אוקי.. הנה זה בא...
**רק בגלל שקיריל ביקש,
זו הולכת להיות הודעה חפרנית למדי** הגעתי לישראל בגיל 10 וחצי אחרי שכבר הספקתי לספוג מעל הדרוש מהתרבות והערכים שההורים שלי דאגו ללמד אותי. אני חייבת לומר שאפילו בתור ילדה בת 10 המון דברים זיעזעו אותי כבר ברגע שבו דרכתי בבית ספר ישראלי. הכל היה שונה
ואני אתחיל מהדברים היותר קטנים: מאז גיל 0 לימדו אותי לקרוא לכל האנשים שמבוגרים ממני ב-Вы מתוך כבוד. פה גיליתי שהמושג לא קיים כלל. פירוש המילה Вы הוא "אתם" ופירושה רחוק מהפירוש אליו אני התכוונתי. די זיעזע אותי העניין של לקרוא למורים בשמם הפרטי ולפנות אליהם ב"את/ה".לי אישית לקח זמן להתרגל לזה. גם נורמות ההתנהגות של התלמידים היו ממש מוזרות בעיני. מה זאת אומרת לשבת בנוחיות כשרגל אחת בכלל מעל הכיסא וכמעט על השולחן (מקווה שהבנתם אותי)?! אז נכון, השיטה הטוטאליטרית של המורים הרוסיים שצריך לשבת כאילו אתה תחת פקודה צבאית ולהימנע מכל תזוזה מיותרת, היא די מוגזמת. אבל זה מה שהתרגלתי אליו וכשראיתי שמי שישבה לידי יושבת בשיעור כאילו היא בחוף ים העיניים שלי די יצאו מהחורים. בהמשך התחלתי לשים לב שחלק מהתלמידים לא רוכשים טיפת כבוד למורים ולמבוגרים ככל ומעיזים לזרוק עליהם קללות באמצע השיעור ומה שעוד יותר החריד אותי זה החוסר אונים של המורים שהם כביכול הסמכות, הרשות המחנכת, מול התלמידים. ואם נעזוב לרגע את מוסדות החינוך. נלך לעוד תחום, למשל, תיאטרון. ראיתי הצגות כאלה ואחרות מאז שהגעתי לישראל ואומנם הרעיונות שרצו לבטא היו יפים בהחלט וחשובים אבל ברוב המוחלט של ההצגות שהועלו בפנינו עשו זאת בצורה בוטה יחסית ולפעמים אפילו לא הולמת. ואני לא מתעמקת בנושא הזה כי לא ראיתי מספר כזה רב של הצגות ופעילויות בסגנון כדי להביע דעה מוחלטת. ומפה נלך למרכיב הכי חשוב - האדם הבודד. חלק נכבד ביותר מהאנשים שיצא לי לפגוש היו אנשים צבועים, קרים ומרוחקים ולא אנשים שמוכנים לעזור ואפילו בדבר הקטן ביותר. היו אנשים שעל שאלה פשוטה כמו "סליחה, מה השעה?" ענו בחוסר רצון כזה שמנע ממני כל חשק ורצון לבוא אי פעם לאנשים זרים ולשאול אותם שאלה סתמית וקטנה ברחובות. ואל תבינו אותי לא נכון אני חס וחלילה לא אומרת שכל תושבי ישראל הם אנשים בוטים וחסרי נימוס, לא ולא
פגשתי אנשים מקסימים שהיו מוכנים לעזור והיו נראים חמים ונעימים כבר ממבט ראשון. מצד שני בכל ארץ קיימים את האנשים הפחות נעימים אבל איכשהו לא שמתי לב לזה קודם, לא יודעת. תגידו שזאת טנעה חסרת בסיס, צודקים אולי יש בזה משהו, פשוט כשאני חושבת על הישראלי הטיפוסי שיצא לי לפגוש במקומות כאלה ואחרים זה מה שעולה לי בראש. וכשאני נזכרת באנשים הכי רגילים שיצא לי לפגוש ברחובות לפני שעליתי לישראל עולה לי דווקא דימוי של אנשים נעימים ביותר. ובכללי, התרבות הישראלית היא תרבות תוססת למדי ואפילו רועשת וצעקנית. וכדי שתבינו טוב יותר מה ניסיתי להעביר במשפט האחרון אני אתן דוגמא מהנסיעה האחרונה שלי לחו"ל. פולין. שדה התעופה בוורשה. הדיוטי-פרי. השם שיצא לישראלים כל כך שלילי שכניסת הישראלים לדיוטי פרי הפולני הייתה תחת סלקציה מדוייקת ביותר
על כל ישראלי שיוצא נכנס אחד אחר ועל שניים שיוצאים נכנסים שניים אחרים וכו'. כדי שלא יווצר מצב שיש "עומס ישראלים" בתוך הדיוטי פרי. הדימוי שישראלים יצרו לעצמם הוא כל כך רע שאפילו לא מאפשרים כניסת יותר מדי ישראלים למקומות מסויימים על מנת למנוע חוסר סדר ובלגן. אז תאשימו אותי עכשיו שאני רואה את הישראלים באור דיי שלילי. הרי אנשים שמתגוררים אלפי קילומטרים מפה ולא חיים בתוך החברה הזו כמוני, סולדים מנוכחות הישראלים (בלי להתחשב בעובדה שבקרב אותם הישראלים ישנם אנשים מנומסים, שקטים, שלא עושים רעש ולא גורמים להפרת הסדר). אני מבינה שמכל מה שכתבתי נוצר מצב שבו נראה כאילו הדעה שלי על התרבות והחברה הישראלית היא אי חיובית לחלוטין מה שלא נכון בהחלט
אני חושבת שיש הרבה היבטים מקסימים ונהדרים בחברה אבל שמתי דגש על הדברים שהכי בלטו בעיני כי אם לדבר על כל היבט והיבט בתרבות אפשר הרי למרוח את זה על משהו כמו מליון הודעות (וגם ככה ההודעה הזו נראת כמו מגילת אסתר).
