לא, גם לא נראה לי שאנסה
ונדמה לי שזה די אופייני לאוטיסטים או לפחות לאספים כי זו גם שפת היום יום שלי ולדעתי כשיורדים או מחריגים אוטיסטים כי הם מדברים גבוה מדי או מוזר מדי או בצורה שנשמעת קצת מטורפת כדאי לזכור שבשבילם הנסיון הבלתי פוסק לסדר מילים זהה לחלוטין לנסיון לנשום והוא גם די קריטי בדיוק באותה מידה.
גם כשציירתי אז ציירתי כל היום וזה יצא מספיק טוב ומיוחד על מנת שאחשב כ"צייר" וככה גם כשפיסלתי או תכנתתי, אצל אספי או שזה "אובססיה" או שזה כלום
לתחושתי זה קשור לתופעות כמו "דיספרקסיה" ואפילפסיה ואילמות סלקטיבית או שתקנות או גמגום שמכולן אני נורא נהנה, למזלי
ברגע שאני מפסיק לחפש מילים בהיסטריה נופלת עלי חשיכה גמורה
ובמצבים שבהם איני נזקק סוף סוף לטובות של המילים אז הדבר האחרון שבא לי זה לכתוב מאמר או ספר או כזה דבר
כשהמילים סוף סוף זורמות בי אני חי
חווה הנאה עצומה מעצם היותי
אין מצב שאני או מישהו אחר יגרור אותי במצב כזה לבזבז את קיומי על מאמרים או ספרים או דברים דומים לזה
אולי זה קצת אגואיסטי ואולי בדיוק להפך
כאמור
אני איש נורא מבולבל
מקווה או מתרץ או מתנצל דרך התחושה שגם זכתה לא פעם לאישור של הסביבה שעצם קיומי הוא סוג של ספר או מאמר
שבמידה רבה זה נכון לכולנו
החברה שלי, אם ביתי, היא דוקטור לפילוסופיה, וככזאת בוודאי אמונה ממני על כתיבה מקובלת כמסודרת, מעלה מדי פעם את האפשרות לנסות לערוך מכל השטויות שאני מפזר ברשתות השונות משהו עם צורה שדומה לקוו מספיק ישר
אבל גם היא אספית ממש אופיינית ועונה בדיוק מצמרר לכל הסעיפים של אוטיזם אצל נשים שהופיעו גם כאן שאחד מהם מתבטא כדחייה מתמדת של הקץ
וזה משהו שאני מאוד מכבד אצלה
אפילו אוהב
ונדמה לי שזה די אופייני לאוטיסטים או לפחות לאספים כי זו גם שפת היום יום שלי ולדעתי כשיורדים או מחריגים אוטיסטים כי הם מדברים גבוה מדי או מוזר מדי או בצורה שנשמעת קצת מטורפת כדאי לזכור שבשבילם הנסיון הבלתי פוסק לסדר מילים זהה לחלוטין לנסיון לנשום והוא גם די קריטי בדיוק באותה מידה.
גם כשציירתי אז ציירתי כל היום וזה יצא מספיק טוב ומיוחד על מנת שאחשב כ"צייר" וככה גם כשפיסלתי או תכנתתי, אצל אספי או שזה "אובססיה" או שזה כלום
לתחושתי זה קשור לתופעות כמו "דיספרקסיה" ואפילפסיה ואילמות סלקטיבית או שתקנות או גמגום שמכולן אני נורא נהנה, למזלי
ברגע שאני מפסיק לחפש מילים בהיסטריה נופלת עלי חשיכה גמורה
ובמצבים שבהם איני נזקק סוף סוף לטובות של המילים אז הדבר האחרון שבא לי זה לכתוב מאמר או ספר או כזה דבר
כשהמילים סוף סוף זורמות בי אני חי
חווה הנאה עצומה מעצם היותי
אין מצב שאני או מישהו אחר יגרור אותי במצב כזה לבזבז את קיומי על מאמרים או ספרים או דברים דומים לזה
אולי זה קצת אגואיסטי ואולי בדיוק להפך
כאמור
אני איש נורא מבולבל
מקווה או מתרץ או מתנצל דרך התחושה שגם זכתה לא פעם לאישור של הסביבה שעצם קיומי הוא סוג של ספר או מאמר
שבמידה רבה זה נכון לכולנו
החברה שלי, אם ביתי, היא דוקטור לפילוסופיה, וככזאת בוודאי אמונה ממני על כתיבה מקובלת כמסודרת, מעלה מדי פעם את האפשרות לנסות לערוך מכל השטויות שאני מפזר ברשתות השונות משהו עם צורה שדומה לקוו מספיק ישר
אבל גם היא אספית ממש אופיינית ועונה בדיוק מצמרר לכל הסעיפים של אוטיזם אצל נשים שהופיעו גם כאן שאחד מהם מתבטא כדחייה מתמדת של הקץ
וזה משהו שאני מאוד מכבד אצלה
אפילו אוהב
