אהמ...
מה שגרם לאבטלה ולכל הצרות הלא כייפיות שהכו את עניי מדינתנו הוא מדיניות סוציאליסטית שהייתה קיימת במדינה בעבר. העמדות הסוציאליסטיות הביאו לכך שבמקום לעודד עבודה, עשו בדיוק את ההפך. סיפקו כסף לכל דורש, נתנו קצבאות ילדים מוגזמות, ועוד כהנה וכהנה. זה אולי היה הומאני יותר-אבל בפועל עלה למדינה המון המון כסף. כדי לכסות את החובות המדינה החלה לגבות מיסים דרקוניים באמת (50% מהכסף של העשירון השביעי ומעלה, ועד 70%מחברות מצליחות), וכמובן שהכסף שניתן למחוסרי העבודה (שרבים מהם כמובן עבדו עבודות שחורות) ולחד-הוריות (שרבות מהן כמובן גרו עם בני זוגם) הוא תרומה ולא השקעה, כך שהיה צריך לחפור עמוק יותר ויותר לכיסי המדינה בשביל להביא אותו, והמדינה בתורה חפרה עמוק יותר ויותר לכיסי האזרחים. זה הביא לכך שמפעלים ועסקים הועתקו לחו"ל, ולכך שמשקיעים זרים הדירו רגליהם מהמדינה הזאת. ואז בנימין נתניהו מונה לשר אוצר. כדי להחזיר את המצב התקין למדינה, הוא קיצץ בקצבאות התרומה (שכמובן נחמדות מאוד, אבל לא יכולנו להרשותן לעצמנו). רוב הקיצוץ הגיע מקצבאות שרבים מדורשיהן היו אוכלי חינם או אשמים במצבם (אבטלה, ילודה, חד-הוריות) אך המצב היה כה גרוע שנאלצו לקצץ בקצבאות הפנסיונרים והנכים, מה שחבל מאוד. נתניהו הביא את הכסף בעיקר לחמשת העשירונים העליונים, שאלו כספי השקעה ולא כספי תרומה. ההשקעה כבר התחילה להחזיר את עצמה. נוספו עוד ועוד משרות, ורמת החיים עלתה אצל כל התושבים. היה רק דבר אחד שקילקל את כל החזון המופלא. עמיר פרץ. השביתות שלו עלו מיליארדים של דולרים למשק, מיליארדים שיכלו בקלות לסגור את הקיצוץ בקצבאות (בהתחשב בכך שיותר מחצי מהם היה מגיע לקופת המדינה). בגלל שביתות תכופות בנמלים, בעלי העסקים לא יכלו לקשור קשרים עם לקוחות בחו"ל, והעדיפו לברוח. אלו שסבלו יותר מכל מההתעמרות של עמיר היו דווקא חברי ההסתדרות למיניהם. ליתר דיוק, אלו היו העניים שבהם. הם נאלצו להפסיד עוד ועוד ימי עבודה ללא שום פיצוי, וההטבות המשמעותיות הגיעו דווקא לאנשים החזקים והעשירים בנמלים-חבריו של פרץ. בקשר לשכר מינימום-אתה בעצם אומר שהמדינה צריכה לשלם את העלות של תוספת בשכר מינימום כדי למנוע בריחת מפעלים. את הכסף היא תגבה שוב ממעמד הביניים ומבעלי ההון, ותעודד את הבריחה שהיא עצמה מבקשת למנוע. יופי של תוכנית.
