תקוה ניכזבת

[מולוקו]

תקוה ניכזבת

היא איחרה לבוא וכשבאה עמדה בפתח ידה כקבצנית הושיטה ואולי בקשה משען לרגע לא העזה לקרוא בשמי רק אמרה הנני , אני כאן עצב היה במבטה , מבט של תחינה , כניעה ועצב. חוורים היו פניה , לבנים כמו הקירות מסביב והנרות האירו פניה באור נגוהות , אפרפר ורך כהאפיר הסתיו בבוא לכאן , גם הוא עצוב ונוגה כמו עכשיו משום כך חרישית הייתה שמחתי , רועמת בשתיקתה , מהססת דואבת.

 

[ריקי די]

שיר אפרורי

בדיוק כתבתי שיר על אישה אִשה בִּנקוּדת זמן קפוּאה אל פִּתחוֹ של אביב. חֲדריה אפרוּרִיים מִשקעֵי אבק וילוֹנוֹת נֶאנַחים. עוֹד יורד גשם על זרוֹעוֹתיה השלוּבוֹת חֵיקה סָגוּר ומסוּגר אֵין יוֹצא ואֵין בא. רַק ציפּוֹר אַחת כּחוּלת כָּנף מלוַה מבָּטַה בּתוֹך שְׂערה השׂב. היא על עָנף מוֹריק וְהיא, כּלוּאה בּתוֹך נָפְשה נוֹתנת לרוּח להַלבּין בּשָרַה.

 

[מולוקו]

אפור

אין תמיד שחור ולבן לפעמים זה אפור לבנבן לעתים יוצא שחור אפרפר ובכל זאת אין לבן ללא שחור.