תפנית בזוגיות

[ערסlight]

מקרבנת

באמת קשה כשאחד דתי ואחד לא. זה אומר שבכדי לשרוד צריך מיומנויות גדולות ואהבה שאולי יגשרו על הפערים. [האמיתיים לגמרי.]

מה זה גדול עליכם.

 

[אלמונית1233]

העניין הוא שהוא דתי לייט

משהו כמו דתי מסורתי. שומר שבת וכשרות, הולך לביה"כ, אבל לא חושב כיפה.
מבלה במועדונים, ולא מקפיד על כשרות במסעדות חלביות..
זה נורא מבלבל, כי הוא מרגיש חילוני, אבל בחלק מן המנהגים דתי...

 

[מפלצת או ילדה]

בן זוג התהפך

הרגלת אותו שאת בלתי ניראת וחסרת צרכים ושזה רק הוא והמשפחה שלו, וכל זה כדי 'לזכות בליבו' קרי מלכתחילה יחסי הכוחות ביניכם הם לרעתך. אני אומרת שאם צריך לעבור קשה ולוותר על חלקים חיוניים של עצמך בשאיפה 'לקבל' את בן הזוג - זו זוגיות רעה והרסנית.
זה בהחלט מבחן, אבל בעיקר מבחן עבורו. עכשיו תדעי האם הוא באמת אוהב אותך. ככלל, גבר שלא אוהב ומחפש מפלט החוצה - מקצין עמדות ועושה סרטים כדי להבריח <ככה הם, אהבלים, לא יכולים לאסוף את הוובוס ולהגיד "יקירה, נגמר ולא מתאים יותר" ולספוג את כל הכאב והתסכול>, ואילו מי שאוהב/מעוניין בהמשכיות הקשר ישאף ליישב את הסכסוך ולמצוא פשרה. עכשיו, גם אם הקטע המסריח לא יבריח אותך, אלא רק יוריד אותך מושפלת ארצה - מה את מרויחה בזוגיות כזו?

עשי חושבין למה את שם והאם זה באמת שווה את זה.

 

[אלמונית1233]

תודה לכולם על התגובות

זה עזר לי להירגע קצת...

אני מתכוונת כעת ללכת להורי. אולי אישן שם הלילה.
אנחנו כרגע לא מדברים.
נראה מה יוליד יום.

אעדכן בהמשך איך התפתח....

 

[אישה שאוהבת גברים]

אישה יקרה

בעיני הדבר הכי חשוב כאן זה שיפור היכולת שלכם לתקשר על חוסר ההסכמות שלכם וללמוד איך לגשר עליהן או איך לחיות איתן בשלום
כל פתרון אחר לעניין יתגלה כזמני וסופו להתפוצץ ולפוצץ את הקשר או לחילופין להפוך אותו לבלתי נסבל עבור שניכם
מונח כאן לרגלייך שיעור חשוב בהתבגרות ובזוגיות
קחי אותו בשתי ידיים ותחכימי לחיים!
בהצלחה!

 

[chenby]

אחרי שקראתי הכל

זה בהחלט לא קל. אבל זה אפשרי.
הכל תלוי כמה את רוצה שזה יצליח. כי כמו שאמרה כבריודעת, זה יותר את מהוא. אני שומרת שבת, וההורים שלי חילונים, וזה לא קל ולא פשוט ורוב השבתות אני עם עצמי והספרים עושה את הסעודות מה שצריך, לפעמים אני אצלם ופתאום הם יוצאים לטייל כי זכותם ואני נשארת לבד, זה לא קל (עד שאתחתן בע"ה - חבר'ה תתחילו להתפלל עליי זה לא עסק)
אבל אין לי ברירה אחרת. פשוט ככה. הוא לא כופה עלייך או על ההורים שלך להשתנות בשבילו, הוא בסך הכל חי בדרך חיים שהיא על פי אמונה מסויימת. וכל מה שויתרת והקרבת, זה לא היה משנה אם זה בשביל שבת, או בשביל מסיבת טבע עם חבר מהצד השני... את עושה את הבחירות שלך והגיע הזמן לקחת אחריות. במקום לבכות על מה הפסדת, תתחילי להרוויח זמן עם המשפחה, יש לך הזדמנות בראש השנה, להיות כמו שאת רגילה ואוהבת, ואפילו הוא לא יהיה שם ואף אחד לא ירגיש לא בנוח שהכל לפי הספר.. אני במקומך הייתי אומרת לו שאני מוכנה לעשות את החג בלעדיו, אבל רק אם הוא יטוס לאומן בראש השנה, אבל זו רק אני )
בכל מקרה, יש 2 דרכים לקבל את המציאות. או בדרך של קורבן - קורבן של הנסיבות, מסכן, עשו לו, לא העריכו אותו, לא ראו אותו, מתלונן מלא...
הדרך השנייה היא לקחת אחריות - להתבונן כל הזמן בחזון שלי, מה אני רוצה, ומה אני הולכת לעשות.
את רואה עתיד איתו? טוב לכם בסך הכל? את יכולה לקבל ממנו גם? ללמוד לגדול ממנו? לתת לו? אז קדימה לעבודה. בזוגיות כמו בחיים, אין מנוחה. כל הזמן יקרה משהו. כשתפנימי את זה, את תהיי מוכנה לזה נפשית, והכל יהיה פתאום קל יותר. כי יש הבנה.. ועם זה קבלה של הדברים שקורים או אז אפשר להרפות ולהסתכל סביב וקדימה בבהירות.
זה בא מאחריות, לא מקורבנות. אז תבחרי איפה את רוצה למקם את עצמך. שיהיה שנה טובה, אם הוא טס לאומן הוא מלך

 

[Alice in wonder]

מתפללים עלייך מתוקה

 

[מיציפיצי1]

בחורי ישראל, תראו למה גרמתם

אם מישהו היה לוקח את פרוייקט חנבי קצת מוקדם יותר, אולי עוד היה מה להציל...

 

[chenby]

חחחחח

נדמה לך

 

[beralle2]

בן זוג מגיע עם משפחה שאת צריכה להסתדר איתם

בד"כ המשפחה כוללת הורים ואולי גם אחים/אחיות. אם את לא מסתדרת עם אמא שלו חייכם יהיו קשים והברירות הם לדבר איתה ו/או איתו ואו שמצליחים לסדר ולפשר או שלא. אם לא צריך להחליט אם את מוכנה לחיות ככה ואם לא... להיפרד.
במקרה של חברך הוא הגיע עם הורים, אולי אחים/אחיות, לא יודעים, ואלוהים. אם את לא מסתדרת אם האלוהים שלו האפשרויות שלך הם שוב כמו שציינתי למעלה. או שחברך ימצא דרך לגשר בין מה שהוא חושב שהאלוהים שלו רוצה שהוא יעשה לבין מה שחשוב לך, או שאין שום שביל זהב וצריך להיפרד. לפי מה שאני מבין אלים ומאמיניהם לא כל כך אוהבים להתפשר אז לצערי אני לא צופה פה סיום חיובי.

 

[סטנגה Joe]

יחסים בצל ההלכה

תקשיב ותקשיבי טוב.
אם הבחור דתי שומר מצוות או איך שזה מוגדר, הוא עובד לפי סט מסויים של כללים שמוכתב לו על ידי ההלכה.
סט של חוקים שמתקיים כבר הרבה מאות של שנים אם לא יותר.
פה אין עניין של פשרה, פעם אני ופעם אתה נוותר וכו'
זה עניין דתי.

הורייך כנראה אינם שומרים על כל מיני פרטים וחוקים על פי ההלכה, מה שלא מאפשר לו לקיים את השבת כמו שהוא מבין אותה.
יש לך במקרה הזה בדיוק שתי אפשרויות:
הראשונה לתת לו לבחור בינך לבין ההלכה כלומר למעשה לוותר מבחינתו על הדתיות וכל מה שמשתמע מכך
השניה לזרום איתו לגמרי בקטע הדתי, אם או בלי אמונה שלך.

יש לך בחירה קשה לעשות וכדאי שתעשי אותה מוקדם ככל האפשר, לפני שיהיו לך גם ילדים ומשכנתא על הראש.
לפי דעתי אין כאן דרך ביניים.
בהצלחה!!

 

[מיציפיצי1]

הגעתי עד למשפט "עשיתי עבורו המון הקרבות"

משם המצב רק הולך להתדרדר. זוגיות לא יכולה להיות מושתת על הקרבות. יש ויתורים, יש פשרות, יש הסכמות ואי הסכמות, אבל כאשר זה הופך להקרבה, הזוגיות נגמרה.

 

[אלמונית1233]

עדכון מהיום בבוקר

שמעתי לעצתכם- אמרתי לעצמי שאולי טעיתי שהקרבתי אבל זו בעיה שלי.
צריך לעשות הסדר חדש. ניסיתי לעשות את זה, אבל מסתבר שהוא כל כך כועס, שכרגע
אני לא רואה את זה קורה...

פירוט-

אתמול הוא הגיע הביתה מאוחר, ושנינו לא דיברנו אחד עם השנייה. בהמשך הלכנו לישון באותה המיטה...
וכשקמתי בבוקר, פניתי אליו וניסיתי לדבר איתו. הסברתי לו את האכזבה שלי ממנו שגרמה לי לכעס,
ולהתפרצות בצורת סמסים מלאי קללות (נכון, לא הייתי צריכה...אבל התפוצצתי).

אבל הוא עשה מה שתמיד הוא עושה כשאנחנו רבים- חומת שתיקה. סירב להגיב אלי, כמו איזה מומיה.
נתתי לו מכות קלות כדי לעורר אותו, לגרום לו לדבר איתי, אבל הוא סירב.

רק סינן אחרי איזה שתי דקות לעברי את אותה הקללה שכתבתי לו אתמול, כאילו להחזיר לי
ולהעביר לי מסר שהוא כועס נורא על הקללות.

בשלב כלשהו, אחרי שהתנצלתי על הקללות והסברתי שזה היה מכעס גדול,
הוא פשוט קם באמצע דבריי, ויצא לכיוון הסלון, התיישב וקרא את עיתון הבוקר.

אחרי דקה התעשתתי, הגעתי לסלון, וצווחתי בבכי שאני לא יכולה לחיות עם
שיטת הברוגז הזו- קיר שתיקה. בכיתי, אבל הוא פשוט התעלם, כפי שהוא עושה
תמיד כדי להתמודד עם המצבים האלה..(גם לאימו הוא מגיב כך כשהיא מעליבה אותו).

יצאתי הביתה לעבודה ומאז לא דיברנו....

כך שכרגע הוא כועס עלי בגלל שקיללתי אותו, ואין פתרון לנושא החגים/שבתות.

אני מיואשת...

 

[I C E M A N 7]

שמעת לעצתם, אין ספק

את לקיחת האחריות האישית ביטאת באמצעות השלכת האחריות עליו.
עבודה יפה.
מזכיר גבר מכה, ואז מכה על חטא "תראי מה את גורמת לי לעשות!"

התגובה שלו היא הדרך החוקית היחידה כיום להגיב לתוקפנות נשית המגיעה בצורה של דמעות והיעלבויות. פעם אפשר היה פשוט להוריד את הכלבה הנובחת על הבוקר על ארבע, ולהפליק על הישבן עם עיתון הבוקר. היום נותר רק לקרוא אותו בדממה.

 

[מפלצת או ילדה]

מתוקה

גם כשאת צודקת, את מכניסה את עצמך לתפקיד הילדה הקריזיונרית שמשתוללת בהיסטריה על הקשחת עמדות. הוא לעומת זאת רואה אותך במלוא חולשתך, וכאילו כדי לחרפן אותך עוד יותר, תופס את תפקיד ההורה האטום והמתעלם.
לדעתי, גם לך זה כנראה מזכיר תמונות מהאלבום המשפחתי, כי הרי לא סתם בחרת בו לייאש אותך עד אפר

. ולכן את גם נאחזת בו ו'נלחמת' לזכות בליבו - הכל מגיע מאותו מקום ממש

הדרך היחידה לפתור כרגע את המצב היא לקחת את עצמך בידיים. הוא יזם את הקונפליקט. הוא מנהל מולך כרגע מערכה נוקשה. יש לו אינטרס מובהק להסלים את המצב ביניכם. למה? אין לך מושג. את מופתעת, מזועזעת ולא מבינה למה. עשה לך בלימת חרום פתאומית? צאי מההלם ותפסיקי להיות ריאקטיבית.- תמשכי את עצמך כמה צעדים אחורה ותכרזי על פוס משחק עד שהבן אדם יהיה מסוגל לנהל איתך דו שיח. לא יהיה מסוגל? יתבצר? יעלה אותך על מוקד? - תדעי שזה הזמן לבצע בקרת נזקים ולעזור לו לסיים את הקשר <וגם אם עצוב לך ומר לך ומרע מזה שנגמר - הרי איתו, כשהוא לא איתך, יותר גרוע - זה מזיק לך>

 

[אלמונית1233]

קראתי את התגובה שלך מאוחר מדי כנראה

כבר שלחתי לו מייל "מתנצלת שהתפרצתי עליך. לא התכוונתי"...

 

[מפלצת או ילדה]

שום דבר לא מאוחר מדי

זה בוגר ונכון להתנצל על אובדן שליטה. עכשיו הכדור לגמרי במגרש שלו. אם מגמת ניפוח העניין וההסלמה נמשכת - עיצרי הכל. את לא שטיח.

 

[shirael]

מה!? לא לא לא.

ככה לקחת את עצתנו? בחיי, אם הייתי במקומו הייתי מגיבה כנראה אותו דבר, אם לא יותר גרוע. ומאחר שלא נראה שאת בכלל מבינה מה עשית ולמה זה רחוק שנות אור מבגרות ולקיחת אחריות, בואי נעבור על מה שסיפרת.

רצית לדבר ולערוך הסדר חדש, עד כאן יופי.
קמת בבוקר וסיפרת לו מה? שאת מאוכזבת ממנו ולכן את כועסת. בחיי, גם אני הייתי נפתחת כמו פרח לאור זריחה אם היו אומרים לי דבר כזה. להגיד "מאוכזבת" זה במלים אחרות: "אכזבת אותי". מ"כועסת" משתמע "אני חושבת שאתה לא בסדר". נמשיך.

אז הוא מתעלם מהניסיון שלך למשוך אותו לתוך הבחישה, ואת מציקה לו פיזית ממש! כמו ילדה בת 5 שצריכה שכולם ישמשו שחקנים בהצגה הקטנה שלה. אולי גם תמשכי לו בשרוול ותנדנדי שאת רוצה גלידה, וכן אני מקצינה בכוונה, כי מישהו צריך לתת קונטרה למידת העוורון שלך למה שאת שופכת למערכת הזו.

בתגובה הוא סינן אלייך את הקללה שזרקת עליו אתמול. מה המסר בעינייך? שהוא נורא כועס על הקללות. מה המסר בעיניי? שפגעת בו, שהכאבת לו, והוא רוצה שתראי את זה. את בחרת להתמקד בהבעת הכעס שלו (כעס מרמז על כוח וגם על בחירה) ולא בעובדה שההתרעמות שהוא מביע פה היא על פגיעה קשה ולא הוגנת מצדך, האדם שאמור הכי לקבל אותו, לתמוך בו, להיות מקום המבטחים שלו! זו סטירת לחי כל כך קשה, לשמוע מהאדם הזה קללות. זה מה שהוא רצה להעביר לך.

ואז התנצלת. ישר כוח. ומיד, באותה נשימה(!) פצחת בפזמון החוזר - זה בגלל שכעסתי, או כמו שאייסמן היטיב להקביל - "תראה מה גרמת לי לעשות". נו, התנצלות כזאת איך אפשר לא לקבל?

הבחור, שבחיי שאני לא יודעת מאיפה לו השליטה העצמית, מנתק מגע ובורח ממך לסלון, אבל את מסרבת להרפות עד שתסחטי את אחרונת טיפות המרורים מהסיטואציה, רודפת אחריו ומתחילה לצווח כמו (שוב) בת 5 בהתקף זעם שלא משחקים איתה כמו שהיא-היא-היא רוצה. אה, זה כמובן אחרי ש"התעשתת"..

אז מה היה לנו פה: גבר מתוסכל אימים שמנסה נואשות לא להתפוצץ על זוגתו, אישה שממשיכה לחיות בלופים מגיל 3 בניסיון לזכות בתשומת לב מאבא ואת כל הכעס שלה עליו שופכת על הזכר התורן - ואת עדיין מאמינה שנושא השבתות והחגים הוא הבעיה שלכם?

 

[Another Girl]

אחלה הקשבה לעצות שנתנו לך.

בזבוז זמן מקלדת, בחיי.

 

[מקיאטו שלו]

באיזה קטע את מקללת בן זוג שלך?

המצב היחיד שבו את יכולה לקלל את בן זוגך, זה אחרי שהוא אומר לך מפורשות שזה מה שהוא אוהב במיטה.

תשאלי את עצמך דבר אחד: את רוצה להיות בראש השנה עם משפחתך כי את רוצה לעשות איתם את החג או רק כי בפסח הייתם אצל בן זוגך?