אמר גם המשורר הלאומי
בנאום המרתק
הזה: ..."עם של מהגרים הוא חפשי שבחפשים, יותר מעם פראים. לפיכך, אמרו חכמינו: גר שנתגייר – דומה לקטן שנולד, מפני שהוא משתחרר מכל המסורת של העבר ומתחיל חיים חדשים של קטן שנולד, ובתמונה זו מתגלה האמריקאי, שאינו אמנם קטן שנולד, מכיוון שהוא קבוץ בן 400 שנה, אבל קבוץ בעל כחות כבירים, והוא עכשיו בבחינת בחור, לא זקן, ששכח את יום הולדתו. והנה מכאן מתבארים באור אחר הרבה דברים שאנחנו, בני העולם הישן, מתיחסים אליהם בבטול. מובן מאליו, כי בשנות הבחרות והילדות כל המרץ ועודף הכחות של הקבוץ. יוצאים בעיקר לגידול הגוף. מאונס או מרצון, כל שפעת הכחות של האדם יוצאת לבנין הבסיס שלו – הוא החומר והגוף. העם האמריקאי בתרבותו החמרית כביכול הוא רק סטדיום מכולל, תקופה מכוללת של גיל הבחרות. כל הכחות יוצאים בעל-כרחם והולכים רק לבנין הדיוטה התחתונה, היסוד של הבנין הגדול של עתיד לבוא. הדיוטות העליונות תבואנה בזמנן בגיל שלאחר כך. לפי שעה אמריקה עומדת בגיל הבחרות. ואם אתם רואים כי מתוך איזה שטף של מרוצה ושל חתירה בלתי פוסקת כלפי העתיד, מבלי הבט אחורנית, העם האמריקאי הולך לגובה ולגידול, צועד קדימה, ואינו מתעמק, כביכול, כל כך, אינו מקמט את מצחו, אלא הכל שקוע., כאילו, רק בחמריות ובקדחת של בנין וברכישת הקנינים החמריים בלבד, אין זו אלא פרי תקופת גידול הראשונה של בחרות. בני אמריקה לא עמדו עדיין על גמר בנינם החמרי והגופני, אבל כשהשלד והעצמות יתחזקו, כשיתבשל הבשר, יבוא לגמירה גדולו של הגוף, אז במילא יגיעו לידי תקופה שניה, ששם מתחיל זורח ומנצנץ הרוח. לפי שעה כל כחם בעל-כרחם, בטובתם או לא בטובתם, משתקע בגידול הבנין
הזה. ומכאן כל יתר התכונות האמריקאיות: המרוצה, השטף המרובה, הרעש והרעם, הרקלמה הצעקנית, הפוזה, האהבה להתגנדר ולהתפאר, כל אלה הם תכונות הידועות לנו. ואם זה דבר טבעי, אין לנו דבר יותר חוקי ויותר יפה מן הטבעיות. אני צריך לאמר לכם, רבותי, שכנמצאים אתם בתוך הקבוץ
הזה רואים אתם, שהמרוצה הזו אינה מלאכותית. היא נובעת מתוך עצם המהות של החיים האמריקאיים, מתוך מעמדם הטבעי והנכון, ואז זה נעשה גם נעים ויפה. ואנו רואים אותם שוב לא כבלופרים, לא כבעלי מזימה, אלא כילדים-בחורים, המביטים בעינים גלויות ומעמידים מצח נקי וטהור כלפי החיים. אנחנו מתחילים לכבד אותם וגם להתפלא על שטף הכחות, המתפזרים לכל רוחות העולם."