תקיעות בחיים

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
פסיכיאטר

יקירה, את מתארת סיטואציה משפחתית המורכבת ממילים ומרגשות. הרגשות מורכבים וקשורים ליחסים המשפחתיים ולהיסטוריה המשפחתית, ובוודאי שווים דיבור ואוורור. ברשותך - אתייחס רגע למילים. הפרעת קשב וריכוז נחשבת תסמונת נפשית על רקע נוירולוגי. היא מוגדרת ב-DSM - הספר שמגדיר את כל התסמונות הנפשיות לסוגיהן. זה לא אומר שבעל הפרעת קשב וריכוז הוא משוגע או חולה נפש. זה רק אומר ששם זה מוגדר, ושזה קורה בנפש. מבחינה רפואית, נוירולוגים ופסיכיאטרים מוסמכים לאבחון ולטפל בבעיות אילו. מניסיוני, בדרך כלל הפסיכיאטרים מבינים יותר בנושא. חלק מהעניין הוא שהרבה פעמים בעיית הקשב והריכוז הולכת עם חרדות ודיכאון - ויש להפריד בין הדברים ולהבין אם יש רקע נוירולוגי או רק רקע רגשי. כמו כן, יש טיפול תרופתי שמסייע במקרים רבים (ובמקרים אחרים לא). טיפול זה נרשם רק על ידי פסיכיאטרים ונוירולוגים. לכן רופא השיניים של הקשב והריכוז הוא הפסיכיאטר ויש סיבה טובה ללכת אליו. מעבר לזה מה שמומלץ הוא טיפול התנהגותי - אימון או טיפול קוגניטיבי, אשר מסייע ליצירת הרגלי חיים מועילים יותר, בארגון וכו'. ואם נחזור לרגשות - אין ספק שלא התמודדו עם הקשיים שלך בצורה טובה בתור ילדה, ויש לך הרבה כעסים סביב זה. יש לך הזדמנוות היום כמבוגרת להתחיל ולטפל בעצמך בצורה נכונה וטובה יותר.
 

נחשצפע

New member
נכון אבל את שוכחת דבר אחד ...

ילדים בגיל בית ספר יסודי לא יודעים את זה ! ילד צעיר לא מכיר ומן הסתם גם לא מתעניין בהגדרות ה DSM. ילד לא יודע שפסיכיאטר עוסק בין היתר גם בתחום של הפרעות קשב/למידה .. בואי ניגש עכשיו לילדים בני 9 נניח ונשאל אותם מה תפקיד הפסיכיאטר ובמי הוא מטפל ? התשובה ברורה, וזה בדיוק המקום שבו מתחיל התיוג / דימוי עצמי נמוך וכ"ו הנזק כידוע נשאר לכל החיים.. אגב גם בסוגיה הזו נגע הויכוח ההוא שלטענת בנות דודותיי ("נשות המקצוע") הנזק עליו אני מדברת הוא מועט יחסית וברב המקרים שליחת ילדים לפסיכיאטר לא מזיקה לנ"ל ..כך שאם עושים את הסך הכל התועלת עולה על הנזק. תגידי שאני מדברת ממקום אישי או מקום של רגשות אבל מספיק ש"דופקים" (צר לי על המילה) ילד או שניים מבחינתי זה מספיק בכדי לעשות חושבים לפני ששולחים ילדים לפסיכיאטר. מעבר לכך בשנים האחרונות נדמה שלכל ילד שני יש הפרעת קשב - זו כנראה הדרך הקלה של מע' החינוך להתמודד עם כשלונותיה שלה. מצד שני ישנה הזילות הבלתי נסבלת של המושג, כל סטודנט שרוצה לזכות בהקלות מוצאים לו לקויות למידה/הפרעת קשב וריכוז בשעה שאנשים (אם אני אגיד כמוני - יגידו שאני מדברת ממקום רגשי) אכלו אותה ונפלו ביו הכיסאות כי הם נולדו בדור בו לא ידעו מה לעשות עם הלקויות האלו.
 

shay289

New member
אילו רק היתה לי הזדמנות....

בהמשך לדבריה של ענבל, אני חייב לומר משהו. אני רואה כמה הנושא בוער בך, כמה חשוב לך שילדים אחרים יסבלו פחות. אני מבין אותך מאוד וחושב שאולי וזו רק השערה זה היה יכול להיות הדבר הכי טוב עבורך? אולי תוכלי להתדנב בערב עם נוער לקוי למידה? וכך להמקצע בתחום ואולי גם ללמוד אותו? כתבת משפט מדהים לפני כן "אילו רק היתה לי הזדמנות לנאום בפני אנשי חינוך/פסיכולוגים וכ"ו .." - אז למה אילו ??? פה בדיוק העניין אין דבר יותר טוב בעולם מהתגבר על דבר מה לשנות את העתיד. אני בטוח שבעזרת הכוונה נכונה את תוכלי לעשות זאת. לא חשוב אם זה יקרה דרך אימון או לבד נראה שאולי זהו מה שיגרום לך לבוא בחיוך לעבודה... אפשר להתחיל בקטן ולא מייד "לנאום". בהחלט יש מקום ללמד ולקדם את הנושא באוכלוסיות רבות ואין מבין יותר מבעל ניסיון !!! (כמוך) זהו כמובן תהליך הדרגתי אבל אפשרי בהחלט...
 

נחשצפע

New member
גם פה כבר הייתי

לפני עשר שנים ניסיתי להתנדב בארגונים חברתיים מסויימים שאת שמם לא אנקוב (בזמנו הרעיון היה יותר בכיוון של דוברות) נחש מה? כלום לא יצא.. הרעיון היה שתוך כדי אולי אקבל איזשהו תפקיד מעניין. אני מתארת לעצמי שאני מצטיירת פה כאדם מריר,זועם ופסימי (יש בי צד כזה גם אבל לא רק) אני פשוט מציאותית מאד. ראיתי וניסיתי הרבה מאד דברים בחיי וקשה מאד לחדש לי ...(וחבל). לגבי התמקצעות בתחום ללא השכלה אקדמאית אין לי ממש איפה להתמקצע מלבד לימוד כל מיני שיטות טיפול שמוטלות בספק. בקיצור אני מחפשת "ת'כלס" . תודה על העצות :)
 

shay289

New member
מסכים אך לא לגמרי

אני מבין שאת סבורה שהשכלה אקדמאית היא היחידה שתגרום לך להתקדם אך לא תמיד זה כך. נכון, השכלה אקדמאית עוזרת וחשובה וכפי שכבר אמרתי מקודם בגיל 35 עם הכוונה נכונה זה עדיין לא מאוחר מדי. יחד עם זאת, זו לא האופציה היחידה. אני מבין את החששות ומודע לכך שבעבר לא הכול "עבר חלק" ולא יצא לך כלום מהארגונים בהם ניסית להתנדב. ובכל זאת ישנן אופציות רבות ומגוונות שכדאי לבדוק ולשקול אולי את הנושא מחדש (באתר שתיל העוסק בכך ניתן למצוא משרות התנדבות רבות). נ.ב. אני מכיר אישית מקרה של בחור אשר סיים תיכון באופן די גרוע -ללא בגרות כלל. כל חייו הוא תויג על ידי ההורים והמורים ובאמת האמין שהוא אינו יכול להצליח ללמוד. לאחר מספר שנים הוא פגש באנשים הנכונים ושינה את כיוון חשיבתו. הוא התחיל ללמוד לאחר הצבא וכמובן שזה היה לא פשוט עבורו לעשות את המעבר הזה. הדרך הייתה מאוד קשה ומפרכת וכמובן היו מקרים שהוא עמד להישבר אך בימים אלה הוא כבר סיים תואר שני ומתכוון ככל הנראה ללמוד דוקטורט !!! לא סתם אני מספר לך את זה, באמת חשוב לי שתביני אם או בלי מאמן שאליו תלכי שכל אדם יכול לעשות הרבה יותר ממה שהוא חושב הוא יכול וזאת על ידי ההבנה שזה אפשרי. בנוסף, לגבי זה שאת מציאותית מאוד : דמייני לעצמך לרגע מה היה קורה אילו כל אחד מאיתנו היה טיפה פחות מציאותי וקצת יותר מעז לחלום?
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
על איזה ילדים את מדברת?

על הילד שהולך לפסיכיאטר ומסבירים לו בדיוק לאן הוא הולך והוא מבין בדיוק מה זה, או על החברים שלו? למה החברים שלו צריכים בכלל לדעת מזה? הבת שלי היתה באבחון קשב וריכוז אצל פסיכיאטרית, ואני מבטיחה לך שאין לה שום תיוג ושום טראומה מזה, ואף אחד לא חושב שהיא חולת נפש. כל דבר אפשר לעשות נכון או לא נכון. היום, גם כששולחים ילד לניתוח עושים את זה בצורה שונה לגמרי מפעם - עם הכנה והסברים כדי להמעיט את הנזק הנפשי שכרוך בזה. זה לא אומר שלא נשלח ילד לניתוח שהוא זקוק לו כי פעם לא הסבירו כמו שצריך. האפשרות לקבל טיפול תרופתי משנה את חייהם של הרבה ילדים לטובה, וזה חשוב בריאותית ממש כמו כל טיפול רפואי אחר. אני מבינה שעבורך הדברים היו טראומטיים. הפתרון לזה הוא לא לשלול את כל מה שנעשה בתחום, אלא לטפל בעצמך ובכאבים שלך, ואם יש לך רצון, לנסות להשפיע על הדברים להבא. קשב וריכוז זה רצף - יש שמקבלים אותו בצורה חמורה יותר וסובלים מהרבה תסמינים באופן משמעותי, ויש שסובלים מפחות תסמינים. זה לא אומר שאינם חווים קשיים ושלא ראוי להקל עליהם. אי אפשר לפצות אותך על כך שסבלת מחוסר הבנה לקשיים שלך. אולם זאת הבחירה שלך להשאר עם הכעס ולא לזוז קדימה. גם אם את כרגע בעבודה לא מספקת, אין סיבה לא לשאוף למשהו אחר ולהגיע אליו. את צעירה מספיק לזה. יש אנשים שעושים שינוי גם בגיל 40 ו-50.
 

נחשצפע

New member
אני ממש לא שוללת

אני גם לא מאלו שטוענים שADHD לא קיים. ודאי שהוא קיים ! וודאי שיש ילדים/אנשים שזקוקים לטיפול תרופתי ותמיכה. רק שבשנים האחרונות זה הפך לטרנד,לפי רשימת המאפיינים אפשר לומר שכולנו בעצם סובלים מהפרעת קשב וריכוז ברמה כזו או אחרת וזה בדיוק העניין באיזו רמה /כמה הדבר מפריע ביום יום. ריטלין ניתן בקלות כאילו זה היה חטיף (ולא אני לא מאלו שהם בקטע "טבעי" ומתנגדים לתרופות-ההפך הגמור) אעיז ואומר שלדעתי תעשיה שלמה מתפרנסת מטיפול בלקויות למידה והפרעות קשב.אבל טרנדים טבעם הרי באים וחולפים-השאלה מה יבוא אחריו ..
 

yaelmmmmm

New member
תעשייה אחת??? כמה תעשיות!!!../images/Emo190.gif

אבל כל זה לא קשור לכך שכעת המצב הוא שמבחינה תעסוקתית, מצבך לא ממש טוב. אגב, לבעלי/ בעלות הפרעת קשב לא קל עד לעתים בלתי אפשרי לשבת במשרד ולהדביק בולים! זה בהחלט מסביר את מפח הנפש. מה שחשוב בעיניי, זה באמת פתרון תעסוקתי ארוך טווח יחד עם תמיכה יומיומית של מאמן. מה דעתך?
 

SuccessFromHome

New member
המלצה אישית

אני ממליץ בחום לך לקרוא את הספר "מי הזיז את הגבינה שלי" ספר קצר אך מאוד מאוד מעניין הוא מדבר בעיקר אל התמודדות אם השינוי משהוא שנראה לי את מאוד צריכה אני ישמח אם תוכלי לספר לי אם הספר עזר לך בכל מקרה מאחל המון הצלחה בחיים
 
למעלה