תרנגולת ערומה

shellyland

New member
אבל הכי בלתי נסבלות

הן הבדיחות שנטפלות גם לשיוך העדתי, גם למיגדר וגם מקילות ראש בנושא החמור של זנות וסחר בנשים, למשל: ש - איך קוראים לזונה שעובדת בנמל? ת - מרינה.
 

אלי ו.

New member
הורס שרשור

פעם בן גוריון נסע לנמל לאסוף שתי קוזינות שלו, יושה וזושה. יושה הפכה ליונה, וזושה חזרה לפולין.
 

אטיוד5

Active member
יש סיפור דומה ...

על בינה, מינה וזינה שבאו לבקו"ם. את בינה שלחו לביון. את מינה שלחו למיון. את זינה שלחו לנח"ל.
 
כשהתחילה העלייה הרוסית להגיע

היתה בדיחה יותר גרועה מה ההבדל בין זונה רוסיה לחבילת מרגרינה? חמישה שקלים.
 
קראתי פעם איזכור של איזו תיאוריה

שיש בעולם רק 10 בדיחות (או משהו כזה) וכל השאר הן מקרים פרטיים והכלאה שלהן זו בזו. לצערי זה היה רק מאמר מוסגר בפרסום ארוך יותר ככה שאם מישהו יודע על זה משהו - אשמח לשמוע.
 

מוּסקט

New member
זה מזכיר לי

שיש אצלנו אחת בעבודה נטולת חוש הומור. זה ממש מסוכן לדבר לידה. אני כל הזמן נזהרת בלשוני כי היא נעלבת או נפגעת או לא מבינה וכועסת... ממש מייגע. ובכלל הומור זה משהו מאוד חמקמק - שמצד אחד עוזר לנו בתקשורת הבין אישית ומצד שני - אללה יוסתור! יכול בהחלט לנגן על הנרווים. אלוהים עדי כמה פעמים מצאתי שבדיחה מסויימת מצחיקה אותי נורא ואילו אחרים ששומעים אותה מביטים עלי כעל מטורפת: "מה היא צוחקת, מה?" קורה. לא נורא. נשארים מזה בחיים. Next!
 
../images/Emo4.gif נכון. אני למשל

נורא נורא נהניתי מהבדיחה ההיא שלך, במפגש ההוא של פורום שכן, לפני שבוע? ראיתי אותך, ואמרתי בשמחה ובנחמדות "אה, אז את מוסקט? יופי, נעים להכיר" ואת פנית בְּהתחלה של מבט נחמד ואמרת - "כן, ומי את?" ובו-זמנית הישרת מבט אל תגית השם שלי, ובה בשנייה עיקמת את פנייך במבט ששילב גועל וסלידה, לא יודעת מה יותר, ופנית ללכת, בעודי נשארת די בהלם, נטועה על מקומי. מאז - עדיין לא הצלחתי להפסיק לצחוק. לא כולם הצליחו להבין את הבדיחה, אבל אני? אין ספק, יודעת שאת ממש גדולה, hilarious נאמר על חוש הומור כזה! לא יודעת, אני פשוט מדוגדגת מזה ללא הפסק. * מצטערת, לא יכולתי להתאפק. עבר פחות משבוע מאז אותו קטע טראגי-קומי, ועדיין לא הצלחתי להבין אותו... ** לכל מי שעדיין לא מכיר אותי ועלול לחשוב שהגיע לי המבט הזה, נא קחו לתשומת לבכם: ממש ממש לא! ועל כך יעידו אלה שכן מכירים אותי. זהו, עכשיו אחרי האתנחתא הקומית שסיפקתי לכם, אחזור לי לעבוד. Keep on the good work! כמאמר בעלי ה- department store מהתוכנית המופלאה Are You Being Served?
 

עופר ב.ה

New member
בוודאי!

"ההומור מטבעו שהוא מלגלג על מישהו או על משהו": ראשית, לא תמיד על מישהו. ההומור, במקור, חושף חולשות של האדם. אז הומור יכול להיות על תכונות כלליות שיש לאנשים, בהיותם אנשים (שתי דוגמאות בשלוף: פולטי ב"המלון של פולטי"; ג'ורג' ב"סיינפלד"). הוא גם יכול לדבר על תופעות, בהתנהלות פרטית, או חברתית, או תרבותית (שוב - סיינפלד). שנית, גם בבדיחות סטריאוטיפיות, יש הבדל בין בדיחות על היות אדם, לבין בדיחות על עשות אדם. בדיחות על נהגי מוניות פטפטנים עדיפות בעיני על בדיחות על מרוקאים עצבנים. אז אתה בטוח שלא נתקלת בבדיחה לא סטריאוטיפית?
 
אין בינינו מחלוקת

ההומור מלגלג על מישהו או לחילופין על משהו, והמשהו הזה יכול להיות תכונות כלליות של אנשים בהיותם אנשים או תופעות בהתנהלות פרטית או כללית, ובכל כל כל המקרים הללו תהיה סטריאטיפיזציה ("כל כל כל", עראפת, שנינות, סטריאוטיפ, הא?). מעבר לכל זאת אני לחתולין מסכים איתך ועם שלי שיש בדיחות חביבות ויש כאלה שאינן חביבות כלל. בדיחות על האישה שנאנסת אבל בעצם רוצה או היהודי שצועק בתנור מציקות לי עוד יותר מבדיחות על מרוקאי ועל פולניה, והבדיחה שהביא אטיוד לעיל מצאה חן בעיניי ונראית לי חביבה לעילא ולעילא.
 

שהשה

New member
אני רוצה להבין טל

התכוונת לומר: נתקלת פעם במשהו מצחיק שאינו סטראוטיפי? או חידדת על בדיחה?
 

שהשה

New member
מהתחלה

אתה שאלת/קבעת כי אין בדיחה שאינה סטראוטיפית. אני הבנתי זאת לא כניסיון התנצחות גרידא, אלא כקביעה מצידך שזהו מאפיינה המובהק של הבדיחה או לפחות אחד המובהקים שבהם. אני מבין סטראוטיפיות כשבלוניות. מקובלות עלי תוספות מן הסוג: נדוש, שגור, הטפסי וכו' כפי שמונה בהם לקסיקון אלקלעי. אין המדובר בסטראוטיפיות של דמויות (פולני, כורדי, או דוד לוי). לאספקט זה של הבדיחה נכנסים ערב רב של משתנים כמו קיצור זמן ומלל, שימוש בקווי קריקטורה גסים, מסז' לגזען הקטן שבתוכנו, ועוד. נעזוב זה עכשיו. אני מתייחס לקביעתך שהבדיחה עצמה צריך שתהיה סטראוטיפית. אין לי עניין כרגע להתחלק על התחת בתחום המרתק והסתום של מהי בדיחה או מהו התהליך הפסיכולוגי המופעל באמצעותה, אבל נראה לי שבמהותה המובהקת בדיחה צריך שתשבור סטראוטיפ. נכון שכדי לשבור משהו צריך שיתקיים קודם, אך במקרה שלנו המהות אינה קיומו, כי אם שבירתו של השגור, של המובן מאליו והצפוי מראש. ואפרופו משל אני דווקא בעד בן-אהרון.
 
עניין של הגדרות

להבנתי סטריאוטיפיות אינה בהכרך שבלוניות את הסטריאוטיפיות אני מזהה בתכנים של הבדיחה, לא בבדיחה עצמה עכשיו, לעניין ה"לשבור סטריאוטיפ" אני לא רואה את זה קורה בשטח, בדיחות לא שוברות סטריאוטיפ אלא נבנות עליו. הבדיחה על דוד לוי לא מנסה להראות שהמרוקאי אינטליגנט יותר ממה שציפו ממנו, והבדיחה על הטייסים והשימפנזה לא מנסה להראות שהטייסים פחות חרמנים ממה שחשבנו.
 

שהשה

New member
../images/Emo12.gif זהירות מתחזה

זה לא טל זה. מישהו גנב לו ת'ניק ומשלשל בשמו. אני הולך לשבת ליד טל ולא לזוז עד שהוא חוזר.
 

hapax legomenon

New member
בדיחה לא סטריאוטיפית

אנשים מחכים בתור להיכנס לגן-עדן. בפתח עומד מלאך, הקובע מי נכנס ומי לא. ניגש אליו הראשון בתור. שואל אותו המלאך: "תגיד, אתה בגדת באשתך?" "חס וחלילה!" עונה האיש. "אפילו לא עלה על דעתי." "כל הכבוד!" משיב המלאך. "אם כך, קח רולס רויס, וסע." האיש לוקח רולס רויס ונוסע. ניגש השני. ושוב שואל אותו המלאך: "תגיד, אתה בגדת באשתך?" האיש מתחיל לגמגם. "תראה, מה אומר לך, היה לי קשה להתאפק. פעם בחודש הייתי מוכרח." עונה לא המלאך "בעצם, אתה די מנוול, ובכלל לא מגיע לך להיכנס. אבל לפחות אמרת את האמת. אז קח אופניים, וסע." האיש לוקח אופניים ונוסע. ניגש השלישי. וגם אותו שואל המלאך: "תגיד, אתה בגדת באשתך?" האיש מחוויר ועונה "אני מאוד מאוד מצטער. היו לי חיים קשים עם אשתי. לא הסתדרנו. אני יודע שהיה אסור לי, אבל פעם ביום הייתי מוכרח." המלאך מתבונן בו ואומר "התנהגות כזאת לגמרי לא ראויה לגן עדן. אבל אי-אפשר שלא להעריך את העובדה שאמרת את האמת ולא ניסית להסתיר. אז רק בשביל זה - קח קורקינט, וסע." האיש לוקח קורקינט ונוסע. נוסע, נוסע, נוסע. לפתע הוא רואה בצד הדרך עומדת רולס רויס. עוצר, מתקרב, מציץ פנימה. רואה אדם יושב ובוכה. "למה אתה בוכה?" הוא שואל אותו. "תראה אותך, ברולס רויס מפוארת, בעוד אני על קורקינט מצ'וקמק. מה לך יש לבכות?!" עונה לו האיש ברולס רויס: "הרגע ראיתי את אשתי עוברת על סקֵטים." _________________________________ אכן, רוב הבדיחות הן סטריאוטיפיות. אין צורך להתאמץ כדי למצוא פגמים בכל אחד, בייחוד אם הוא משתייך לקבוצה זרה. הלעג כביכול פוטר מהצורך בהקשבה, בהבנה ובפתרונות חברתיים. בדומה לספסטיק, בעיני זה זול, נמוך ולרוב - אפילו לא מצחיק. המקבץ שהתחיל את השרשור, למשל, לא הצליח אפילו לגרום לי לחייך. ואם בבדיחות סטריאוטיפיות עסקינן, הנה כתבה שפורסמה ב"הארץ": לובה עוד תגיש לטל פרידמן חשבון. מוקדש לכל אלה שהטילו ספק בכך שהסטריאוטיפ הזה מאוד מעליב.
 
למעלה