תקיעות בחיים

[נחשצפע]

תקיעות בחיים

לא יודעת עם זה הפורום המתאים אבל אשמח לשמוע כל עצה אפשרית ... בשנים האחרונות אני נמצאת במצב של תקיעות שאי אפשר בכלל לתאר. אני נמצאת (תקועה) בעבודה שלא עושה לי טוב. הולכת לשם בחוסר חשק מוחלט עד כדי כך שאני בכלל לא מרגישה שאני "הולכת לעבודה" אלא נמצאת (נרקבת) באיזה עונש שלא ניגמר.. באופן מקרי (או כנראה לא מקרי) מאז שאני שם חיי האישיים תקועים וכל ניסיון שלי לצאת מהמצב מסתיים תמיד במפח נפש. כך אני מסתובבת כבר כמה שנים בלי שום חצי סימן שמשהו עומד להשתנות החיים חולפים לי פשוט מול העיניים.. לפני כשנה פניתי למאמנת אישית. שהבינה מיד עד כמה העבודה גורמת לי למעוקה נוראית שמשפיעה מן הסתם על כל שאר התחומים ויעצה לי כמובן לעזוב..בגלל הפחד לא עזבתי והנה עברה עוד שנה ואני עדיין שם (אומללה מאי פעם) חיי האישיים בשנה האחרונה היו נוראים בקיצור זה מעגל קסמים מרושע שאני מסתובבת סביבו ולא מצליחה לצאת ממנו. לא פעם האשמתי (ואני עדיין מאשימה) את מקום העבודה הזה שמאז שאני שם נפל עלי מין "נאחס" - בבסיסי אני אדם מאד ריאלי אבל שמחפשים תשובות למצבים מופיעות גם מחשבות כאלו. אומרים שאנחנו מקרינים את מה שאנחנו מרגישים.. הקשר בין התקיעות בחיי לבין חוסר שביעות הרצון מהעבודה הוא מקרה "הביצה והתרנגולת" לא ברור מה קדם למה ומי גרם למי אבל בשורה התחתונה וזו עובדה חד משמעית מאז שאני שם זה המצב, חיי תקועים ומעבר לכך קרו לי גם הרבה דברים "לא טובים" אני יודעת שאין טעם להמשיך ולהתעסק בשאלות למה ומדוע ורצוי להתחיל להתמקד בכיצד יוצאים מהמצב (אם אפשר בכלל לצאת ממנו..) התקווה שלי (או יותר נכון האינטואציה שלי אומרת) היא שכאשר אעזוב את המקום אוכל להתחיל מחדש. משהו "ייפתח" וסוף סוף יתחילו אולי לקרות גם דברים חיוביים. (אני כמובן לא מחכה ל"מזל" שיפול עלי ברור לי שזה דורש עבודה עצמית) אבל עצם עזיבת מקום שגורם לי למועקה זה כבר צעד בתהליך. אך כמו שהבנתם בגלל הפחד אני תקועה,ממשיכה וסובלת. אני קוראת הרבה בנושא של מודעות עצמית וברור לי שהפחד מהשינוי ומהלא נודע הוא זה שתוקע אותי.אבל איך אפשר שלא לפחד?? מי יודע אולי מקום העבודה הבא יהיה גרוע יותר (?) אולי ייקח לי שנים למצוא עבודה (?) מצד שני להיות תקוע ואומלל זה לא נקרא לחיות ...מה עוזרת לי משכורת קבועה אם אני לא באמת חיה .. כיום אני נמצאת במצב שאני מנסה לעזוב את העבודה (טרם מצאתי את האומץ להגיש את מכתב ההתפטרות) לצערי ה"מזל" שלי במקום הזה הוא כ"כ רע שאני אפילו לא מצליחה לזכות במכתב פיטורין.. ובגלל האופי ההגון שלי לא מסוגלת לעשות תרגילים שיגרמו להם לפטר אותי כך שאני יוצאת מפה אחרי 4 שנים (4 שנים הגרועות בחיי). בלי כלום .. מאיפה עוזרים את האומץ??? אודה לכם על עצות

 

[מגשים החלומות 1]

שלום נחש צפע

אומנם אני יועץ עסקי ולא מאמן אבל אני מאמין שאת רוב הבעיות האישיות כמו את הבעיות העסקיות ניתן לפתור בעזרת תכנון נכון ויוזמה. כפי שאני מבין הבעיה המרכזית שלך היא מקום העבודה שאותו את מעונינת לעזוב. הצעתי היא קודם כל לחשוב באיזה תחום את כן רואה את עצמך עובדת ומה באמת מעניין אותך לעשות לאחר שתגיעי למסקנה היכן את רוצה לעבוד תתחילי לחפש עבודה בתחום,תלכי לראיונות ותנסי להתקבל לעבודה במקום חדש. במקביל לחיפושים תכיני את הקרקע לעזיבתך את מקום העבודה הישן .תקבעי פגישה עם הבוס ותסבירי לו שלא טוב לך בעבודה את מרגישה שאת כבר לא מסוגלת לתרום כבעבר ואת מעונינת לעזוב בצורה מכובדת. תאמרי לו גם בצורה ישירה שאת מצפה לקבל את הפיצויים ותראי את תגובתו. אם הוא יגיב בזלזול ויאמר לך שלא תקבלי שום פיצויים אם את עוזבת מרצונך תגידי לו שאין שום בעיה ואת ממשיכה לעבוד. בפועל תורידי קצת ווליום בעבודה ותקדישי את זמנך לחיפושים אחר מקום עבודה חדש. ברגע שתתקבלי לעבודה חדשה פשוט תודיעי שאת עוזבת מכיוון שמצאת עבודה חדשה. אל תעשי להם יותר מדי חשבון כי הם לא עושים לך חשבון. אם הבוס כן יאשר לך קבלת פיצויים תקבעי תאריך מסודר לעזיבה ( ואני ממליץ לך להקליט את השיחה בינכם למקרה שלא יעמדו בהבטחותיהם ). לגבי התגברות על הפחד השיטה שאני משתמש בה היא פשוט לקבוע משימה ולבצע אותה בלי לחשוב יותר מדי. טעויות תמיד אפשר לתקן אבל מי שלא עושה ויוזם לעולם לא יזכה לקבל את מה שבאמת מגיע לו ואני בטוח שלך מגיע הווה ועתיד הרבה יותר טובים ממה שיש לך כרגע. הסוד להתגברות על הפחד הוא לפעול במנות קטנות ולא לחשוב על התמונה הכוללת פשוט לעשות צעד אחר צעד. ותמיד תזכרי שכל עוד יש לך אוויר לנשום מים לשתות ואוכל לאכול אז הכל בסדר והמצב יכול רק להשתפר. בהצלחה

 

[נחשצפע]

תודה רבה

יזמתי שיחה כזו עם מנהלת כ"א כבר לפני שנה והיא הבהירה לי שלא אקבל שום פיצויים אם אעזוב בעצמי. הרעיון שלחפש מקום חדש ואז לעזוב הוא כיבכול הנכון לעשות אבל לא תמיד אפשר להתנהל רק על פי הנכון וההגיון.. הגעתי למצב בחיי של תשישות נפש וברור לי שבכדי לחפש ולהתחיל מקום חדש (ובכלל בכדי לפתוח דף חדש בחיים) אני זקוקה לזמן מה של מנוחה שבה אני לא מתכוונת כמובן לשבת רגל על רגל אלא לעבוד על עצמי ולהכין את הקרקע למציאות טובה יותר עבורי. זה נשמע אולי כסוג של פינוק אבל מי שלא נמצא במצב כזה לא יבין .. אם אסיים את העבודה הנוכחית ומיד אתחיל חדשה לא תהיה לי שום הפסקה ואני זקוקה להפסקה הזו כמו חמצן.. התשישות היא תוצאה של הרבה דברים שלא הסתדרו בחיי בשנים האחרונות (יותר נכון "נתקעו") וכמובן שלהיות בעבודה שגורמת למועקה לא תורם לעניין . אין לי שאיפות מקצועיות ממש.אני עובדת בתור פקידה פשוטה ביותר. ברור שזה לא מה שייחלתי לעצמי ואני גם מסוגלת להרבה יותר מזה (אבל זה כבר נושא בפני עצמו) עם השעמום וחוסר העניין בעבודה אני יכולה איכשהו להסתדר מה ש"גומר" אותי פה אלו הן השעות. אני עובדת במשרה חלקית של פקידת אחה"צ זה אולי נחמד לתקופה קצרה אך להתחיל את היום על בסיס קבוע בצהריים במשך שנים זה פשוט לא בריא לי ..לא משנה עד כמה אעסיק את עצמי בפעילויות שאני אוהבת בשעות הבוקר (ותאמין לי ניסיתי גם את זה) סדר היום הזה לא עושה לי טוב והגישה החדשה שלי בניסיון לשפר את איכות חיי היא לעשות דברים שטובים ,בריאים ומתאימים לי. מבחינה כלכלית לא ארעב ללחם אין לי שום התחייבויות כספיות ואין לי ילדים לפרנס.אני לגמרי אדון לעצמי. העניין הוא שבעבר לא הייתי ככה, לפני 4 שנים עזבתי מקום עבודה שעבדתי בו שנתיים מבלי לחשוב פעמיים. גם שם היה מדובר בתפקיד משעמם למדי עזבתי בידיעה ברורה שאני יכולה למצוא משהו אחר וכך היה, תוך פחות מחודש התחלתי לעבוד במקום הנוכחי. בדיעבד התפקיד ההוא היה "זהב" לעומת זה ופה בדיוק נכנס הפחד - מה יקרה אם אעזוב ואגלה שמה שיש בחוץ גרוע הרבה יותר (?) ניסיתי גם לשנות גישה ולגרום לעצמי "להתאהב בעבודה מחדש" בסה"כ מתייחסים אלי יפה,לא דורשים ממני כלום והשכר נאה אבל כל זה לא עוזר אם מבחינתי ללכת לעבודה זו מועקה ..(שוב שעות העבודה) ניסתי גם לבדוק אם המועקה מגיעה ממקום אחר. אבל לא,חד משמעית המועקה מגיעה משם,האפקט שלה חזק מאד ומשפיע על הכל. מדובר פה בתפקיד של "כולה פקידה" ואני מניחה שאת אותו התפקיד בדיוק אני יכולה לעשות בשעות הבוקר ובמחלקה שהיא קצת יותר ברמה ..(סליחה על ההתנשאות אבל לפעמים זה בלתי נמנע) ובעיקר ברור לי שעבודה לא אמורה להיות מלווה בתחושת מועקה. כמו שאתה רואה אני נעה בין אופטימיות לפחד נוראי אשמח לעוד עצות בהתגברות על פחדים .. תודה!

 

[מגשים החלומות 1]

שוב שלום

פחד הוא לא דבר אמיתי וניתן להתגבר עליו. תנסי לחשוב על דברים שפעם ממש פחדת מהם אבל לאחר שעברת אותם ראית שבעצם זה לא היה כ"כ נורא. אני מציע לך לקבל החלטה עם עצמך שבכל פעם שאת ניצבת מול פחד מסוים את קופצת למים ומתמודדת איתו. בעזרת רמת מודעות גבוהה את יכולה פשוט להתמודד עם הפחד כשאת יודעת שמה שלא יקרה את יכולה לסמוך על עצמך שתדעי ברגע הקריטי לנצח את המצב. אם את מרגישה שאת זקוקה לזמן לעצמך זה לא אומר שאת עצלנית, את יכולה לקחת את עצמך לטיול לניקוי ראש בחו"ל ( אם זה הסגנון שלך ) או אפילו סתם להיזרק בחוף הים במשך כמה ימים. כשאני צריך לנקות את הראש הדבר שעובד הכי טוב עבורי זה פשוט לנהוג באוטו למקום מרוחק ככה סתם ללא מטרה, לנסוע בכיף לשמוע דיסק טוב כוס קפה באוטו וזה עושה לי את זה. אני יכול לחזור אחרי נסיעה של שעתיים שלוש כשכל המחשבות מסודרת אצלי בראש. לגבי שוק העבודה לדעתי אין לך מה לחשוש את " לא סתם פקידה" את בן אדם שנותן את הנשמה למי שנותן לך ולכן אני מאמין שתסתדרי בכל מקום ומציאת עבודה עם שעות נוחות משכורת סבירה ויחס אנושי זה אך ורק עניין של זמן. והכי חשוב זה תמיד לשמור על אפטימיות זה בחינם וזה תלוי רק בך אף אחד לא יכול להחליט בשבילך אם להיות אופטימית ולראות תמיד את חצי הכוס המלאה או להיות פסימית ולחשוב תמיד ששום דבר לא יסתדר. אם תרצי עזרה בחיפוש עבודה את מוזמנת ליצור קשר, אני עובד עם הרבה גופים עסקיים וגם עם חברות כח אדם ואולי אוכל לברר לך לגבי עבודה.

 

[SHOCOASH]

נחשית יקרה

קודם כל : לא ברור לי למה : נחש צפע ?אני שואלת את עצמי ואותך : איך את רואה את עצמך ? מה את חושבת לגבי עצמך ויכולותייך ? מהי רמת הבטחון העצמי שלך ? על מה הוא מבוסס ?מה גורם לך הנאה בחיים בכלל ולא רק בעבודה ? האם את מיישמת הנאות אלה ?היו לך "דברים שלא הסתדרו בחייך , נתקעו , מהם ואיך הם השפיעו עלייך? האם אלה השעות שמפריעות או העניין של "כולה פקידה "? והאם את חושבת שעניין זה ילווה אותך גם בעבודה הבאה שתיקלטי (?ואם תחליטי לעזוב , תחפשי עבודה אחרת - בטוחני שגם תמצאי) יקירתי , להערכתי , לא שעות העבודה הם העניין המרכזי והאומללות אינה נובעת מעניין זה או מהעבודה . הרבה היו רק חולמים להתחיל במקום העבודה רק בצהריים ולא לצאת נניח בשעה 6 בבוקר ולחזור בשש או שבע בערב ולפעמים גם עם ילדים קטנים . המועקה נובעת מהמכלול, מהעובדה שלא הצלחת להגשים את עצמך ואת שאיפותייך . אני מציעה , מלבד לענות על השאלות לעיל , לבדוק היטב עם עצמך , לאן פנייך מועדות ? מה את רוצה להשיג ? ברגע שתסמני את המטרה , תכיני לעצמך תכנית פעולה מוגדרת וברורה , תחומה בלוחות זמנים וצאי לדרך . להערכתי את לא חיה בשלום עם עצמך . ערכייך שאותם את צריכה לבדוק ולןתהות על קנקנם , אינם מתממשים בפועל ולכן המועקה . לא בהכרח את צריכה לעזוב מקום עבודה זה . ראי מה עוד את יכולה לעשות בו כדי להתעלות על התפקיד שהציבו בפנייך . ואם את יכולה לעשות יותר , אז תעשי . אל תתני לאף אחד לגמד אותך כי אם לא תתני אז זה לא יקרה . בדקי וראי את כל המעלות במקום עבודה זה וחייכי ! זה יתן כח להמשיך ולהוביל אותך לאן שתרצי . (אגב ,האם בדקת אם יסכימו להוסיף לך שעות עבודה ?וגם אם לא מעוניינים בגלל עניין כספי אולי תשקיעי את מרצונך שעות נוספות ללא תשלום והדבר יקפיץ את שביעות רצון הממונים וידרבן לשנות לך את השעות או התפקיד . בד"כ ממונים אוהבים לראות עובדים משקיעים) בקיצור : בסופו של דבר כל הקורה אותנו הוא עניין של בחירה ויוזמה והכל נתון ביידיך והרשות נתונה . בהצלחה רבה . שושי - מאמנת אישית [email protected]

 

[ordanco]

שניים

אהלן יקרה, את נשמעת הוגנת ודי אומללה, למזלך היקר יש לך 2 יתרונות כבירים: הראשון - משלמים לך כרגע משכורת שיכולה לעזור לבצע גילוי עצמי וחיפוש עבודה, זה יכול להיות הרבה יותר קשה ללא המשכורת..... השני - את יודעת שאת מעוניינת בחשיבה חיובית ותעוזה. תעזבי לרגע את הספרים וצאי לעשייה, יקירתי אנחנו יכולים להיות טובים במה שמתרגלים. תתחילי בקטן ושאני אומר קטן אני מתכוון פצפון - לתרגל תעוזה וחשיבה חיובית, איפה לתרגל? איפה שנמצאים! בחיים הפרטיים ובעבודה - אלה הם מגרשי המשחקים שיש לך כרגע, צאי לשחק וממש ממש בדברים קטנים, אפילו דביליים. ובבקשה - לחזור לספר לנו על תעוזות קטנות ומחשבות חיוביות קטנטנות, בהצלחה! אורן

 

[ענבל כהן חמו]

עשייה או הוויה

יקירה, קיבלת פה הרבה עיצות עשייה מצויינות, ואני רוצה לכוון למקום אחר. נראה כרגע העשייה קשה לך. כפי שאת אומרת, לפני העשייה יש תהליך. וכשהתהליך הפנימי לא קרה יש תקיעות, אשר לא מאפשרת תזוזה. מאמנים לא אמורים לתת עיצות, אלא לסייע לך בתהליך הצמיחה הפנימי שלך. מה עוצר אותך מלעזוב את מקום העבודה הזה? אילו מחשבות, תחושות, רגשות? אם נוכל להתבונן בהם, אולי נוכל לשנות משהו בתפיסות שלך. האם יש לך אפשרות לעזוב ולא לעבוד בתקופת ביניים? האם זה רעיון טוב עבורך? מה היית עושה אם לא היית מפחדת?

 

[נחשצפע]

שלום ענבל ותודה

מה עוצר אותי? פחדים.. מה יקרה אם העבודה הבאה תתברר כגרועה יותר? מה יקרה אם לא אמצא עבודה ?(גם לי כמובן יש את הדרישות שלי) ועוד פחד דבילי ביותר מה יגידו האנשים במקום העבודה כאשר אעזוב? יש לי תשובות בשביל עצמי: אם העבודה הבאה תתגלה כגרועה יותר - אקום ואעזוב.אין שום סיבה בעולם להיות במקום שעושה לך רע בעיקר שיש לי עדיין את אפשרות הבחירה.אפשר ומותר להחליף גם מקומות עבודה בזמן קצר עד שמוצאים משהו מתאים. מה יקרה אם לא אמצא עבודה- למה שלא אמצא?? מבלי להשתחצן אני ממש לא בחורה מטמטמת ,הרבה מעסיקים ישמחו להעסיק בנאדם כמוני. אם אתקשה למצוא עבודה תמיד אוכל לעבוד בעבודות זמניות למינהן עשיתי את זה בעבר ומחלקן אף נהנתי. מה יגידו- את מי זה מעניין בכלל? אני חיה בשביל עצמי.אם אני לא אדאג לעצמי אף אחד יעשה את זה.אני לא חייבת לאף אחד דין וחשבון מלבד לעצמי. אני כל הזמן משננת לעצמי ש"מגיע לי" .מגיע לי לשפר את איכות חיי בדיוק כמו לכל אחד אחר.אני לא מצפה להנאה מוחלטת (אחרי הכל מדובר בעבודה) אבל ודאי שלא מוכנה יותר לחיות תחת מועקות. אני לא יודעת מה זה אפשרות לא לעבוד תקופה אבל כמו שכתבתי ללחם לא ארעב ולא אהיה חסרת מגורים.אין לי שום התחייבויות אבל כמובן שאצטרך בזמן שלא אעבוד להיות מחושבת ושקולה (מה שאני ממילא כזו) מלבד זאת יש לי משפחה תומכת שבמקרה הגרוע מכל תעזור לי.(אבל כמובן שאני לא מתכוונת להגיע למצב הזה). האם לקחת הפסקה זה רעיון מבורך? זה משהו שאני זקוקה לו ..כמו שאני מכירה את עצמי זה לא יימשך זמן רב כי אני זקוקה לשגרת יום (פשוט לשגרה בריאה יותר) מה הייתי עושה אם לא הייתי מפחדת? מודיעה כבר היום על התפטרות,מעבירה את החודש הזה (לטעמי ההרגשה תשתפר מיידית כאשר אודיע על עזיבה - סביר להניח שארגיש כ"כ טוב שאחוש חרטה אפילו). אח"כ "מבריאה" את עצמי פיסית ומנטלית. זמן רב הזנחתי את זה ומועקה כאמור משפיעה גם על הגוף. מתחילה לעשות דברים שעושים לי טוב (שנים שלא עשיתי את זה ולא מחוסר זמן או משאבים אלא פשוט המועקה השתלטה עלי). מנסה לפגוש/להכיר אנשים חדשים.יוצאת קצת מהקוביה של עצמי - בשנים האחרונות החיים שלי מסתכמים גאוגרפית במקום ברחוב של מקום העבודה ובשכונה בה אני מתגוררת. תוך כדי אחפש גם עבודה חדשה במידה ואמצא עבודה זמנית שתתאים לי אקח אותה (מבחינתי הזמני הזה מוגדר כחלק מהחופשה) יש הרבה מה לעשות ואני גם מאמינה שכל אלו יקדמו אותי לעתיד טוב יותר שבו אתחיל סוף סוף באמת לחיות.. ובכל זאת למה כ"כ קשה לי לקום וללכת? אני כבר מעל שנה מסתובבת סביב הנושא,מיותר לציין שזה מעסיק אותי רב שעות היממה אחותי טוענת שכנראה לא ממש רע לי כי אם כך היה הייתי קמה והולכת מבלי לחשוב . לדעתי פשוט הורגלתי שיהיה לי רע. זה כמובן נושא בפני עצמו אבל מילדות חשתי שלי אין זכות בחירה ואני צרכה להסתפק במה שיש וזה אומר גם לעבוד בכל מקום שרק מוכן לקחת אותי גם אם אין לי שום עניין בו . הפחדים נובעים בין היתר כנראה ממשפטים שגדלתי עליהם אני מודעת להם ולכוחם וזו בדיוק השעה להיפרד מהם .. כמו שכתבתי קודם החיים חולפים לי מול העיניים ..כן זה נשמע דרמטי אבל אין דרך אחרת לתאר את התחושה שלי. כרגע עומדות בפני שתי אפשרויות להמשיך להיות (ולשקוע) בג'יפה או להתחיל לחיות.נראה לי שאת האפשרות הראשונה מיציתי כבר מזמן. נקודה נוספת סביר להניח שהמועקה המדוברת לא קשורה אך ורק לעבודה (למרות שהיא חלק מאד נכבד ממנה) השנים האחרונות בחיי לא היו קלות גם מבחינה אישית עם זאת ובכל הזמנים הקשים שעברתי המשכתי ללכת לשם יום יום. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל המקום הזה פשוט "טעון מדי". לפתוח דף חדש בחיים עם תקווה לעתיד טוב יותר כרוך מבחינתי גם בשינוי מקום.

 

[Yin]

נקודת מבט שונה

כדאי ללמוד לגלוש לפני שמחליפים גלשן, או ללמוד לאפות לפני שאומרים שחומרי הגלם לא טובים וכד'. כתבת: "ברור שזה לא מה שייחלתי לעצמי ואני גם מסוגלת להרבה יותר מזה (אבל זה כבר נושא בפני עצמו)". אולי זה הנושא בהא הידיעה? כתבת גם שכבר היית בקטע דומה בעבודה קודמת ועכשיו זה עוד פחות טוב. אני רק יכול לנחש מה יקרה בעבודה הבאה. אני מציע לך, ברשותך, להתבונן מכיוון אחר: בעיית השורש לא נמצאת במציאות החיצונית לך. אני לא מניח זאת, אלא יודע. ולכן אני מציע לך להתבונן על עצמך וללא קשר לאומץ להתפטר, לראות מה באמת יגרום לך להתפתח ולהצליח. גם כאן אני לא מניח, אלא יודע שאת יכולה. הטריק טמון בסדרת השאלות שאת תשאלי את עצמך. עדי

 

[נחשצפע]

הצדק עימך

העובדה שאני לא נמצאת מקצועית במקום שהולם את כישורי זה הנושא בה' הידיעה .. אבל אני מציאותית..ומנסה להפיק את הכי טוב ממה שיש ולא ממה שאין.. אין טעם שאלאה את פה את סיפור חיי אבל על קצה המזלג הגעתי למקום שבו אני נמצאת בגלל קשיי למידה. איבחון ותיוג לא נכון והוגן בילדות נסכם את זה ב"נפילה בין הכסאות". האמת קשיי הלמידה עצמם זה החלק הזניח.הקושי העצום שליווה אותי מגיל ילדות זה ההתמודדות עם הפער של בין מה שיש לי להציע לבין המציאות. כאמור העיסוק שלי לא משקף ולו בחצי אחוז את מי שאני, את הרמה האינטלקטואלית/מנטלית שלי את הידע שלי ..מדובר בשני אנשים נפרדים . כן, גם בעבודה הבאה שאהיה סביר להניח שלא אשרוד שם שנים (אבל מי אמר שחייבים להיות באותו המקום כל החיים) אני לא עצלה ובכל מקום עבדתי כמה שנים טובות ובצעתי את עבודתי על הצד הטוב ביותר.אבל זה טיבען של עבודות משעממות אי אפשר להישאר בהן לאורך שנים (ולהישאר שפוי ) כמובן שחשבתי לא פעם על רכישת מקצוע שיעניין אותי ויהלום את כישוריי אבל בתור בנאדם שלא סיים תיכון ההיצע מוגבל מאד . כל הקורסים שמוכנים לקבל כל אחד אין לי שום עניין בהם (וכל הרעיון הרי הוא לעשות משהו שמעניין אותי) יש כמובן גם קורסים/לימודים קצרים יחסית שמעניינים אותי אבל אליהם אני לא יכולה להתקבל. אין פה הנחות ואין יוצאי מן הכלל. הלוואי והיתה אפשרות להיכנס אליהם על סמך מבחן אינטילגנציה למשל או ראיון אישי. אבל החוק יבש ואין פה סנטימנטים לאף אחד.. וכך אני מוצאת את עצמי ממשיכה לענות למרכזית טלפונים ולהדביק בולים למעטפות .. לקח לי הרבה שנים אבל היום אני מסוגלת איכשהו להתמודד עם זה אבל לפחות שהשעות וסביבת העבודה יהיו מתאימות. מעבר לכך חיי לא מסתכמים רק בעבודה וגם בשאר התחומים המצב "תקוע".סביר מאד להניח (ומנסיון העבר) כשהמצב ישתנה בתחומים האחרים כל עניין העבודה יהפוך לפחות מעיק.דבר גורר דבר והתחושה הכללית היא תוצאה של הרבה דברים שלא הסתדרו/נתקעו. כששום דבר לא טוב בכל החזיתות מגיעים לייאוש .. תודה רבה על העצות והתובנות

 

[Yin]

ייאוש זו אופציה

אך רק אופציה אחת מתוך כל האפשרויות. מי אמר שמה שהיה מחייב אותך בהמשך חייך? ואם אמרו - אז מה? את יכולה לעשות מה שאת רוצה בשביל להמשיך את חייך איך שאת רוצה. או שלא, רק תבחרי באמת. סיפורון קצר מהספר שלי: -- ברגע הראשון נדמה שהעולם מתהפך. מוטח בחוזקה על הגב, השיניים כואבות. השופט מרים את ידו, נגמר הקרב. הזמן הכי ארוך בעולם, הן חמש השניות עד שאפשר לעמוד על הרגליים, עוד כמה צעדים ומחוץ למזרון. שתי שאלות יכולות לעלות: "מה אני עושה כאן?" או "מה למדתי?" השאלה שתיבחר תקבע את המשך הדרך. -- תשאלי, תבחרי, תחליטי, תעשי, תצליחי. זה הסדר

 

[נחשצפע]

גם את הייאוש אפשר להפוך ליותר נח ..

אני יודעת שהגישה באימון אישי היא שהכל בידיים שלנו והכל אפשרי צריך רק לרצות וללכת בכיוון הנכון. חלילה אינני מזלזלת בזה ואני מודעת הייטב לכוח של חשיבה חיוביות והחלפת אמונות ישנות ושליליות..אני גם מנסה ליישם את זה . עם זאת אני מאד ריאלית ויש דברים שגם אם ארצה בכל ליבי הם בלתי אפשריים. או לחילופין דורשים זמן ומשאבים שאני לא מסוגלת לעמוד בהם. אם הייתי יכולה לחזור 15 שנים אחורה עם התובנות של היום .. אבל זה "אם" והמציאות היא כאן ועכשיו. השאלה שמעסיקה אותי היא מה אפשר לעשות כיום/כרגע במסגרת הנוכחית עם הליכה כמובן אחר האמת שלי עד כמה שניתן.

 

[Yin]

זו השאלה

"מה אפשר לעשות כיום/כרגע במסגרת הנוכחית עם הליכה כמובן אחר האמת שלי עד כמה שניתן" רק את יודעת מה התשובה, אני לא יודע מה המסגרת ומה היא האמת שלך. אין צורך לחזור אחורה, יש צורך להחליט מהו הכיוון קדימה.

 

[yaelmmmmm]

עצות?

הי נחשצפע, אני דווקא חושבת שאת צריכה דווקא ייעוץ- לבחון אופציות תעסוקתיות טובות יותר, ולא רק לאזור אומץ אלא פשוט להתקבל למקום עבודה אחר ואז לבוא ולהציג את זה כעובדה למעסיק הנוכחי. אגב, מדוע האימון לא עזר בסופו של דבר?

 

[נחשצפע]

כנראה שלא הייתי מוכנה לזה בזמנו

המפגשים עם המאמנת סבבו סביב הנושא של עזיבת העבודה.כשהתברר שאין לי את האומץ לעזוב עזבתי גם את האימון ..

 

[yaelmmmmm]

הצלחת האימון היא בחיבור עם המאמן!../images/Emo10.gif ../images/Emo269.gif

אגב, לפני המלצה על עזיבת מקום העבודה, אני בדרך כלל ממצה את מקום העבודה הנוכחי. אני חושבת שאם אין לך כוח לעזוב, יש עדיין מה ללמוד מהמקום הזה...

את לא אומרת מה מקצועך, ניסיונך בעבודה ונתונים נוספים שיסייעו לבדוק מהם הפתרונות האפשריים במקום הזה או מחוצה לו- כדי שאפשר יהיה לפתור את הסיפור. התחושות הקשות שעולות לך יכולות להיות תוצאה של הרבה מאד גורמים, חלקם קשורים בך וחלקם ממש ממש לא- לכן, חשוב שתחלקי אותן עם איש מקצוע שיידע להכיל אותן ויחד עם זאת, יכיר את עולם העבודה מספיק טוב.

בהצלחה,

יעל

 

[נחשצפע]

גם לי נראה ככה ..

אני אמנם מתלוננת ומקטרת כל הזמן על כך שאני סובלת ומחכה ליום בו לא אהיה שם אבל כנראה שגם סבל זה משהו שצריך למצות (וללמוד ממנו) מה שבטוח היום הזה קרוב יותר מאשר רחוק.. באשר למקצוע אין פה ממש מקצוע מדובר בעבודת פקידות פשוטה ביותר .. תודה רבה

 

[ligadg]

תמיכה

אני מצטרפת ליעל ולתגובתה המדוייקת להפליא ורוצה להדגיש. יש שלבים וצמתים בחיים שקשה לנו לעבור לבד. למזלנו יש מטפלים/מאמנים/מדריכים וכו' שיכולים לעזור לנו בשעת צרה. אני פשוט לא מבינה למה את צריכה לעבור את זה לבד. יש לך משכורת קבועה? נהדר! תשתמשי בה על מנת לטפל בעצמך בצורה יסודית ולחדש את מאגר כוחותייך. לכי תדעי לאן זה יקח אותך. הפוואנטה היא, שחבל לסבול! השאלה היא לא אם להתפטר או לא, השאלה היא למה את עוברת את זה לבד????

 

[shay289]

מספר רעיונות נוספים

לאחר קריאה מרובה לעצות הרבות שקיבלת כאן ארצה להוסיף משהו משלי. אני חושב שאת בחורה מאוד אינטלגנטית ובעלת יכולות גבוהות. אני רואה את זה כמובן באופן שטחי על פי הכתיבה שלך וצורת ההתבטאות. אבל אני חייב לומר לך דבר מה, קשיי למידה הם בהרבה מקרים תיוג של מורים והורים אשר גורם לנו לחוש שאחנו חייבים להיות במצב זה לנצח. יחד עם זאת, אין הדבר תמיד כזה. ניתן לצאת מהתקיעות הזאת וללמוד למרות שאת לא סיימת בגרויות. היה מעניין אותי לדעת מה גורם לך אושר? איזו עבודה יכולה לעניין אותך ולגרום לקום עם חיוך בבוקר? כאשר תביני את זה יהיה אפשר לחשוב כיצד ניתן להגיע אל התחום גם אם זה יהיה כרוך בלימודים... כמו כן, לגבי החופש אותו את כה צריכה... אם חשבת על חופשה ללא תשלום? האם תוכלי לעמוד בכך ? ודבר אחרון, מה בדבר קידום בעבודה? האם אולי ניתן לשוחח עם כוח האדם או המנהל הישיר ולבדוק האם בתוך החברה עצמה ניתן להתקדם? (אין ספק כי יש לך את היכולת לבצע עוד תפקידים מלבד להדביק בולים)

 

[נחשצפע]

לקויות למידה ותיוג

קשיי למידה הם בעיקר תיוג!! ואני דוגמא נהדרת לאדם שבגיל כמעט 35 משלם את המחיר על כך. אילו רק היתה לי הזדמנות לנאום בפני אנשי חינוך/פסיכולוגים וכ"ו ... לא נראה שיש צורך להבהיר בפורום הזה מה עובר ילד שמתוייג לא נכון. אני זוכרת את עצמי בכיתה ג' מצורפת למין קבוצה בבית הספר שאמורה היתה להיות קבוצת טיפול לילדים בעלי לקות למידה וקשב בפועל מי שישב שם היו אלו ילדים עם בעיות על רקע סוציו-אקונומי וילד נכה. כבודם של אלו כמובן במקומו מונח אבל אני לא הייתי כמוהם והשתוללתי לנוכח העובדה ששמים אותי יחד איתם. הגישה וההתנגדות שלי תויגה כמובן כ"הפרעה" ומשם רק המשיכו לתייג אותי .. עברו מאז יותר מעשרים שנה - בערב ליל הסדר האחרון ישבתי עם משפחתי המורחבת לארוחת החג ואיכשהו במהלך שיחה סיפרה אישתו של בן דודי שלילד שלה יש בעיות קשב והיא ביקרה איתו אצל הפסיכיאטר - שאלתי אותה בנימוס מדוע פסיכיאטר? פסיכיאטר מטפל במחלות נפש הפרעת קשב זו אינה מחלת נפש. היא ענתה לי ש"מה זה משנה-הוא רופא" שאלתי אותה האם כאשר כואבת לה השן היא הולכת לקרדיולוג ?? תוך כמה דקות השיחה עברה לטונים לא נעימים והמשפחה כולה (כולל אימי) עמדה נגדי ..לא צעקתי ולא קיללתי הסברתי את דבריי בצורה נעימה ורהוטה עם זאת הוגדרתי על ידם כ"סובלת מבעיה רגשית" יש לציין שאותה גברת היא עובדת סוציאלית בכירה בתחום החינוך לשיחה הצטרפה (נגדי כמובן) גם בת דודה אחרת שהיא מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד ובעלת תואר שני בתחום. בשלב מסויים לא יכולתי לשאת את הדברים שנשמעו יותר עזבתי את המקום ולמחרת אימי כעסה עלי וטענה ש"עשיתי לה בושות" בדיוק אותם משפטים ששמעתי לפני יותר מעשרים שנה.. כוחו של תיוג ............