התרופות שלי
מצטערת על הזהירות שלי במילים, פשוט אני יודעת עד כמה אני לפעמים מושפעת בתת-מודע מדברים שאחרים אומרים על התרופות עד כדי כך שזה עלול לגרום לי לחוש דברים באופן פסיכוסומטי ( כלומר באופן פיסי, שמושפע מקושי פסיכולוגי ) או חס וחלילה להתיאש מראש. אז באמת תתיחסי לדבריי כאל מישהו אינדיווידואלי שאינו מסמל ולו במעט את מה שיהי איתך. הריספרדל זו תרופה שאמורה לטפל ב, לא להיבהל, סכיזופרניה. נותנים אותה בשילוב לתרופת SSRI כדי לשפר את ההשפעה של זו האחרונה על ה OCD . אני נוטלת ציפרמיל וריספרדל כבר כמעט שנה. הן התחילו להשפיע עלי רק כשהעלו לי את המינון ל-60 מ"ג ציפרמיל . הציפרמיל עוזר לי מאוד לדיכאון, הוא עוזר לי לא לשקוע יותר מדי עמוק, אף על פי שגם זה קורה לפעמים, ומעט מאוד הוא עוזר לי לחרדות. חוץ מזה, לצערי, אין שיפור, בגלל זה עכשיו הוסיפו לי ליתיום. הסיבה שלדעתי אני לא מקרה מייצג היא שקשה לתרופות להשפיע עלי מכיוון שאני לא לגמרי בטוחה שאני רוצה להבריא, כלומר אני רוצה אבל פוחדת, וכאן הליתיום אמור לעזור לי - הוא אמור להרגיע את החרדות הקשות שיש לי כך שאוכל להתקדם קדימה. בכל מקרה, אני חולה גם באנורקסיה, שעכשיו נמצאת בהפוגה מאז האישפוז האחרון שלי, שם גם אבחנו את ה OCD והחרדות, ואין לי ספק שלולא התחלתי לקחת תרופות לא הייתי מחזיקה מעמד בחוץ, ועוד מתחילה ללמוד. אז נכון שהכל מתקדם נורא לאט ובצעדים נורא קטנים, נכון שאני לוקחת רק 4 קורסים, נכון שאני מאוד אובססיבית ומאוד קשה לי להתמודד עם החרדות ורוב יומי מושפע מכך, אבל אין להשוותת בכלל למצב שבו הייתי לפני כן כשלא יכולתי להפסיק לבכות כל היום ובקושי הייתי מסוגלת להתמודד עם החרדה מלצאת מהבית. ואני פעם מאוד התנגדתי לתרופות, אבל היום אני מבינה שהן מאוד חשובות לי. ואני בטוחה שגם לך הן תעזורנה, ותאזרי המון אומץ, כי כאן מגיע החלק שלנו. כאן בשבילך תמיד.