תרגיל...
מיועד לנאוון, במהלך הנסיון שלי ללמוד זן. סיפור שקראתם כאן לא מזמן אבל הפעם איך שאני מספר אותו לכם. והשם שנתתי לסיפור - בהתאם לזמננו: "האגדה על שר האוצר הישר" היה היה פעם רועה צאן טוב לב והישר באדם. בכל יום היה יוצא עם עדרו אל המרעה, מטייל בגבעות הירוקות, נח מדי פעם על גזעו של עץ מנגן בחלילו עם הרוח. אנשי הכפר אהבו אותו מאד וגם הכבשים שלו, אבל מצד שני כל עוד הוא לא הפך אחת מהן לשווארמה איזו סיבה הייתה להן לשנוא אותו?! וכך היה עובר יום ועוד יום עד שיום אחד, בעודו רועה בגיבעה ירוקה, זו עם העץ שנוטה מעט באלכסון, הגיעה מרכבתו של המלך ואיתה פמליה של סוסים ואבירים. המרכבה נעצרה ליד רועה הצאן והמלך קרא לרועה אליו. קצת מופתע ולא מבין ניגש אל המרכבה. המלך התבונן בנער, וראה כי עיניו טובות, ומשדרות ביטחון ואמון. הנער אמר שלום והשתחווה עמוקות, המלך בחן אותו שוב מכף רגל ועד ראש ואמר "נערי אני מחפש אדם ישר ואמין שיהיה שר האוצר שלי וישמור על הזהב הרב שבארמוני האם תהיה מעוניין?" חלקכם ודאי חושבים כעת, כי זה לא בסדר ושזו החלטה לא נכונה ולא הגיונית לתת ככה סתם לרועה צאן חסר כל נסיון משרה כזו מכובדת - אך וודאי אתם מכירים את הסיפור "מה קורה למי שמערער על החלטתו של המלך" זה סיפור די קצר למעשה... וכך הפך רועה הצאן לשר האוצר, והוא היה שר אוצר יוצא מן הכלל, הוא היה ישר, אמין וחרוץ. הוא ידע שבמזל הוא נהפך להיות שר אוצר אך הוא ידע גם שבזכות מי שהוא הוא שר אוצר טוב. והזמן חולף, והמלך אוהב יותר ומעריך יותר את שרו החדש, וככל שאהב יותר כך החלו רוחות הקנאה לנשב חזק יותר ברחבי הארמון. אחד מיועציו של המלך היה לוחש למלך שהשר הטוב והמוצלח שלו גונב מאוצר המלך, שהוא מסתיר בביתו אלפי מטבעות זהב, שהוא המלך כל כך מסנוור משרו החדש והרועה צאן הזה גונב כל הזמן מול עיניו. כועס, ציווה המלך על משרתיו לספור את כל אוצרו, אך דבר לא היה חסר. זועם צעד המלך אל בייתו של רועה הצאן - והנה במקום בו אמרו לו שנמצאות אלפי מטבעות זהב הוא ראה בקתה קטנה וצנועה, את הדלת פתח להם משרת יחיד, ופנים הבקתה היה צנוע, כלל לא דומה לתאורי הגניבה והחמס של היועץ. שאל המלך את את המשרת על טיב אדונו, וזה ענה "אדוני הוא הישר באדם, מלא בטוב לב וכנות אנני חושב שאי פעם שיקר לאיש. אולם ישנו חדר אחד אליו הוא לא מרשה לאף אחד להיכנס" בעיניים יוקדות ציווה המלך לפרוץ את החדר ובליבו הוא כבר חושב על עונשו של הגנב אשר סימא את עיניו... והנה הדלת נופלת... והחדר ריק, מלבד תרמיל קטן, מקל רועים וחליל... כשחזר השר אל ביתו שאל אותו המלך מדוע החדר היה נעול ולמה הוא שם שם בסך הכל תרמיל, חליל ומקל, אז ענה לו הנער "מלכי, הנני כעת שר אוצר מכובד, אך לא תמיד הייתי כזה, ובחדר הזה אני זוכר מי אני ומאיפה באתי כדי שהשחצנות והגאווה לא יסיתו את ליבי." שמח המלך על שר האוצר ואת היועץ השקרן העיף ממדרגות הארמון.
מיועד לנאוון, במהלך הנסיון שלי ללמוד זן. סיפור שקראתם כאן לא מזמן אבל הפעם איך שאני מספר אותו לכם. והשם שנתתי לסיפור - בהתאם לזמננו: "האגדה על שר האוצר הישר" היה היה פעם רועה צאן טוב לב והישר באדם. בכל יום היה יוצא עם עדרו אל המרעה, מטייל בגבעות הירוקות, נח מדי פעם על גזעו של עץ מנגן בחלילו עם הרוח. אנשי הכפר אהבו אותו מאד וגם הכבשים שלו, אבל מצד שני כל עוד הוא לא הפך אחת מהן לשווארמה איזו סיבה הייתה להן לשנוא אותו?! וכך היה עובר יום ועוד יום עד שיום אחד, בעודו רועה בגיבעה ירוקה, זו עם העץ שנוטה מעט באלכסון, הגיעה מרכבתו של המלך ואיתה פמליה של סוסים ואבירים. המרכבה נעצרה ליד רועה הצאן והמלך קרא לרועה אליו. קצת מופתע ולא מבין ניגש אל המרכבה. המלך התבונן בנער, וראה כי עיניו טובות, ומשדרות ביטחון ואמון. הנער אמר שלום והשתחווה עמוקות, המלך בחן אותו שוב מכף רגל ועד ראש ואמר "נערי אני מחפש אדם ישר ואמין שיהיה שר האוצר שלי וישמור על הזהב הרב שבארמוני האם תהיה מעוניין?" חלקכם ודאי חושבים כעת, כי זה לא בסדר ושזו החלטה לא נכונה ולא הגיונית לתת ככה סתם לרועה צאן חסר כל נסיון משרה כזו מכובדת - אך וודאי אתם מכירים את הסיפור "מה קורה למי שמערער על החלטתו של המלך" זה סיפור די קצר למעשה... וכך הפך רועה הצאן לשר האוצר, והוא היה שר אוצר יוצא מן הכלל, הוא היה ישר, אמין וחרוץ. הוא ידע שבמזל הוא נהפך להיות שר אוצר אך הוא ידע גם שבזכות מי שהוא הוא שר אוצר טוב. והזמן חולף, והמלך אוהב יותר ומעריך יותר את שרו החדש, וככל שאהב יותר כך החלו רוחות הקנאה לנשב חזק יותר ברחבי הארמון. אחד מיועציו של המלך היה לוחש למלך שהשר הטוב והמוצלח שלו גונב מאוצר המלך, שהוא מסתיר בביתו אלפי מטבעות זהב, שהוא המלך כל כך מסנוור משרו החדש והרועה צאן הזה גונב כל הזמן מול עיניו. כועס, ציווה המלך על משרתיו לספור את כל אוצרו, אך דבר לא היה חסר. זועם צעד המלך אל בייתו של רועה הצאן - והנה במקום בו אמרו לו שנמצאות אלפי מטבעות זהב הוא ראה בקתה קטנה וצנועה, את הדלת פתח להם משרת יחיד, ופנים הבקתה היה צנוע, כלל לא דומה לתאורי הגניבה והחמס של היועץ. שאל המלך את את המשרת על טיב אדונו, וזה ענה "אדוני הוא הישר באדם, מלא בטוב לב וכנות אנני חושב שאי פעם שיקר לאיש. אולם ישנו חדר אחד אליו הוא לא מרשה לאף אחד להיכנס" בעיניים יוקדות ציווה המלך לפרוץ את החדר ובליבו הוא כבר חושב על עונשו של הגנב אשר סימא את עיניו... והנה הדלת נופלת... והחדר ריק, מלבד תרמיל קטן, מקל רועים וחליל... כשחזר השר אל ביתו שאל אותו המלך מדוע החדר היה נעול ולמה הוא שם שם בסך הכל תרמיל, חליל ומקל, אז ענה לו הנער "מלכי, הנני כעת שר אוצר מכובד, אך לא תמיד הייתי כזה, ובחדר הזה אני זוכר מי אני ומאיפה באתי כדי שהשחצנות והגאווה לא יסיתו את ליבי." שמח המלך על שר האוצר ואת היועץ השקרן העיף ממדרגות הארמון.
