לא רוצה להיכנס יותר מדי לפוליטיקה
ובכל זאת - הבעיה בתפישה שלך היא שאתה מחפש סימטריה שאינה קיימת ורואה בחמאס של שנות ה-90 "גורמים קיצוניים" שפעלו נגד מדיניות הרשות הפלסטינית. זה פשוט לא נכון. את המשת"פים הם ידעו לחסל יפה מאוד, נגד החמאס לא רצו לפעול. עד לפיגועי פברואר 96' ערפאת לא נדרש להתעמת עם "הגורמים הקיצוניים" שלו, וזאת בדיוק הטעות שעליה אני מדבר. ישראל הגיבה ברפיון להפרות בוטות של ההסכמים, הפרות שעלו בחיי אדם. במקום "בלי בג"ץ ובלי בצלם" קיבלנו דלת מסתובבת וסירוב מוחלט להסגיר רוצחי ישראלים. אפילו כשהעמידו אותם לדין במשפטי בזק דוגמת משפט הרוצחים מוואדי קלט, העונשים היו מגוחכים (וכמובן האסירים תמיד הצליחו "לברוח" מהכלא) וחמור מכך - העבירות שעליהן הורשעו לא היו רצח או טרור אלא "פגיעה במאמץ הלאומי" או משהו כזה. בהסירה את האחריות מערפאת (עם התירוץ המגוחך של "לצרכי פנים" על כל דברי ההסתה שלו), ממשלת ישראל שיחקה לידיו ועזרה לו לנהל את המאבק הדו-פרצופי שלו - השגת עוד ועוד שטחים דרך לחיצות ידיים וחיוכים לצד בניית תשתית טרור והסתה במערכת החינוך ובתקשורת. והפתרון? ממשלת רבין היתה צריכה להעמיד את ערפאת במקומו מהתחלה, בלי התחמקויות, ולדרוש ממנו פעולה אמיתית (מה שנקרא פעם "100% מאמץ") נגד הטרור וההסתה כתנאי להמשך הוויתורים. ההפרדה בין הטרור וההסתה לבין ההידברות הובילה להידרדרות שאת תוצאותיה אנחנו רואים גם היום. מה שהצעתי זה לא טירפוד המו"מ, זאת בנייה של מו"מ בריא שמבוסס על קיום הסכמים.
ובכל זאת - הבעיה בתפישה שלך היא שאתה מחפש סימטריה שאינה קיימת ורואה בחמאס של שנות ה-90 "גורמים קיצוניים" שפעלו נגד מדיניות הרשות הפלסטינית. זה פשוט לא נכון. את המשת"פים הם ידעו לחסל יפה מאוד, נגד החמאס לא רצו לפעול. עד לפיגועי פברואר 96' ערפאת לא נדרש להתעמת עם "הגורמים הקיצוניים" שלו, וזאת בדיוק הטעות שעליה אני מדבר. ישראל הגיבה ברפיון להפרות בוטות של ההסכמים, הפרות שעלו בחיי אדם. במקום "בלי בג"ץ ובלי בצלם" קיבלנו דלת מסתובבת וסירוב מוחלט להסגיר רוצחי ישראלים. אפילו כשהעמידו אותם לדין במשפטי בזק דוגמת משפט הרוצחים מוואדי קלט, העונשים היו מגוחכים (וכמובן האסירים תמיד הצליחו "לברוח" מהכלא) וחמור מכך - העבירות שעליהן הורשעו לא היו רצח או טרור אלא "פגיעה במאמץ הלאומי" או משהו כזה. בהסירה את האחריות מערפאת (עם התירוץ המגוחך של "לצרכי פנים" על כל דברי ההסתה שלו), ממשלת ישראל שיחקה לידיו ועזרה לו לנהל את המאבק הדו-פרצופי שלו - השגת עוד ועוד שטחים דרך לחיצות ידיים וחיוכים לצד בניית תשתית טרור והסתה במערכת החינוך ובתקשורת. והפתרון? ממשלת רבין היתה צריכה להעמיד את ערפאת במקומו מהתחלה, בלי התחמקויות, ולדרוש ממנו פעולה אמיתית (מה שנקרא פעם "100% מאמץ") נגד הטרור וההסתה כתנאי להמשך הוויתורים. ההפרדה בין הטרור וההסתה לבין ההידברות הובילה להידרדרות שאת תוצאותיה אנחנו רואים גם היום. מה שהצעתי זה לא טירפוד המו"מ, זאת בנייה של מו"מ בריא שמבוסס על קיום הסכמים.