תקיעות בחיים
לא יודעת עם זה הפורום המתאים אבל אשמח לשמוע כל עצה אפשרית ... בשנים האחרונות אני נמצאת במצב של תקיעות שאי אפשר בכלל לתאר. אני נמצאת (תקועה) בעבודה שלא עושה לי טוב. הולכת לשם בחוסר חשק מוחלט עד כדי כך שאני בכלל לא מרגישה שאני "הולכת לעבודה" אלא נמצאת (נרקבת) באיזה עונש שלא ניגמר.. באופן מקרי (או כנראה לא מקרי) מאז שאני שם חיי האישיים תקועים וכל ניסיון שלי לצאת מהמצב מסתיים תמיד במפח נפש. כך אני מסתובבת כבר כמה שנים בלי שום חצי סימן שמשהו עומד להשתנות החיים חולפים לי פשוט מול העיניים.. לפני כשנה פניתי למאמנת אישית. שהבינה מיד עד כמה העבודה גורמת לי למעוקה נוראית שמשפיעה מן הסתם על כל שאר התחומים ויעצה לי כמובן לעזוב..בגלל הפחד לא עזבתי והנה עברה עוד שנה ואני עדיין שם (אומללה מאי פעם) חיי האישיים בשנה האחרונה היו נוראים בקיצור זה מעגל קסמים מרושע שאני מסתובבת סביבו ולא מצליחה לצאת ממנו. לא פעם האשמתי (ואני עדיין מאשימה) את מקום העבודה הזה שמאז שאני שם נפל עלי מין "נאחס" - בבסיסי אני אדם מאד ריאלי אבל שמחפשים תשובות למצבים מופיעות גם מחשבות כאלו. אומרים שאנחנו מקרינים את מה שאנחנו מרגישים.. הקשר בין התקיעות בחיי לבין חוסר שביעות הרצון מהעבודה הוא מקרה "הביצה והתרנגולת" לא ברור מה קדם למה ומי גרם למי אבל בשורה התחתונה וזו עובדה חד משמעית מאז שאני שם זה המצב, חיי תקועים ומעבר לכך קרו לי גם הרבה דברים "לא טובים" אני יודעת שאין טעם להמשיך ולהתעסק בשאלות למה ומדוע ורצוי להתחיל להתמקד בכיצד יוצאים מהמצב (אם אפשר בכלל לצאת ממנו..) התקווה שלי (או יותר נכון האינטואציה שלי אומרת) היא שכאשר אעזוב את המקום אוכל להתחיל מחדש. משהו "ייפתח" וסוף סוף יתחילו אולי לקרות גם דברים חיוביים. (אני כמובן לא מחכה ל"מזל" שיפול עלי ברור לי שזה דורש עבודה עצמית) אבל עצם עזיבת מקום שגורם לי למועקה זה כבר צעד בתהליך. אך כמו שהבנתם בגלל הפחד אני תקועה,ממשיכה וסובלת. אני קוראת הרבה בנושא של מודעות עצמית וברור לי שהפחד מהשינוי ומהלא נודע הוא זה שתוקע אותי.אבל איך אפשר שלא לפחד?? מי יודע אולי מקום העבודה הבא יהיה גרוע יותר (?) אולי ייקח לי שנים למצוא עבודה (?) מצד שני להיות תקוע ואומלל זה לא נקרא לחיות ...מה עוזרת לי משכורת קבועה אם אני לא באמת חיה .. כיום אני נמצאת במצב שאני מנסה לעזוב את העבודה (טרם מצאתי את האומץ להגיש את מכתב ההתפטרות) לצערי ה"מזל" שלי במקום הזה הוא כ"כ רע שאני אפילו לא מצליחה לזכות במכתב פיטורין.. ובגלל האופי ההגון שלי לא מסוגלת לעשות תרגילים שיגרמו להם לפטר אותי כך שאני יוצאת מפה אחרי 4 שנים (4 שנים הגרועות בחיי). בלי כלום .. מאיפה עוזרים את האומץ??? אודה לכם על עצות
לא יודעת עם זה הפורום המתאים אבל אשמח לשמוע כל עצה אפשרית ... בשנים האחרונות אני נמצאת במצב של תקיעות שאי אפשר בכלל לתאר. אני נמצאת (תקועה) בעבודה שלא עושה לי טוב. הולכת לשם בחוסר חשק מוחלט עד כדי כך שאני בכלל לא מרגישה שאני "הולכת לעבודה" אלא נמצאת (נרקבת) באיזה עונש שלא ניגמר.. באופן מקרי (או כנראה לא מקרי) מאז שאני שם חיי האישיים תקועים וכל ניסיון שלי לצאת מהמצב מסתיים תמיד במפח נפש. כך אני מסתובבת כבר כמה שנים בלי שום חצי סימן שמשהו עומד להשתנות החיים חולפים לי פשוט מול העיניים.. לפני כשנה פניתי למאמנת אישית. שהבינה מיד עד כמה העבודה גורמת לי למעוקה נוראית שמשפיעה מן הסתם על כל שאר התחומים ויעצה לי כמובן לעזוב..בגלל הפחד לא עזבתי והנה עברה עוד שנה ואני עדיין שם (אומללה מאי פעם) חיי האישיים בשנה האחרונה היו נוראים בקיצור זה מעגל קסמים מרושע שאני מסתובבת סביבו ולא מצליחה לצאת ממנו. לא פעם האשמתי (ואני עדיין מאשימה) את מקום העבודה הזה שמאז שאני שם נפל עלי מין "נאחס" - בבסיסי אני אדם מאד ריאלי אבל שמחפשים תשובות למצבים מופיעות גם מחשבות כאלו. אומרים שאנחנו מקרינים את מה שאנחנו מרגישים.. הקשר בין התקיעות בחיי לבין חוסר שביעות הרצון מהעבודה הוא מקרה "הביצה והתרנגולת" לא ברור מה קדם למה ומי גרם למי אבל בשורה התחתונה וזו עובדה חד משמעית מאז שאני שם זה המצב, חיי תקועים ומעבר לכך קרו לי גם הרבה דברים "לא טובים" אני יודעת שאין טעם להמשיך ולהתעסק בשאלות למה ומדוע ורצוי להתחיל להתמקד בכיצד יוצאים מהמצב (אם אפשר בכלל לצאת ממנו..) התקווה שלי (או יותר נכון האינטואציה שלי אומרת) היא שכאשר אעזוב את המקום אוכל להתחיל מחדש. משהו "ייפתח" וסוף סוף יתחילו אולי לקרות גם דברים חיוביים. (אני כמובן לא מחכה ל"מזל" שיפול עלי ברור לי שזה דורש עבודה עצמית) אבל עצם עזיבת מקום שגורם לי למועקה זה כבר צעד בתהליך. אך כמו שהבנתם בגלל הפחד אני תקועה,ממשיכה וסובלת. אני קוראת הרבה בנושא של מודעות עצמית וברור לי שהפחד מהשינוי ומהלא נודע הוא זה שתוקע אותי.אבל איך אפשר שלא לפחד?? מי יודע אולי מקום העבודה הבא יהיה גרוע יותר (?) אולי ייקח לי שנים למצוא עבודה (?) מצד שני להיות תקוע ואומלל זה לא נקרא לחיות ...מה עוזרת לי משכורת קבועה אם אני לא באמת חיה .. כיום אני נמצאת במצב שאני מנסה לעזוב את העבודה (טרם מצאתי את האומץ להגיש את מכתב ההתפטרות) לצערי ה"מזל" שלי במקום הזה הוא כ"כ רע שאני אפילו לא מצליחה לזכות במכתב פיטורין.. ובגלל האופי ההגון שלי לא מסוגלת לעשות תרגילים שיגרמו להם לפטר אותי כך שאני יוצאת מפה אחרי 4 שנים (4 שנים הגרועות בחיי). בלי כלום .. מאיפה עוזרים את האומץ??? אודה לכם על עצות