נסיון שני מקווה שיש שיפור
הוא ניצב על הספינה, ושמח שזאת הייתה החופשה הראשונה שלו. אדם, היה בערך בגיל ה 30, שוטר במקצועו הרשמי אך בעצם היה חלק מארגון מיוחד של שיתוף בין המשטרה למודיעין וכמו רבים מעמיתיו הוא חי בשביל העבודה, הוא אהב את האקשן אך הרבה השתנה מאז שהוא התחתן. אשתו רצתה עוד ועוד חלקים מחייו , שיחיה בשביל החיים ולא בשביל העבודה וכך קרה שביום אחד הוא נקרא למפקד ושמע מה אישתו עשתה: " היא התקשרה אלי את הטלפון, התחילה לצרוח ולאיים מה יקרה עם אני לא אשלח אותך לחופשה" אלא היו המילים של המפקד, שחייך בחיוך משועשע. אין כזה דבר חופשה בעבודה הזאת, הוא נשלח עם עוד שני שומרים לשמור על אחד מראשי הארגון שאת שמו היה אסור לו לדעת. ברגע שהספינה התחילה להפליג הוא שם לב שאין כמעט אנשים על הספינה, אולי זה צירוף מקרים אבל המפלים הם אחד ממקומות התיירות הכי גדולים בעולם ובעבודה שלו אין כזה דבר צירוף מקרים. הוא התיישב מנסה להתרכז ולחשוב מי ידע שהמפקד פה ומה הסיכוי שיש פעולת טרור עכשיו ובמהירות הוא הגיע להחלטה: הוא חייב לבדוק מה קורה בספינה. הוא התקדם בשקט, זיעה התחילה לנזול במורד גופו, הוא ניצב בפתח של הדלת ושלף את האקדח שלו, הוא פתח את הדלת חרש והיה בטוח שהוא מכוון לכל. לזה הוא לא היה מוכן , רובה היה מכוון אליו והוא היה בטוח שזה הסוף, אחרי זמן שנראה כמו נצח הוא הבחין שמחזיק הרובה היה אורי השומר השני. שניהם הורידו את הרובים ואז אדם הבחין בשני הגופות מאחוריו , אחת מהם הייתה של סיוון והשנייה של מישהו שהוא לא מכיר. " היא בגדה בנו, מכרה אותנו לקבוצה הזאת" אמר אורי בקול קר. "סיוון? ,למה לה לבגוד בנו?" שאל אדם בבלבול, סיוון הייתה אחת מהוותיקות בחבורה, בארגון כולו אפילו. " שאלה טובה אבל אין זמן להסביר חייבים להמשיך". אדם בלע רוק הוא הביט לכיוון האיש השני, הוא לבש בגדים שחורים וציור של שעון חול היה על גבו, לא היה על גופו שום דבר שאדם הכיר מארגונים אחרים. קול צעדים נשמע במדרגות ומיד שניהם כיוונו את הנשק שלהם לדלת, ברגע שהיא נפתחה והם ראו שהבגדים הם אותם בגדים שחורים והתחילו לראות. הם שמעו מישהו רץ מגרם המדרגות השני והתכוננו לגרוע מכל, התחמושת שלהם כמעט אזלה והם לא יכלו לחזור לחדר בשביל לקחת עוד. המפקד שלהם עמד בדלת ואדם נשם לרווחה – לפחות הוא הצליח בינתיים לעמוד במשימה. " אנחנו נסרוק את השטח" אמר אורי , "בוא" . 'משהו מסריח פה' חשב , ' סיוון לא הייתה בוגדת'. אדם ואורי עלו למעלה, התחילו לסייר בספינה ולבדוק אם נשארו מתנקשים , שלפתע הם הבחינו שהם ניצבים ממש ליד המפלים , במקום השיא של ההפלגה. אדם הביט לרגע במפלים בהרגשה נפלאה, הוא סוף סוף רואה את זה ואז הוא הבחין בנצנוץ מימינו. הכל הפך להיות לאט יותר , אדם הבין- הזמן המושלם, אף אחד לא יראה , לא ישמעו את הירייה במפלים ואז אורי ירצח את המפקד, אסור לתת לזה לקרות. אורי כיוון לעברו את הרובה אך אדם היה זריז ממנו, והצליח לגרום לכדור לסטות ממקומו , הוא נפגע בכתף. אדם התגלגל וחש בכאב, שרוולו התמלא בדם והוא התחיל לראות מטושטש, הוא כיוון את האקדח וירה, מקווה להצליח. נשמע נפץ ואז אורי נפל , נפל לזרועות של אדם . אורי הביט לכיוון המפלים ומלמל כמה מילים ביוונית, אדם הבין אחת מהם : אכרון. נהר המוות בממלכת השאול, הנשלט ע"י האדס.
הוא ניצב על הספינה, ושמח שזאת הייתה החופשה הראשונה שלו. אדם, היה בערך בגיל ה 30, שוטר במקצועו הרשמי אך בעצם היה חלק מארגון מיוחד של שיתוף בין המשטרה למודיעין וכמו רבים מעמיתיו הוא חי בשביל העבודה, הוא אהב את האקשן אך הרבה השתנה מאז שהוא התחתן. אשתו רצתה עוד ועוד חלקים מחייו , שיחיה בשביל החיים ולא בשביל העבודה וכך קרה שביום אחד הוא נקרא למפקד ושמע מה אישתו עשתה: " היא התקשרה אלי את הטלפון, התחילה לצרוח ולאיים מה יקרה עם אני לא אשלח אותך לחופשה" אלא היו המילים של המפקד, שחייך בחיוך משועשע. אין כזה דבר חופשה בעבודה הזאת, הוא נשלח עם עוד שני שומרים לשמור על אחד מראשי הארגון שאת שמו היה אסור לו לדעת. ברגע שהספינה התחילה להפליג הוא שם לב שאין כמעט אנשים על הספינה, אולי זה צירוף מקרים אבל המפלים הם אחד ממקומות התיירות הכי גדולים בעולם ובעבודה שלו אין כזה דבר צירוף מקרים. הוא התיישב מנסה להתרכז ולחשוב מי ידע שהמפקד פה ומה הסיכוי שיש פעולת טרור עכשיו ובמהירות הוא הגיע להחלטה: הוא חייב לבדוק מה קורה בספינה. הוא התקדם בשקט, זיעה התחילה לנזול במורד גופו, הוא ניצב בפתח של הדלת ושלף את האקדח שלו, הוא פתח את הדלת חרש והיה בטוח שהוא מכוון לכל. לזה הוא לא היה מוכן , רובה היה מכוון אליו והוא היה בטוח שזה הסוף, אחרי זמן שנראה כמו נצח הוא הבחין שמחזיק הרובה היה אורי השומר השני. שניהם הורידו את הרובים ואז אדם הבחין בשני הגופות מאחוריו , אחת מהם הייתה של סיוון והשנייה של מישהו שהוא לא מכיר. " היא בגדה בנו, מכרה אותנו לקבוצה הזאת" אמר אורי בקול קר. "סיוון? ,למה לה לבגוד בנו?" שאל אדם בבלבול, סיוון הייתה אחת מהוותיקות בחבורה, בארגון כולו אפילו. " שאלה טובה אבל אין זמן להסביר חייבים להמשיך". אדם בלע רוק הוא הביט לכיוון האיש השני, הוא לבש בגדים שחורים וציור של שעון חול היה על גבו, לא היה על גופו שום דבר שאדם הכיר מארגונים אחרים. קול צעדים נשמע במדרגות ומיד שניהם כיוונו את הנשק שלהם לדלת, ברגע שהיא נפתחה והם ראו שהבגדים הם אותם בגדים שחורים והתחילו לראות. הם שמעו מישהו רץ מגרם המדרגות השני והתכוננו לגרוע מכל, התחמושת שלהם כמעט אזלה והם לא יכלו לחזור לחדר בשביל לקחת עוד. המפקד שלהם עמד בדלת ואדם נשם לרווחה – לפחות הוא הצליח בינתיים לעמוד במשימה. " אנחנו נסרוק את השטח" אמר אורי , "בוא" . 'משהו מסריח פה' חשב , ' סיוון לא הייתה בוגדת'. אדם ואורי עלו למעלה, התחילו לסייר בספינה ולבדוק אם נשארו מתנקשים , שלפתע הם הבחינו שהם ניצבים ממש ליד המפלים , במקום השיא של ההפלגה. אדם הביט לרגע במפלים בהרגשה נפלאה, הוא סוף סוף רואה את זה ואז הוא הבחין בנצנוץ מימינו. הכל הפך להיות לאט יותר , אדם הבין- הזמן המושלם, אף אחד לא יראה , לא ישמעו את הירייה במפלים ואז אורי ירצח את המפקד, אסור לתת לזה לקרות. אורי כיוון לעברו את הרובה אך אדם היה זריז ממנו, והצליח לגרום לכדור לסטות ממקומו , הוא נפגע בכתף. אדם התגלגל וחש בכאב, שרוולו התמלא בדם והוא התחיל לראות מטושטש, הוא כיוון את האקדח וירה, מקווה להצליח. נשמע נפץ ואז אורי נפל , נפל לזרועות של אדם . אורי הביט לכיוון המפלים ומלמל כמה מילים ביוונית, אדם הבין אחת מהם : אכרון. נהר המוות בממלכת השאול, הנשלט ע"י האדס.
