../images/Emo83.gifsad
ברור מהמילים שזה שיר מוות. כל התמונות מקלפות והצבעים הופכים לאפור. הוא נשאר בחדר שלו עם זכרונות לימים שבהם התמודד עם זרם המים הקרקעי של עתיד שיתבזבז, הוא מבויש מהחיסרון של האחד שהוא לא יכול היה להחליף ואין סיבה לזה שהיא הלכה (pass- "הלך לעולמו") ואין שום אלוהים בלי תוכניות, זה עצוב /וזה מה שהוא לא מבין. יש המון אנשים שמתים בגיל צעיר מידי או שלא היו חולים אף פעם, ולנו קשה להבין למה, ואלה מקרי המוות שהכי קל להסביר ב"כנראה אלוהים רצה אותו/אותה איתו... והבדידות שלו ברורה, זה עצוב הוא יכול היה לאהוב רק אותך, זה עצוב השער מטלטל דרך אגדה נעלמת גורל שאולי איחרנו, אנחנו אומרים תחזיקי מעמד, נחייה בתוך הבושה של עצמנו הוא הדליק גפרור, נשכב במיטה מקווה שהחלומות שלהם יחזירו אותה חזרה. זה עצוב והבדידות שלו אכזרית, זה עצוב. הוא יכול היה רק לאהוב אותך, זה עצוב. עוצר נשימתו. מאמין . הוא יעשה את דרכו אם היא לא תשכח הוא רדוף הוא מחפש מקלט לברוח לו רק משאלה אחת יכולה היתה להשיב אותה חזרה, היא היתה מתבקשת והבדידות שלו ברורה, זה עצוב הוא תמיד יאהב אותך, כך אמר.