באופן כללי, הנחות א-פריוריות מעוררות ציפיות מסויימות. בגלל הציפיות האלה, לא תופתע לראות מכונית נוסעת בכביש, כושי מדבר אתיופית, או זאב טורף כבש. כן תופתע לראות מכונית מעופפת באוויר, כושי מדבר יידיש, או זאב מנמנם בחיקו של כבש. נוכחות בסתירה להנחה א-פריורית תמיד מפתיעה, ולעתים גם מאוד משעשעת. זכורתני פרק מסויים בסדרה "הנסיך המדליק", שבו נראה כוכב הסדרה, צעיר אמריקני שחור וגבוה, מחפש דירה להשכרה. באחת הדירות פותחת לו את הדלת קשישה לבנה קטנטונת. הוא מדבר אליה בזהירות ובחשש, בעוד היא מרימה עליו את קולה בלא מורא. הוא נבהל ונמלט משם. הגיחוך שבסיטואציה בפירוש נבע מהסתירה המוחלטת להנחות הא-פריוריות (שהן גם סטריאוטיפיות), לפיהן בהיתקלות בין שני טיפוסים כאלה מצפים שהצעיר השחור יהיה המאיים, והקשישה הלבנה תהיה המאויימת. בעצם, גם הגיחוך שבסלפסטיק נובע מאלמנט ההפתעה: צפייה באדם הולך יוצרת הנחה א-פריורית (אבל לא סטריאוטיפית) שהוא ימשיך ללכת. כשאותו אדם לפתע מחליק על קליפת בננה ונופל - מתקבלת סתירה להנחה, ויש הרואים בכך עניין משעשע. יוצא, אם כן, שההומור לסוגיו נוצר מתוך סתירה מפתיעה להנחות א-פריוריות. עם זאת, לא כל סתירה כזאת היא הומוריסטית, והדבר תלוי במידה רבה בתרבות ובטעם אישי. אז מהן בדיחות סטריאוטיפיות? בדיחות שמנצלות את הסתירה להנחה א-פריורית אחת כדי לחזק את הסטריאוטיפ שבהנחה א-פריורית אחרת: משולבות בהן שתי הנחות א-פריוריות, שאחת מהן, החזקה יותר (צפרדע טפלה לאדם) נסתרת בשביל האפקט ההומוריסטי. במקביל, ההנחה הא-פריורית האחרת, החלשה יותר (דוד לוי טיפש) משתמרת, וממילא מתחזקת הסטריאוטיפ שהיא מייצגת. שים לב, שלבדיחה זו הובאה כאן גרסא נוספת, שבה דוד לוי לא מופיע. הסתירה להנחה הא-פריורית עדיין היתה בה, אבל היא לא נוצלה כדי לשמר סטריאוטיפ כלשהו. בתקווה שכעת הרעיון מדולל מספיק ויתעכל בקלות בחכך חסר השניים.
