תרגיל בכתיבה - חלק ב'

[Fenris]

תאמין, חביבי, תאמין.

יש אנשים שלא התלהבו מהמשחק מספיק בשביל לזכור אותו.

 

[JuffoWup]

חילול הקודש!!!

יתכן וזהו הדיבוק אשר נכנס בך? צא דיבוק, צא!

 

[Sabre Runner]

הו... אדונינו שמאחורי הקומפיילרים!

הושיעו אותנו! הצילו אותנו מהמפקפקים בגאוניות!רדו אלינו וגרשו מתוכנו את המזלזלים ואת אלו שנולדו מאוחר מדי מכדי להנות מפרי מקלדותיכם!

 

[Fenris]

אני נולדתי מוקדם מדי, אם כבר.

 

[DDN]

לא אתה לא.

אתה (לפי הכרטיס) בדיוק בגיל המתאים. אי לכך ובהתאם לזאת, אין לך תירוץ טוב. אז כמו שאומרים האור-קוואן: SUBMIT OR DIE

 

[Fenris]

אני התכוונתי

שאני מבוגר יותר מסייבר, ולכן הוא לא יכול לומר שנולדתי מאוחר מדי. אבל בכל מקרה, לא התלהבתי מהמשחק. אל תתחילו להגיב לי "מה?!" "לא יכול להיות!" "כופר!" "פוחז!" "חילול הקודש!" וכד'. אני הרי לא הולך לשחק בזה מחדש אם תגידו לי, ובטח לא אתלהב יותר גם אם כן. אני שמח שאתם נהנתם כל-כך מהמשחק הזה, ומקווה שאתם ממשיכים להנות ממנו גם היום. לי היו אז ויש גם היום דברים אחרים לעשות.

 

[ננסק]

חזור בך! חזור בטרם יהיה מאוחר!

כאשר ישובו אלינו הקדמונים ממעבר לעולמות הקשת, הם יבואו בקול רעש גדול ופצפוצים של "פצאו, פצאו", כמו שעושה Skiff שופיקסטית כשהיא יורה! ואז הם יענישו את החוטאים, השוגים, המשונים וכל מי שאוהב סלט חצילים, ויפילו אותו היגון שאולה! ואז ילכו שמאלה!

 

[Sabre Runner]

כופר! מתחזה! רמאי!

השליכו אותו מתוכנו ואל תוך קערה מלאה במרק עגבניות ופטריות שנרקב במשך חודש! הרי ידוע לכל מאמין אמיתי שהשופיקסטי טסים ב-Scouts וה-Skiff שמורה לקדושים מכולם, הארילו. חכה, חכה. אני מיד מארגן לפה משלחת של אנשים בחלוקים שחורים ממסדרון 9 שתיקח אותך למתקן לחינוך מחדש בו הם יכריחו אותך לשחק את SC3 מהתחלה ועד הסוף כדי לכפר על מעשיך לפני שיפנו אותך למדריך המלא לחובב ה-Star Control.

 

[ננסק]

לעזאזל, הוא צודק.

אקריב את עצמי על מזבח האור-קואן בטרם יבוא שחר.

 

[JuffoWup]

הו, לא!

הקרבה יותר מדי טובה בשבילך! אתה תצטרך לעבור את השיחה עם הפרקורסר ב- SC3 פעם אחר פעם, עד אשר תכפר על פשעיך. על מה הם חשבו?!

 

[Sabre Runner]

ברוכים הבאים לבית הספר

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שהבטתי במורד קנה היום. למדתי לשנוא מאפיונרים. גוש המתכת הבוהקת שנקרא 'נשר המדבר' תפס את רוב שדה הראייה שלי. והלוע... הלוע השחור הזה. הייתי יכול לספור את הסלילים שבתוכו ולעקוב אחריהם עד הקליע - 0.5 אינץ' אקשן אקספרס. הסטתי את ראשי מעט הצידה כדי להסתכל על איריס, האישה הנחמדה שהסכימה לעבוד איתי ועכשיו הייתה לפותה בשתי ידיה בין שתי גורילות בחליפות. הרמתי גבה בשאלה והיא משכה בכתפיה, עד כמה שהתאפשר לה. "עכשיו, איפה הכסף שלנו?" שאל המאפיונר עם התותח ביד. "הכסף שלכם עבר אל מי שהוא צריך לעבור. הוא כבר לא אצלנו. אני יכול, לעומת זאת, לשלם לכם בשיעורים." אמרתי ברוגע, מותח את המעיל שלי סביבי ומוודא שהוא סגור עד הסוף. "שיעורים?" אמר המאפיונר בפליאה והרים את גבותיו. זזתי במהירות שמאלה, תפסתי את גוף האקדח באגרופי ודחפתי אותו ימינה. המאפיונר לא היה מוכן והסתובב עם התנופה. בעטתי ברגלו הימנית תוך כדי תנועה קדימה והוא נפל לברך אחת. שלחתי את מרפקי הימני מעבר לשלו ומשכתי את האקדח הגדול בחזרה לכיוונו עד שהקנה היה תחוב בתוך צווארו וזרועו הימנית הייתה לחוצה חזק על שלי, מאיימת לפקוק את המרפק. תפסתי את זרועו השנייה בידי השמאלית. "שיעור מס' 1: אם אתה מאיים באקדח על מישהו, הישאר מחוץ לטווח הנגיעה שלו." אמרתי בקול רגוע למרות שיכולתי לראות את הזיעה מבצבצת ונוזלת במורד פניו היישר אל תוך החליפה היקרה. הוא לא כל כך התנגד לאחיזתי. כנראה שעברו בראשו כל התמונות שהוא משייך לפגיעת קליע כזה מטווח אפס. הנעתי את גבותיי קלות לכיוונה של איריס. "שחררו אותה!" צעק המאפיונר המסכן. "שיעור מס' 2..." אמרתי כשאיריס התנערה מהגורילות והתייצבה מאחוריי. "אם אתה כבר לוקח איתך עזרה, תדאג שהאינטליגנציה שלהם, גם אם ביחד, תהיה מספר תלת-ספרתי." ראיתי את הגורילות מתחילות לזוז אז דחפתי את 'הנשר' חזק יותר אל צווארו כדי לעצור אותם. "להב, בוא נלך," איריס שמה את ידה על כתפי. הנהנתי והיא הלכה אל הוואן השחור שלה. כבר יכולתי לשמוע סירנות משטרה במורד הרחוב. שחררתי את ידי השמאלית ובלחיצת כפתור קטנה החליקה המחסנית אל כף ידי. התחלתי להוציא הכדורים באצבעי. כשסיימתי, זרקתי את המחסנית אל הבטון. הרכב כבר היה מונע. הגורילות המשיכו להתקדם. "אה אה," אמרתי ונופפתי את אצבעי לעברם. "מפגרים!" צעק המאפיונר. "יש עוד כדור בקנה!" הסירנות התקרבו עוד ועוד. "שיעור מס' 3: תלמד לחתוך את ההפסדים שלך ולצאת בשיא," אמרתי ושחררתי אותו מאחיזתי ומאקדחו. הוא נפל לרצפה, מנסה לאחוז גם את מרפקו וגם את ברכו כי על שניהם הפעלתי יותר מדי כוח, ואני נעמדתי ותפסתי את 'הנשר' בשתי ידיי. ראיתי שהגורילות בחליפות רק מחכים להזדמנות שלהם. "שיעור מס' 4: ברחוב, שימושיות חזקה יותר מסגנון," אמרתי ובשתי תנועות, הלוך וחזור, פרקתי את האקדח מכדורו האחרון ופירקתי את המכלול מגוף הנשק. השלכתי את החלקים לשני צידי הסמטה. בעטתי במאפיונר והוא נפל לדרכם של הגורילות שהחלו להסתער עליי. לפני שכיסו חצי מהמרחק כבר שלפתי את אקדחי שלי. הוא לא היה גדול כמו 'נשר המדבר' אבל הגוף האחיד שלו, ביחד עם מכלול ארבעת הקנים שבראשו, היה מספיק בשביל להרתיע את הבריונים. "נתראה בבית הספר," אמרתי בחיוך ורצתי אל תוך אחורי הוואן שהאיץ והסתלק מהמקום.

 

[Nihau]

מעולה! אהבתי

 

[Sabre Runner]

עכשיו, השאלה שלי היא...

האם כל הפעולות שלהב עשה מובנות?

 

[Nihau]

אני ראיתי את זה שוטף מספיק

 

[BluePrint]

מובן, אבל העברית מצריכה עוד עבודה.

 

[Shadowmage]

גם אני אנסה.

שני אנשים, חמושים ברובי סער, הלכו באיטיות במעלה הרחוב. מהמחסה שלי צפיתי בהם מתקדמים לכיווני, מביטים ימינה ושמאלה. מחפשים. שני אלה עקבו אחרי כבר לפחות שעה ושום דבר שעשיתי לא הצליח לנער אותם. בצורה כמעט על טבעית הם מצאו אותי פעם אחרי פעם בין חורבות הבתים, דוחפים אותי מזרחה, לכיוון שאליו לא רציתי ללכת. לא הייתה לי בררה. נסוגתי אחורה לחצר הבניין. יכולתי לראות את הרחוב מהמקום בו עמדתי ולא היה לי ספק שהם יראו אותי. אם יהיה לי מזל הם יעשו את אותו הדבר שעשו בכל פעם שמצאו אותי - הם יתפצלו מסביב לבניין ויקיפו אותו בזריזות. לא יהיה לי הרבה זמן. ברגע שראיתי אותם רצתי שמאלה והקפתי את פינת הבניין, חלקיק של שנייה לפני הקליעים שלהם. המשכתי לרוץ עד שמצאתי מסתור מאחורי אחד העמודים. שמעתי אותם רצים לכיווני ואז זוג צעדים אחד התרחק. הרמתי אבן מהרצפה והמתנתי שהוא יתקרב. זרקתי אותה הרחק ממני, לכיוון הבניין ממול וזינקתי לכיוונו. הוא הסתובב לכיווני, מרים את הרובה. מאוחר מדי, חשבתי בעודי בועט ברובה שמאלה. הוא לחץ על ההדק והירי האוטומטי החריש אותי, אך הקליעים עברו משמאלי. תפסתי את הרובה ביד שמאל ובימין נתתי מכת פטיש לכיוון חיבור הלסת שלו, הוא הזיז את ראשו ברגע האחרון והפגיעה לא הייתה חזקה כפי שרציתי. הוא ניסה למשוך את הרובה אחורה ולכוון אותו אליי, אך אני נעתי קרוב אליו ופגעתי בו פעמיים במהירות עם מרפק ימין- מימין לשמאל ונעיצה למרכז הפנים. הוא התמוטט, לוקח איתו את הרובה. התכופפתי להרים אותו והסבכתי עם הרצועה מספר שניות. יותר מדי זמן! זה לוקח יותר מדי זמן! הרמתי את הרובה לכתף, התחלתי להסתובב אחורה, והרעם המתגלגל של ירי אוטומטי מאחורי השיג אותי.

 

[Sabre Runner]

לדעתי נגררת יותר לכיוון של האקשן.

כשאני מדבר על לנסות לעשות את זה בדרמטיות.

 

[Shadowmage]

רצית סצנת פעולה, לא?

בכל מקרה, תיאורי פעולה הם, לדעתי, יותר קשים מתיאורי סביבה או מצב. קשה להעביר בדיוק את התנועות, האחיזות וההתקפות בכתב - זה כמו ללמד שחייה בהתכתבות. ולמה בדיוק אתה מתכוון כשאתה מדבר על דרמטיות? אני סקרן לדעת במה לדעתך שונה הקטע שאני כתבתי מהקטע שאתה כתבת.

 

[Sabre Runner]

זה בדיוק הקושי.

לכתוב סצינת פעולה זה באמת קשה, לכן התרגיל. זה למה אני שואל אנשים שאני נותן להם לקרוא קטעים שכתבתי לסיפורי הרפתקה אם התיאורים שלי מספיק מובנים (כמו שניהאו הדגימה לנו). הקטע בדרמטיות הוא לתת ערך מוסף, להשאיר את הקורא מעוניין ולתת את המתח. זה מה שיהפוך את מה שכתבת מסתם אוסף של "עשיתי לא ככה ואז קרה לא ככה ואז עשיתי לו משהו אחר..." למשהו אם נופך, שאנשים יכולים לראות במוח שלהם, לדמיין את הסצינה, להזדהות עם הדמויות ולהרגיש מה שמורגש שם... בשטח. לפי דעתי החוקים הם כדלקמן (לא אמרתי שלא עקבת אחרי אחד או כולם אבל אלא העקרונות שלי): 1) ישר ולעניין - דבר ראשון, תקצר. כמה שפחות לכתוב כדי להעביר את הנקודה שלך. כי מה לעשות, אתה לא בסרט וגם תיאורי הפעולה הכי טובים משעממים אחרי זמן מסויים. אז אם אתה רוצה להבהיר שהרעים הם אנשים גדולים עם הרבה נשק אבל הגיבור שלנו הוא נינג'ה ממסדר סודי שכיסח אותם בשלוש שניות רק בעזרת פרוסת לחם אז תעשה את זה... אבל תשמור על התפוצצות המילים קטנה. 2) KISS - (ר"ת 'שמור את זה פשוט, טיפש') עקרון שאני משתדל לחיות לפיו. גם פה, בגלל שאתה כותב אז יותר קשה לך להעביר את הנקודה מאשר להראות. אז תפשט כדי לא לסבך את הקורא ולהשאיר אותו מעוניין. לדוגמה, בסטארגייט אטנלטיס לסגן איידן פורד יש מהלכי קרב שאני מאוד אוהב... "הוא הסתער על הריית' והתעלם מפגיעת המשתק. השמאלית והימנית שנכנסו בראשו לא הפריעו לחייזר במסכה חסרת הפנים אבל הספיקו לפורד בשביל להכות בידו המחזיקה בנשק ולזרוק אותו אחורה אל רונן. הוא נתן לריית' עוד אגרוף ימני וקפץ עליו עם גופו לרוחב, מושך אותו בגלגול לרצפה. "זוז!" צעק עליו רונן והוא המשיך בגלגול והתרחק מהשומר החייזרי. פעימת אנרגיה הדהדה קלות בחדר הגלמים כשהמשתק שיחרר את מטענו על הריית'." אם אתה רואה את קטע האקשן מתרחש במשך שלוש שניות אז לא צריך לקחת יותר זמן לקרוא אותו. בשביל לפשט יותר, בסיפור שאני כותב על להב שמכיל המון תיאורי קרבות אני כותב בגוף ראשון. 3) ההרגשה בפנים והמתח באוויר - כשאתה רוצה להעביר את העובדה שהפעולה האטה או לא בדיוק נראית וצריך את האפקט הדרמטי של דמות ראשית שמתחבאת (כמו שאתה עשית), Stand-Off או דמות שנגררה לאקשן שמפחיד אותה (כמו שאני עשיתי) אז צריך להוסיף תיאורים ולהאיט. מראות, קולות, ריחות, הרגשות, רגשות וכן הלאה רק מוסיפים. וזאת בעיקרון הכוונה שלי בתרגילים האלה, להוסיף את הפרטים האלה לסצינות שצריכות אותם כדי לנפח אותם. לסיכום, המטרה הראשית שלי בתרגילים האלה היא להכריח אנשים (תוך תגובות וביקורת) להגיע למצב שבו, אם המשחק מתנהל בפורום וגם אם לא, להוסיף את התיאורים הנלווים כדי להעצים אותו ולהימנע מ"עשיתי את זה ואז אמרתי ככה". במשחק שאני משחק ב-RPGHost, אני כותב כל הודעה בשלוש או ארבעה פסקאות. כל השחקנים האחרים גם כותבים בערך באורך הזה אבל רוב ההודעה שלהם היא ציטוטים מהודעות קודמות. אני בסוף רוצה להגיע למצב שאפילו כשדמות סתם נכנסת למקום, עוברת חדר, מבצעת קרב של 5-10 שניות או חווה רגש זה יהיה מאוד מעניין.

 

[Shadowmage]

אני לא בטוח שהבנתי

הטענה שלך היא שהקטע ארוך מדי? או שהוא לא מעניין? הבעייה ב"מעניין" בקטע כזה קצר זה ההקשר. אם אני אומר לך שהקטע הזה הוא חלק מסיפור יותר ארוך ושהגיבור דווקא לא מת - למרות שזה מה שנראה - אז זה יהיה יותר מעניין, נכון? אתה נתת דוגמה מ"סטארגייט אטלנטיס" וזו דוגמה שכולנו מכירים את ההקשר שלה, לכן הרבה יותר קל לנו להתחבר לגיבורים ולדמיין אותם.